רע"פ 5068/98 אליהו סימן טוב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו בעבירה של החזקת סם מסוג הרואין לשימוש עצמי. ההכרעה בעניינו של המבקש נדחתה מספר פעמים לצורך קבלת תסקירי מבחן ועמידה על ניסיונותיו להיגמל מהתמכרותו לסמים. בסופו של דבר, ולאחר שהתברר כי כל ניסיונות הגמילה כשלו, הוטל על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר, שנים-עשר מתוכם לריצוי בפועל. בנוסף, הפעיל בית המשפט עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, שהיה תלוי כנגד המבקש בגין עבירות קודמות של החזקת סם. יצוין, כי עונש זה הוארך בתיק קודם שנוהל כנגד המבקש.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (ע"פ 3749/98) וביקש להקל בעונשו. בית המשפט (כבוד השופטים: א' א' לוי, ד"ר ע' קפלן-הגלר וא' חיות) קיבל את ערעורו של המבקש וקיצר את תקופת המאסר בפועל לשישה חודשים. הכרעת בית המשפט נתנה דעתה לנסיבות המיוחדות של מקרה זה וביניהן משך הזמן הרב שחלף מאז הטלת עונש המאסר על תנאי ומאז ביצוע העבירה נשוא הערעור. ניתן משקל גם לניסיונותיו החוזרים ונשנים של המבקש להיגמל מסמים. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי הערכאה הראשונה הלכה דרך ארוכה לקראת המבקש אך זה לא עמד בה. נקבע, כי אין מקום לעשות שימוש בהוראת סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, שכן המבקש אינו עונה לדרישה כי ימצא במהלך טיפול גמילה מסמים או אחריו.

3.בפני בקשת רשות ערעור בה חוזר המבקש וקורא להקלה בעונשו. המבקש מדגיש בבקשתו את נסיבותיו האישיות המיוחדות: את גילו המבוגר, את היותו מטופל בשישה ילדים שאחד מהם חולה במחלה קשה, את העובדה שכל עבירות הסמים בהן הורשע היו עבירות בגין צריכה עצמית של הסם מבלי שמעשיו פגעו בחברה. בנוסף, מדגיש המבקש את משך הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה (למעלה מחמש שנים) ואת הנזק שיגרם למשפחתו אם יופעל עונש המאסר. לבסוף, טוען המבקש כי ראוי היה בנסיבות העניין לשוב ולהאריך את עונש המאסר על תנאי כאמור בסעיף 85 לחוק העונשין. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. לשיטתה, אין הבקשה המכוונת כל כולה כנגד חומרת העונש מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש והפחית בעונשו כתוצאה מהן. עם זאת, נטען כי עברו של המבקש וכישלונו החוזר ונשנה להיגמל מהסם מצדיקים את העונש שהוטל עליו.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות זו מוגבלת לאותם מקרים בודדים המעלים שאלה חוקתית, משפטית או ציבורית בעלת השלכות רחבות וחשיבות החורגת מהעניין הספציפי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לא מצאתי בבקשה זו, המתמקדת כל כולה בנסיבותיו האישיות של המבקש, את אותה שאלה רחבה הנדרשת כתנאי למתן רשות ערעור. זאת ועוד, בית משפט זה חזר וקבע, כי לא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). אין נסיבות מקרה זה עונות על הדרישה האמורה. עניינו של המבקש נדון והוכרע על ידי שתי ערכאות, לאחר שנעשו ניסיונות חוזרים ונשנים ללכת לקראת המבקש ולעודדו להיגמל מהסם. בית המשפט המחוזי נתן משקל לנסיבות אלה כאשר החליט להקל בעונשו של המבקש. במצב דברים זה, אין להעניק למבקש רשות ערעור.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בנסיבות אלה בטל עיכוב ביצוע העונש. המבקש יתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום א', ה29.11.98-, לא יאוחר מהשעה 12:00.