רע"א 2928/06 הרשות לחינוך והכשרה ימיים נ. סי סיל סימולטרים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט עודד גרשון), אשר דחה את בקשת המבקשת לביטול פסק בורר.

2.

המבקשת (להלן: הרשות ) הינה חברה המצויה בשליטת ממשלת ישראל וחברות הספנות הגדולות, ועיקר עיסוקה בהכשרת ימאים לשירות בצי הסוחר הישראלי. המשיבה (להלן: סיל ) הינה חברה שעסקה בפיתוח ובייצור של מערכת הדמיה ימית לצורכי הדרכה. ביום 26.10.97, נחתם בין השתיים ההסכם הראשון, שבו הזמינה הרשות מידי המבקשת מדמה מכ"ם, בכוונה להזמין בעתיד גם מדמה גשר אניה. ביום 14.9.98 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, לגבי אספקת תוכנת הדמיה. ביום 31.12.01, הודיעה הרשות לסיל על זכייתה במכרז שערכה, לעניין מדמה הגשר. לאחר ניהול משא ומתן נוסף, סיכמו הצדדים כי מחיר המדמה יעמוד על סך 457,000$, ואף גובשה טיוטת הסכם. ברם, חוזה סופי לא נחתם, בשל מחלוקת שנתגלעה בעניין מועדי התשלום ובעניין ביטחונות שדרשה הרשות כנגד תשלום התמורה.

3.

בעקבות זאת, ביקשה סיל לתבוע את הרשות, והצדדים מינו בורר להכרעה בסכסוך. בפני הבורר, עתרה סיל לאכוף על הרשות את קיום הסכם ההתקשרות, ולחייבה בתשלום פיצויים בסך כ-5.5 מיליון ש"ח. לחלופין, אם לא יינתן צו אכיפה, עתרה סיל לחייב את הרשות לשלם לה כ-7 מיליון ש"ח ופיצוי של כמיליון ש"ח נוספים.

4.

ביום 11.11.02 ניתן פסק הבוררות הראשון , אשר דחה את תביעתה של סיל. הבורר קבע, בין היתר, כי בעובדה שלא נחתם הסכם שלישי בין הצדדים, אין כדי ללמד על הפרת ההסכם הראשון על-ידי הרשות או על חוסר תום לב בניהול משא ומתן מצידה. סיל עתרה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות. ביום 31.8.03, קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג) את הבקשה, והורה על תיקון פסק הבוררות כדלקמן (להלן: פסק הדין הראשון ):

"אשר על כן התביעה מתקבלת מבחינה זו, שפסק הבוררות יתוקן, באופן שנקבע, כי התנאי היסודי בחוזה הראשון הופר על ידי הנתבעת.

התיק מוחזר לבורר לפסוק פיצוי לתובעת. במסגרת בירור היקפו של הפיצוי, רשאים הצדדים להעלות טענות בדבר נזקים שנגרמו להם במהלך ניהול המו"מ לקראת כריתתו של החוזה השלישי, דהיינו, מן המועד בו הועד לתובעת על זכייתה בו (31.12.01).

קביעותיו האחרות של הבורר, ככל שאלה נוגעות לתמורה ששולמה בגין ביצוע החוזים הקודמים, והתכניות הנוספות, יאושרו כפסק דין, וכך אני מורה".

5.

בהתאם לכך, הוחזר הפסק לבורר, וביום 4.7.04 נתן הבורר את פסק הבוררות השני , הוא פסק הבוררות נשוא בקשה זו. בפסק חויבה הרשות לשלם לסיל סך של כ-600,000 ש"ח, אשר חלקם בגין נזקים שנגרמו לסיל לפני המועד שבו הודיעה הרשות לסיל על זכייתה במכרז (31.12.01).

6.

סיל הגישה בקשה לאישור הפסק, ואילו הרשות בתגובה, הגישה בקשה לביטולו, בעילות של סעיף 24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור), וסעיף 24(10) (עילה לביטול פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד). טענתה המרכזית של הרשות הייתה, כי פסק דינה של כב' השופטת וסרקרוג מיום 31.8.03 אשר החזיר את התיק לבורר, הגביל את מסגרת הפיצויים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו במהלך המשא והמתן לקראת כריתתו של החוזה השלישי בין הצדדים, מיום 31.12.01, בלבד. לפיכך, לשיטתה, הפיצויים שנפסקו בגין נזקים שנגרמו קודם לכן, בטלים. בנוסף, העלתה הרשות טענות כנגד הכרעת הבורר לגופה, כגון קביעה שגויה בדבר מחויבות חוזית של הרשות כלפי סיל עובר ליום 31.12.01, הסתמכות על עד בלתי מהימן, היעדר ביסוס הולם בחומר הראיות לפיצויים שנקבעו, ועוד.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול הן על הסף, והן לגופה.

הטעם לדחייה על הסף הוא כי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת וסרקרוג) אישרה כבר את פסק הבוררות השני בפסק דין מיום 27.9.04 (בש"א 816/04), וזאת בהעדר בקשת ביטול. לכן, פסק הבורר הוא כפסק דין של בית המשפט כאמור בסעיף 23(א) לחוק הבוררות. בית המשפט גם ערך חישוב של המועדים תוך חישוב הפגרה, והגיע למסקנה כי בקשת הביטול הוגשה באיחור, ולפיכך אין מקום להיזקק לה. בית המשפט נזקק גם לגוף הענין, ופסק כי דין בקשת הביטול להידחות גם לגופה.

יש לציין כבר עתה כי דחיית הבקשה לביטול על יסוד הטעם המקדמי יסודה בטעות, שכן בית משפט קמא התעלם מכך שבהחלטה קודמת שנתן (מיום 24.10.04), על יסוד הסכמת הצדדים, החליט לדון בבקשת הביטול על אף המועד המאוחר בו הוגשה, ובתוך כך אף ביטל את פסק הדין הקודם מיום 27.9.04, בבש"א 816/04, אשר אישר את פסק הבוררות השני. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול גם לגופם של דברים בקובעו, כי טענות הרשות הן במהותן טענות ערעוריות רגילות, שכבר הועלו בפני הבורר ונדחו על-ידו מפורשות, והן אינן מגבשות עילה לביטול פסק בוררות. כמו כן, ציין כי הפרשנות שמייחסת הרשות לפסק הדין הראשון הינה שגויה, וכי קביעת בית המשפט לפיה המבקשת הפרה את התנאי היסודי בחוזה הראשון, מלמדת כי לא הייתה כל כוונה מצידו לשלול מסיל פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לפני יום 31.12.01. לבסוף, ציין בית המשפט כי שימוש באמת מידה מרחיבה לביטול פסקי בוררות שננקטה במסגרת פסק הדין הראשון, אינו מצדיק שימוש באמת מידה דומה גם עתה, וכי בידי הרשות הייתה נתונה האפשרות, לו חפצה בכך, להגיש בקשת רשות ערעור על תוכנו של הפסק הראשון, אך לא עשתה כן. לפיכך לא תוכל להלין על כך.

8.

בבקשה לפני חוזרת הרשות בעיקרם של דברים על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא. היא טוענת על דבר היעדר מחויבות חוזית, חוסר מהימנות עדים, והיעדר תשתית עובדתית מספיקה לבסס את היקף הפיצויים שנקבעו. פגמים אלו מגבשים לגישתה עילות לביטול פסק בוררות. כמו כן, היא טוענת, כי אמת המידה המרחיבה ששימשה את בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון לביטול פסק הבוררות הראשון, צריכה לשמש את בית המשפט גם עתה, במסגרת בקשתה לביטול פסק הבוררות השני.

9.

דין הבקשה להידחות על הסף, בלא שנדרשת תשובה.

כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות; רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן , תק-על 2006(1), 4197 ,עמ' 4198; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פד"י נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל , תק-על 2006(1) 1459).

בעניין הנדון, המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת להיקף הפיצוי שהרשות חוייבה לשלם על-פי פסק הבוררות השני. שאלה זו כשלעצמה היא בעלת היבט פרטני, ואינה מהווה על-פי טיבה נושא למתן רשות ערעור בערכאה זו.

היתה עשויה להתעורר שאלה בעלת היבט עקרוני לענין אמת המידה בה נקט בית המשפט בפסק הדין הראשון בדרך התערבותו בפסק הבורר הראשון, ובהחזרת הענין לבורר לצורך השלמת פסיקתו. אולם, המבקשת לא פנתה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט בפסק הדין הראשון, ויקשה עליה לעורר טענות בענין זה כיום. בנתון לכך, לא מצאתי כל עילה להתערבות בפסק דינו השני של בית המשפט המחוזי, ככל שהוא מתייחס לטענות בעלי הדין לגופן לענין פסק הבוררות השני.

בקשת רשות הערעור נדחית.