רע"פ 4680/08 גריגורי דרובובוז נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-האישום שהוגש נגד המבקש יוחס לו ביצוען של עשרות עבירות, שעניינן העיקרי התפרצות לרכב לשם גניבה, היזק בזדון לרכב, גניבת מחובר מרכב וגניבה מרכב. בית-משפט השלום בראשון-לציון הרשיע את המבקש ב-41 עבירות, כאשר בחלקן הוא מתבסס על עדות שותפו שזכה למעמד של עד מדינה, ובחלקן הודה המבקש עצמו. בעקבות ההרשעה הודה המבקש בביצוען של תשע עבירות נוספות אותן ביקש לצרף לדיון בעניינו. לאחר שבית-משפט השלום קבע כי "לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסרים המותנים [ העומדים לחובת המבקש ] משום הנזק שייגרם לו, בהעדר סיכון ממשי לשלום הציבור מהארכתם" (עמ' 137 לגזר-הדין), הוחלט להאריך ארבעה מאסרים מסוג זה, והוא חויב לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות. כמו כן, חויב המבקש להיות נתון בפיקוחו של שירות המבחן למשך 18 חודשים.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז קיבל את ערעורה של המשיבה על קולת העונש, ולאחר שקבע כי אינטרס הציבור מחייב ענישה שיהיה בה כדי להרתיע את המבקש ואחרים, העמיד את עונשו על 12 חודשי מאסר. כמו כן, הוחלט להפעיל את המאסרים על תנאי שעמדו נגד המבקש, בחופף ביניהם, ומתוכם 6 חודשים יצטברו לעונש שנגזר בתיק זה, ובניכוי תקופת מעצרו. כמו כן, נגזרו למבקש 12 חודשים מאסר על-תנאי.

3.

עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו נימוקים אחדים. נטען, כי הימנעות בית-משפט קמא מלעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – מכוחה הוא רשאי להימנע מכליאתו של המבקש – אינה סבירה הואיל וכרוך בה נזק רב. כן נטען, כי המבקש עונה על כל תנאי סעיף 85, וכי השלים בהצלחה תהליך שיקום מפרך, תוך עמידה בתקופת מבחן ממושכת. לבסוף, נטען כי הפער הרב בין העונשים שגזרו שתי ערכאות קמא למבקש מחייב אף הוא את העמדת עניינו לליבון נוסף.

4.

דין הבקשה להידחות. חרף הניסיון לשוות לבקשה גוון כללי, מתמצה עניינה בהשגותיו של המבקש כנגד העונש שהושת עליו. והרי ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם .

5.

אף לגופה, דין הבקשה להידחות. הפסיקה דנה בעבר בהיקף שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט בבואו להחיל את סעיף 85 בעניינו של מי שעובר טיפול גמילה מסמים, וקבעה כי הפעלת הסעיף תלויה, בין היתר, בחומרת העבירות אותן שב וביצע מי שלחובתו עמד מאסר מותנה, ובמידת ההרתעה שהייתה גלומה במאסר שהיה תלוי ועומד נגדו – כפועל יוצא של בחינת טובת הציבור, המתחייבת מהוראת הסעיף (רע"פ 5068/98 סימן טוב נ' מדינת ישראל , בפסקה 4 (לא פורסם, 09.11.1998); רע"פ 2474/08 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 3 (טרם פורסם, 26.03.2008); רע"פ 7176/08 שריקי נ' מדינת ישראל , בפסקה 4 (טרם פורסם, 29.08.2007)). כשם שציינתי בעבר, תופעת השימוש בסמים הולכת ומתרחבת, והיא מחייבת עשיית שימוש זהיר בסמכות לפי סעיף 85, שלא יהיה בו כדי להעדיף טובת המבקש מקום שכרוך בכך סיכון לציבור (רע"פ 7310/06 לסינג נ' מדינת ישראל , בפסקה 4 (לא פורסם, 12.09.2006)). לפיכך, וחרף התהליך התובעני שנטל המבקש על עצמו, נותרה עובדה חמורה אחת עליה אין עוררין, היינו ש"מדובר באדם שביצע, באורח סדרתי כמעט מדי יום ביומו, עבירות רכוש רציניות, ועשה כן בשעה שעונשי מאסר מותנים ממשיים היו תלויים ועומדים כנגדו" (עמ' 8 לפסק-הדין). אכן, לשיקומו של העבריין מצווה בית המשפט לתת את דעתו בבואו לגזור את העונש, אולם גם זאת יש לזכור, כי שיקומו של העבריין אינו מראית פני הכל, ולעתים יהיה צורך להעדיף את האינטרס הציבורי, במיוחד בעבירות נפוצות, וכאשר העבריין הפך עיסוק זה לדרך חיים.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.