רע"א 2948/04 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. יצחק ינוקא

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגנית הנשיא מ' ארד, והשופטים ע' חבש וב' אוקון). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור, שהגיש המשיב, על פסק דינו של בית משפט השלום בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המשיב, יליד 6.6.1973, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.9.1992. מספר חודשים לאחר התאונה, הוא אובחן כחולה במחלת הטרשת הנפוצה (להלן: המחלה ). בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום התעוררה מחלוקת בשאלה אם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. לעניין זה, העיד בבית המשפט ד"ר ורדי, שמונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה (להלן: המומחה או ד"ר ורדי ). ד"ר ורדי בדק את המשיב בטרם אובחנה אצלו מחלת הטרשת הנפוצה, אך כבר בחוות דעתו ציין כי מצא אצל המשיב סימנים למחלה דמיאלינטיבית. בשלב מאוחר יותר, לאחר שאובחנה מחלתו של המשיב, נחקר המומחה בחקירה נגדית על ידי בא כוחו של המשיב, בין היתר לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה למחלה. בהמשך לחקירתו, שלח המומחה לבית המשפט מכתב שצורף לו קובץ מאמרים, מהם עולה, כך נאמר במכתב, כי חבלת ראש אינה מוכרת כסיבה הגורמת למחלת הטרשת הנפוצה. באי-כוחו של המשיב הגישו בקשות שונות – ראשית למינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה, ולאחר מכן, בקשה לזמן את ד"ר ורדי לחקירה נוספת – ואלה נדחו על ידי בית המשפט. בסופו של ההליך נתן בית משפט השלום את פסק דינו בו קבע, בין היתר, כי לא הוכח בפניו קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה. כנגד פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי סבר כי על אף הזמן הרב שחלף מיום הגשת התביעה בבית משפט השלום אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שימנה מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה ולהורות שזה יחווה דעתו בעניין הקשר הסיבתי. בית המשפט המחוזי קבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המחלה לא נדונה למעשה בחוות דעתו של ד"ר ורדי. בית המשפט הוסיף כי רק במכתב ששלח המומחה לאחר חקירתו – מכתב שהיווה במהותו חוות דעת משלימה – באה התייחסות ראשונה, כתובה, של המומחה לשאלת הקשר הסיבתי. בנסיבות אלה, ציין בית המשפט, היה מקום לזמן את המומחה לחקירה נוספת. הערעור שכנגד שהגישה המבקשת נדחה. כנגד פסק דין זה באה בקשת רשות הערעור שבפני.

2.המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט משהורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. היא מציינת כי ההלכה היא שרק במקרים נדירים ממנה בית המשפט מומחה רפואי נוסף, ובמקרה זה לא מתקיימים התנאים המצדיקים מינוי שכזה. המבקשת אף מלינה על דחיית הערעור שכנגד, שהגישה. במסגרת ערעור זה טענה המבקשת כי לפי הלכת חננשוילי (ע"א 248/86 עזבון חננשוילי לילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח , פ"ד מה(2) 529) הנזקים שנגרמו למערער בתאונה "נבלעים" בנזקי המחלה. כמו כן, טוענת המבקשת כי בקשה שהגישה להגשת ראיות נוספות בערעור לא זכתה להתייחסות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה זו עתרה המבקשת להגיש לבית המשפט שלערעור חוות דעת מומחה שבדק את התביעה שהגיש המשיב לקצין התגמולים בגין אותה תאונה. המבקשת מציינת כי לא ביקשה לצרף חוות דעת זו כחוות דעת נוספת בעניינו של המשיב, אלא כאינדיקציה בלבד לסבירות חוות דעתו של ד"ר ורדי. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי סבר כי נפל פגם בתשתית העובדתית שהוצגה בפני בית משפט השלום – פגם שאינו מאפשר את הותרת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו, ועל כן הורה על מינויו של מומחה רפואי נוסף. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שאין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. במצב בו אין די בחוות הדעת רפואית המונחת בפני בית המשפט כדי ליתן בסיס ראוי להערכת נזקיו של התובע בעקבות התאונה יש מקום למינוי מומחה נוסף באותו תחום, כפי שאכן עשה בית המשפט המחוזי. ודוק, בית המשפט המחוזי לא ביטל, במקרה זה, את חוות דעתו של ד"ר ורדי, ולפיכך אם תראה המבקשת צורך בכך תוכל לעמת את המומחה הרפואי החדש שימונה עם קביעותיו של ד"ר ורדי – בחקירה נגדית. באשר לערעור שכנגד שהגישה המבקשת – פשיטא שאין מקום לדון בערעור זה בטרם תוכרע שאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה למחלה. ומשדחה בית המשפט המחוזי את הערעור שכנגד שהגישה המבקשת, ממילא לא היה מקום גם לקבל את בקשתה להגשת ראיות חדשות בערעור.

כאמור, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-דינו של המשיב בסך 10,000 ש"ח.