רע"א 2971/00 מכאל ספיר נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של זיוף שטרי כסף וקשירת קשר לפשע. הוא נדון לעונש מאסר בפועל של שנה ולהפעלה מצטברת של מאסר על תנאי של שמונה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו. כמו כן הוטל עליו קנס בסך 30,000 ש"ח (או שלושה חודשי מאסר תמורתו). ערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 18.1.00. ביום 6.4.00 הוגשה הבקשה שבפני - בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ככל שניתן להבין, הוא מבקש לערער על חומרת העונש שנגזר עליו. לטענתו, נובעת בקשתו מהחרפה במצב בריאותו של בנו, הזקוק לניתוח מסובך בחו"ל. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית - משום שאינה מפורטת, אינה נוקבת במועדים רלוונטים ואינה נתמכת במסמכים. שנית, משום שגם לגופו של עניין טענת ההחרפה במצבו הבריאותי של בן המבקש אינה יכולה להביא לשינויו של פסק דין חלוט והיא יכולה לשמש, אם בכלל, נימוק לבקשת חנינה.

2.דין הבקשה להידחות. אומנם, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהארכת מועדים להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בעניינים פליליים, ובשונה מסדר הדין האזרחי, לשם כך אין צורך בטעמים מיוחדים דווקא, אך:

"עם זאת אין להעלות על הדעת שבית המשפט ישתמש בסמכותו ויאריך מועדים שהוחמצו בהליך פלילי כדבר שבשגרה. גם כאן על המבקש להסביר את סיבת האיחור, ועל בית המשפט לבחון, אם אכן סיבה זו מתקבלת על הדעת ומזכה את המבקש בארכה המבוקשת" (ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר , פ"ד לז (3) 365; ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עוזי עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353; בש"פ 3239/99 זבורוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם; בש"פ 4028/98 טלמור

נ' שטרן ואח' , לא פורסם; ב"ש 783/86 עזר נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

לא מצאתי בבקשה שבפני הסבר של ממש לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור. המבקש אינו מוסר כל פרטים שיש בהם כדי לאפשר התייחסות נאותה לבקשתו: אין הוא מפרט אימתי חלה ההחמרה הנטענת, מהו הקשר בין החמרה זו לאיחורו או לעצם הגשת הבקשה בעיתוי זה. אין הוא מצרף גם תיעוד כלשהו המבסס את טענתו. לפיכך, אין בפני ולו ביסוס ראשוני לדיון בבקשה. לא למותר להוסיף, בהקשר זה, כי, ככל שניתן להבין, הבקשה המדוברת היא בקשת רשות ערעור, שעניינה בחומרת העונש בלבד. זאת לאחר ששתי ערכאות נדרשו לעניין זה. סיכויי בקשת רשות ערעור מסוג זה הם מועטים ביותר. בהתחשב בפסיקתו של בית משפט זה לעניין מתן רשות ערעור שני בכלל (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) ולגבי מתן רשות ערעור שני שעניינה בחומרת העונש בלבד (וראו, לדוגמא: רע"פ 5068/98 אליהו סימן טוב נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 6238/98 יגאל בן צבי נ' מדינת ישראל , לא פורסם). גם מטעם זה אין הצדקה להארכת המועד המבוקשת.

הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא.