רע"א 297/99 דב טיקוצקי נ. חוליו פורס

המבקש הוא בעלים של דירה. הוא הגיש לבית משפט השלום תביעת פינוי נגד שלושה משיבים, בסדר דין מקוצר. המשיב 1 בבקשה שלפני (להלן: הבן) לא קיבל רשות להתגונן וניתן נגדו פסק-דין המחייבו לפנות את הדירה נשוא התביעה. המבקשת 2 שם, שהיא משיבה פורמלית 3 כאן (להלן: האם), קיבלה רשות להתגונן.

הבן ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה ופסק הדין של הערכאה הראשונה אושר. בית המשפט המחוזי הוסיף בסעיף 6ב. לפסק הדין, כי ביצוע הפינוי או סילוק היד ידחה עד אשר ינתן פסק-דין סופי לפינוי או סילוק יד נגד האם.

המבקש שזכה במשפטו בשתי הערכאות מבקש רשות ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי בסעיף 6ב. לפסק-הדין.

דין הבקשה להידחות על הסף. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והשאיר על כנו את פסק דינה של הערכאה הראשונה. בכך נותר על כנו גם מתן רשות להגן לאם כנגד תביעת המבקש. משכך, ממילא ברור שאין לפנות את האם כל עוד לא נסתיים משפטה ואמירת השופט המחוזי, אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה.

לבד מכך שאין צד הזוכה בדין רשאי להשיג על ההחלטה לטובתו, הרי גם אילו היה אפשרי הדבר במקרים חריגים, אין זה המקרה שלפנינו.

הבקשה נדחית.