רע"א 2898/04 קרנית -קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. מגדל- חברה לביטוח בע

השופט א' ריבלין:

1.המשיב 4, קטין, יליד שנת 1986, נחבל בגופו כתוצאה מפגיעת רכב סמוך לביתו בעיירה רהט שבנגב.

השאלה אם אכן נגרמה פציעתו כתוצאה מתאונת-דרכים, ושאלה נוספת הנוגעת לזהות הנהג שעשה שימוש ברכב הפוגע, נדונו שתיהן בבית-המשפט המחוזי. בית-המשפט שמע ראיות בנושא ובא לכלל מסקנה כי אכן המשיב 4 נפגע מרכב נוסע, ועל-כן הוא זכאי לתבוע את נזקיו במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, תשל"ה-1975. אשר לשאלת זהות הנהג הפוגע, בא בית-המשפט לכלל מסקנה, כי אין די בעדויות שבאו בפניו כדי להצביע על המשיב 3, דודו של הקטין, כעל מי שנהג ברכב הפוגע, וכי לא ניתן לקבוע, בהסתברות הדרושה, כי רכבו של המשיב 3 הוא זה אשר היה מעורב בתאונה. התוצאה מכך הייתה שהתביעה, ככל שהיא הופנתה כנגד המשיב 3 וכנגד מבטחי השימוש ברכב נדחתה, ונפסק כי על המבקשת, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, חלה החובה לפצות את המשיב 4 בגין נזקי הגוף שהוסבו לו בתאונה.

2.המבקשת עותרת ליתן לה רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ועיקר טענתה היא כי הובאו לפניו די ראיות באשר לעובדה שהמשיב 3 הוא שפגע ברכבו במשיב 4. לעמדתה זו של המבקשת מצטרף בפועל גם המשיב 4 בטיעוניו בעל-פה ובמקצת מטענותיו החלופיות בסיכומים הכתובים. גם הוא סבור כי בפני בית-המשפט קמא הונחה תשתית ראייתית ועובדתית שדי היה בה כדי לקבוע כי המשיב 3 היה מעורב בתאונה, וכי עליו ועל מבטחי השימוש ברכבו חלה החבות לשאת בפיצוי המשיב 4.

המשיבים 3-1 סבורים, לעומתם, כי אין עילה להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא, שאינה אלא הכרעה עובדתית וכי אין גם מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה.

3.לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את טיעוניהם בעל-פה, החלטנו ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פיה. מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

הקטין שנפגע בתאונה מסר את גרסתו ביותר מאשר הזדמנות אחת והגרסאות אכן אינן זהות. אולם, העדויות כולן מביאות לעבר מסקנה אחת והיא כי המשיב 4 אכן נדרס על-ידי משאית (בחלק הנגרר שלה) בעת שהייתה נהוגה בידי המשיב 3. הודעתו של המשיב 4 במשטרה הייתה ברורה והצביעה על המשיב 3 ועל רכבו כמי שהיו מעורבים בתאונה. גם עדותו בבית-המשפט אינה מרחיקה את המשיב 3 מן התאונה, ומכל מקום, עדויות אלה כולן נתמכות בראיות האחרות שבאו במשפט, ובכללן גם ממצאים אובייקטיביים. כללו של דבר, בפני בית-המשפט באו ראיות שדי היה בהן כדי להוביל למסקנה, החד-משמעית, כי המשיב 4 נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב הרכב שהיה נהוג בידי המשיב 3.

הערעור נתקבל איפוא. המבקשת תופטר מחבותה, והמשיבים 3-1 ישאו בחובה לפצות את המשיב 4 על נזקי הגוף שהוסבו לו בתאונת-הדרכים נשוא הבקשה.

המשיבים 3-1 ישאו בהוצאות המבקשת וכן בשכר טירחת עורך-דינה בסכום של 15,000 ש"ח.