רע"א 2943/14שולמית אייל נ. עו'ד יניב אינסל , מנהל מיוחד

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (פש"ר 49809-09-12, כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ), לפיהן המנהל המיוחד רשאי להקליט את חקירת המבקשת במשרדו ואין הצדקה להעבירו מתפקידו.

1.

בית משפט קמא הוציא צו כינוס נכסים למבקשת, במסגרתו מונה משיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיה. בסמוך לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשה לביטול עיקולים שהוטלו על משכורתה. עמדת המנהל המיוחד הייתה כי בטרם תידון הבקשה, שומה על המבקשת להמציא דו"ח אודות נכסיה וחובותיה וכן להתייצב לחקירה. המבקשת זומנה לחקירה אך לא התייצבה אליה. בהמשך לכך, ולנוכח העדר שיתוף פעולה מצד המבקשת, הגיש המנהל המיוחד בקשה למעצרה. בהחלטת בית משפט קמא נקבע שהמנהל המיוחד יזמן את המבקשת לחקירה במשרדו בתוך 14 ימים, ואם לא תתייצב יוצא נגדה צו מעצר. לאחר שהמבקשת שוב לא התייצבה לחקירה, ולאחר שהוגשה בקשה נוספת למעצרה, נקבע בסופו של דבר מועד חקירתה (להלן: החקירה ). המנהל המיוחד דאג להקלטת החקירה באמצעות חברה חיצונית. המבקשת התייצבה לחקירה אך כשנודע לה דבר ההקלטה – סירבה להיחקר. המנהל המיוחד ביקש שתעזוב את משרדו, ומשסירבה לעזוב ללא אישור שהגיעה לחקירה, פנה המנהל המיוחד למשטרה על מנת לפנותה ממשרדו. בעקבות כך הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת למעצרה של המבקשת, ואילו המבקשת מצידה הגישה נגדו תלונה במשטרה ובמקביל בקשה להעברתו מתפקידו.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לתת למבקשת הזדמנות נוספת להתייצב לחקירה בפני המנהל המיוחד, אותה יהיה רשאי להקליט, כמקובל. בנוסף נדחתה הבקשה להעברת המנהל המיוחד מתפקידו. נקבע כי אין בעובדה שהמבקשת הגישה נגדו תלונה במשטרה כדי למנוע ממנו להמשיך לכהן כבעל תפקיד בתיק. עוד צוין כי המנהל המיוחד משמש כבעל תפקיד בתיקים רבים ומבצעו כראוי. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

המבקשת טוענת כי אין למנהל המיוחד סמכות לחקור אותה בהקלטה במשרדו, בהעדר טעמים מיוחדים ומקור חוקי לכך. חקירתה בהקלטה באופן שרירותי ובהעדר נוהל מסודר מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותה לפרטיות, לשוויון ולהליך הוגן. המבקשת הדגישה את עוינותו של המנהל המיוחד כלפיה, המתבטאת גם בעקשנותו להביא למעצרה ומצדיקה, לשיטתה, את העברתו מתפקידו.

בתגובתו, טען המנהל המיוחד כי המבקשת לא מילאה אחר חובותיה בדין מתחילת ההליך ועד היום, ולא שיתפה עימו פעולה. התנהלות זו היא שהביאה לבקשות למעצרה, ולא מניע אישי כלשהו כנגד המבקשת. לעניין הקלטת החקירה במשרדו הוסיף המנהל המיוחד כי אין כל מניעה בדין לעשות כן. הכונס הרשמי הגיש אף הוא את תגובתו לבקשה, במסגרתה הוצגה עמדה דומה לזו של המנהל המיוחד.

3.

המקור הנורמטיבי לחקירה הנידונה הוא סעיף 18ג(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובע כי "הכונס הרשמי יקיים, לשם הגשת חוות דעתו לבית המשפט, חקירה מקיפה בענייניו של חייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו..." (וראו גם תקנה 111 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 וטופס 23א אליו היא מפנה). הסמכות לקיים חקירה אינה בגדר סוף פסוק. מטבע הדברים, עריכת חקירה דורשת מנגנונים להבטיח את תכליתה, ובראש ובראשונה תיעוד של החקירה. תיעוד זה נועד גם להגן על האינטרס של הנחקר-החייב. כפי שנכתב, "מקובל לערוך פרוטוקול של החקירה, העשוי לשמש את הכונס הרשמי, ובבוא העת את הנאמן, בהליך פשיטת הרגל וניתן להציגו במהלך החקירה הפומבית ולקבל עליו את אישורו של החייב" (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל , 130 (מהדורה שלישית, התש"ע)).

כעולה מתגובות המנהל המיוחד והכונס הרשמי, לעיתים אף מקובל להקליט את החקירה. אפשרות זו אינה עומדת בסתירה לתכליתה של החקירה, ואף עשויה להשתלב עימה. כפי שציין הכונס הרשמי בתגובתו, תכלית ההקלטה היא תיעוד מלא ומדויק יותר של הדברים – ביחס לתיעוד הדברים הנאמרים בחקירה באמצעות פרוטוקול כתוב. ככלל, זוהי תכלית סבירה וראויה, ובמקרים מסוימים עשויה, כאמור, לשרת גם את אינטרס החייב. נראה כי כך הוא בנסיבות דנא, לנוכח טענות שהעלתה המבקשת לפיהן פרוטוקול הדיון בעניינה לא שיקף את שנאמר בו (ראו תגובת המנהל המיוחד לבקשת המבקשת להעבירו מתפקידו, נספח יב לבקשה למתן רשות ערעור). אין בכך כדי לומר כי הקלטת החקירה היא מחויבת המציאות, אלא רק כי היא אפשרית ואינה נגועה בפגם עקרוני כשלעצמה. לכך יש להוסיף כי תמלול ההקלטה נשמר בתיק המבקשת ואינו מפורסם ברבים, כך שאין מקום לטענתה בדבר פגיעה בפרטיות.

ויובהר, כי ייתכן והסתייגותו של נחקר מהקלטת חקירתו עשויה להצדיק אי נקיטת כלי עזר זה. אך בענייננו, הסברה של המבקשת אינו משכנע ונשען על טענה כללית של פרטיות והעדר מקור חוקי. עמדה זו אינה מקובלת עליי, שכן בהתחשב במהות החקירה, שנערכת על ידי המנהל המיוחד, אין סיבה או הצדקה לשלול תיעוד באמצעות הקלטה באופן גורף. העדר מקור ישיר להתיר הקלטה מעין זו אין בו כדי לשלול את השימוש במנגנון זה, אשר נגזר כאמור מהסמכות הכללית לקיום החקירה.

4.

בטרם סיום, שתי הערות. האחת , לא מצאתי כי יש בסיס לדרישת המבקשת להעברת המנהל המיוחד מתפקידו. מעיון בחומר עולה כי המנהל המיוחד מבצע את תפקידו נאמנה, בעוד שעל פני הדברים, דווקא המבקשת היא זו שאינה מפנימה את חובותיה – היא אינה מגישה דו"חות, אינה משלמת לקופת הכינוס ואינה מאפשרת את עריכת חקירתה. טענת המבקשת שלפיה יש להעביר את המנהל המיוחד מתפקידו דינה, אפוא, להידחות. האחרת , כי המבקשת לא ביססה את טענתה בדבר הפליה לעומת נחקרים אחרים לעניין הקלטת החקירה. כמו כן, הליך זה אינו המסגרת לבחון את בקשת המבקשת למסירת מידע שבידי כונס הנכסים הרשמי על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי עתירה כזו, היה ותוגש.

על רקע האמור, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. בקשה זו, כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על המבקש בקשה כזו לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להעניק רשות ערעור מקום שהדין אינו מחייב זאת. המבקשת לא צלחה משוכה זו.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי, ולא בלי לבטים, שלא ליתן צו להוצאות.