רע"א 3298/18 נופיה אהרוני נ. בנק הפועלים

1.

ביום 8.6.2017 הגיש המשיב, בנק הפועלים בע"מ, תביעה כספית בסדר דין מקוצר (להלן: התביעה ) נגד ישראל בן עמי (להלן: החייב ). ביום 26.7.2017 נתן בית משפט השלום בדימונה (כב' הרשם הבכיר א' הדר ) פסק דין בהיעדר הגנה, שבגדרו התקבלה התביעה נגד החייב. נקבע כי על החייב לשלם למשיב סך של כ-130,287 ש"ח בצירוף ריבית והוצאות משפט. ביום 16.8.2017, לאחר מתן פסק הדין, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקול זמני על כספי החייב אשר באותה העת היו מצויים על פי הנטען בידי המבקשת ובא כוחה, על רקע עסקה שערכה עם החייב לרכישת דירה שבבעלותו בעיר באר שבע (להלן: עסקת המכר ו הדירה ) . ביום 17.8.2017 הטיל בית המשפט את העיקול הזמני כמבוקש (להלן: העיקול ) .

2.

המבקשת ביקשה לבטל את העיקול, בין היתר בטענה שהכספים שקיבלה מהחייב במסגרת עסקת המכר נועדו לפירעון משכנתא על הדירה שרכשה מהחייב. ביום 26.9.2017 דחה בית משפט השלום (כב' השופט ר' סולקין ) את הבקשה. נקבע כי בשלב זה, לאחר שניתן פסק דין בהליך, הסמכות לדון בביטול העיקול מסורה לרשם ההוצאה לפועל ולא לבית המשפט; וכי לפיכך יש למחוק את הבקשה לביטול העיקול, מבלי שיהיה בכך כדי למנוע את הגשתה לגורם המתאים.

3.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערער על החלטה זו. ביום 8.2.2018 התקבלה בקשתה ונדונה כערעור, וזה התקבל לגופו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) קבע כי בית משפט השלום היה מוסמך לדון בבקשת המבקשת לביטול העיקול אף לאחר מתן פסק הדין; וכי יש לדחות את העמדה שלפיה בית משפט שהורה על מתן עיקול לאחר מתן פסק דין אינו מוסמך לדון בביטולו למרות שטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בביטול העיקול לבית משפט השלום תוך שאיפשר למבקשת להגיש בקשה חדשה ומסודרת בעניין זה תוך 15 ימים.

4.

בהמשך להחלטה זו הגישה המבקשת ביום 15.2.2018 בקשה לביטול העיקול. בבקשה נטען, בין היתר, כי העיקול בטל מחמת חוסר סמכות, שכן ניתן בחלוף 22 ימים מיום מתן פסק הדין נגד החייב, ומשכך לא עמד בתנאי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בנוסף חזרה המבקשת על טענתה שלפיה היא אינה מחזיקה בכספי החייב. בית משפט השלום (כב' השופט י' ברוזה ) דחה את הבקשה ביום 11.4.2018, תוך שדחה את טענת המבקשת שלפיה העיקול ניתן בחוסר סמכות. בהחלטה צוין כי בעוד שבעבר יכול היה זוכה לפתוח תיק בלשכת ההוצאה לפועל "מיד עם מתן פסק הדין", לאחר שתוקן חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל או החוק ) השתנה המצב המשפטי כך שניתן לפתוח תיק בלשכת ההוצאה לפועל רק בחלוף 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי החייב. לפיכך, כך נקבע, יש לראות בעיקול שהוטל בתקופת 30 הימים – היא התקופה הקצרה ביותר האפשרית לצורך פתיחת תיק בהוצאה לפועל – ככזה שהוטל לפי תקנה 363(ב) לתקנות.

5.

בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה נדחתה ביום 12.4.2018. בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) נדחתה אף היא. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום יישם את הדין כהלכה, שכן בשים לב לשינויים בחוק ההוצאה לפועל, העיקול לא ניתן תוך חריגה מסמכות. בנוסף צוין כי מלוא טענותיה של המבקשת שמורות לה במסגרת הליך אישור העיקול. יוער כי מעיון בנט המשפט עולה כי בינתיים נדחה הדיון שנקבע בהליך אישור העיקול, בשל בקשת פשיטת רגל שהגיש המשיב נגד החייב.

6.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי בקשתה מעוררת שאלה עקרונית בדבר פרשנות תקנה 363(ב) לתקנות, המתירה לבית משפט ליתן סעד זמני לשם הבטחת ביצוע פסק דין שניתן על ידו, ובכלל זה להורות על הטלת עיקול זמני, רק בעת מתן פסק הדין או "בתכוף לאחריו". בפסיקת בית משפט זה, כך נטען, התפרש תנאי "התכיפות" בצמצום כך שאף בקשה שהוגשה לאחר שבועיים מיום מתן פסק הדין נדחתה (רע"א 890/05 משה נ' שרב השקעות בע"מ , פסקה 3 (25.12.2005) (להלן: עניין משה )). מכאן, כי לטענת המבקשת, העיקול – שהוטל בבית משפט השלום בחלוף 22 ימים מיום מתן פסק הדין – ניתן שלא כדין. המבקשת טוענת כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות, מנוגדות לפסיקת בית משפט זה בעניין משה , שכן על פיהן, במצב המשפטי שלאחר חקיקת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל (להלן: תיקון מס' 29 ), כל עוד הוטל העיקול בתקופת 30 הימים שבין מתן פסק הדין לבין המועד הראשון האפשרי לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, ייחשב הדבר כאילו מתקיימת דרישת התכיפות. המבקשת סבורה כי מדובר במסקנה שגויה וכי ההלכה שנקבעה בעניין משה

צריכה להוסיף ולחול גם לאחר תיקון החוק, בין היתר נוכח תיקון מס' 35 לחוק (להלן: תיקון מס' 35 ), שבגדרו נחקק סעיף 6(ב1), הקובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להתיר הגשת בקשה לביצוע פסק דין אף בטרם חלף פרק הזמן של 30 הימים אם היה לו "יסוד סביר להניח שאי-פתיחת תיק הוצאה לפועל עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין". בנוסף על כך טוענת המבקשת כי נפלו שגיאות בממצאי עובדה שנקבעו בהחלטות של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, המחייבות את ביטול העיקול.

7.

התבקשה תשובת המשיב, שמצדו טוען כי בקשת הרשות לערער הפכה בינתיים לתיאורטית משום שביום 23.5.2018, במסגרת הליכי פשיטת רגל נגד החייב, נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן ) צו כינוס, שבגדרו הוחלט כי המבקשת תפקיד את הכספים שנתפסו בעיקול בקופת הכינוס. כמו כן נטען שהבקשה תיאורטית משום שהוטלו עיקולים נוספים על הכספים שהיו מצויים אצל המבקשת במסגרת הליכים אחרים לפני רשם ההוצאה לפועל. עוד טען המשיב כי ראוי לשמוע את עמדת המנהלת המיוחדת שמונתה במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב. המשיב הוסיף כי בקשת הרשות לערער אינה מעוררת שאלה עקרונית שכן סוגיית הפרשנות של תקנה 363(ב) לתקנות נידונה והוכרעה בפסיקת בית משפט זה בעבר. המשיב ציין כי אף תחת ההנחה שבית המשפט המחוזי שגה ביישום הדין, הרי שטעות בעניין זה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, טען המשיב כי העיקול הוטל כדין באופן שסייע למנוע את הברחת נכסי החייב באמצעות המבקשת; וכי בניהול ההליכים מול המשיב נהגה המבקשת בחוסר תום לב.

8.

נוכח ההחלטה בדבר צו הכינוס מיום 23.5.2018, בהחלטתי מיום 11.7.2018 הוריתי למבקשת להבהיר אם היא עומדת על ההליך. לכך השיבה המבקשת כי היא עומדת על בירור בקשתה משום שלטענתה, הכרעת בית משפט זה תשפיע על תוצאותיו של הליך פשיטת הרגל, בכל הנוגע לכספים שנתפסו בעיקול.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה, בהודעת המבקשת, ובצרופותיהן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן, ככלל, מקום שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , 123, 128 (1982) ), ובפרט כך מקום שהבקשה מופנית נגד החלטת הערכאה הדיונית בדבר סעד זמני ( רע"א 7435/16 שירן השקעות בע"מ נ' עצמון , פסקה 5 (28.11.2016)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. אף אם אניח, כפי שטוענת המבקשת, כי אין מקום לשינוי פרשנותו של המונח "בתכוף לאחריו" גם לאחר התיקונים בחוק ההוצאה לפועל, וגם אם אניח לטובת המבקשת – לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך – כי נפלה טעות ביישום פרשנות המונח, אינני מוצא עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי. כידוע, תקופת הזמן הנכללת בתיבה האמורה אינה קצובה ומוכרעת בכל מקרה לפי נסיבותיו ( רע"א 288/05 גדרם שמנים בע"מ – בפירוק נ' רוזנצוויג (25.1.2005) ). במצב דברים זה, יישום מוטעה של הדין אינו מצדיק מתן רשות לערער בגלגול שלישי; זאת אף בנתון לטעמים הנוספים שלהלן. כעולה מתגובת המבקשת לתשובת המשיב, עניינם של הכספים שנתפסו בעיקול מתברר בעת הזו במסגרת הליך פשיטת הרגל נגד החייב, והטענות המהותיות של המבקשת שטרם נתבררו עד כה (והן שמורות לה כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי בהחלטה נושא בקשה זו) יוכלו להישמע על ידי בית המשפט המחוזי בגדר בקשה למתן הוראות שהגישה. יתרה מזאת, דומה כי התנהלות המבקשת – אשר לא הביאה לידיעת בית המשפט הזה את דבר התפתחות הליך פשיטת הרגל ומתן צו הכינוס במסגרתו – אינה עולה בקנה אחד עם חובתה להעמיד בפני בית המשפט את התמונה העובדתית במלואה (רע"א 8955/15 כאסתירו נ' חברת עיר על תילה בע"מ , פסקה 6 (7.2.2016)).

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.