רע"א 2902-23 רע"א 2902-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתן ביום 7.2.2023 בע"א 8173-11-22, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת הבכירה ד' קוברסקי), אשר ניתן ביום 12.9.2022 בת"א 19770-11-18, ואשר בגדרו התקבלה תביעת לשון הרע שהגיש המשיב נגד המבקש, כך שהמבקש חויב לשלם למשיב סכום של 40,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.סבורני כי פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.המבקש מלין על קביעת הערכאות קמא לפיה פרסומו – המייחס פעולת הטעיה למשיב, עורך-דין במקצועו – מהווה "לשון הרע" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. לדידו, טעו הערכאות קמא טעות בעלת השלכות מעבר לעניינם של בעלי הדין, מאחר שסיווג פרסום המייחס הטעיה כלשון הרע עלול לצמצם באופן משמעותי את הזכות לחופש הביטוי. ברם, בית משפט זה כבר פסק כי פרסומים המטילים דופי במקצועיותו של אדם מהווים לשון הרע (ראו: ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ מט(2) 843, 864 (1995)). פרסומו של המבקש מייחס למשיב, עורך-דין ותיק העוסק בהוצאה לפועל, הטעיה של מנהל ההוצאה לפועל. לא ניתן לחלוק כי יש בכך כדי להטיל דופי במקצועיות המשיב.

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.