רע"א 2985/13 יוסף זמירי נ. יעקב לבלזון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הרשמת השופטת נחליאלי-חיאט) מיום 10.2.13 ברע"א 42448-04-12, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא אבי-גיא) מיום 13.3.12 שניתנה בגדר ת.א. 46936/08 בגין אי הפקדת ערבון.

רקע

ב.

ביום 25.9.08 הגיש המבקש תובענה כנגד שניים – יעקב לבלזון ע"ה (להלן לבלזון ) וחיים גורל (להלן גורל ) בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.א. 46936/08). ביום 8.12.11, במהלך ניהול התובענה ובטרם נחקר על תצהירו, נלקח לבלזון לבית עולמו.

ג.

ביום 15.12.11 הורה בית משפט השלום (סגנית הנשיא אבי-גיא) לצדדים להגיש התייחסותם בנוגע להמשך ניהול התובענה ומתכונתה. ביום 9.1.12 הודיע המבקש, כי הוא מבקש לחקור בשנית את גורל על האמור בתצהירו, ובכך להוכיח כי תוכן תצהירו של לבלזון הוא שקרי, וזאת נוכח דמיון נטען בין תצהיריהם של השניים.

ד.

ביום 11.1.12 דחה בית משפט השלום את עתירתו של המבקש. נאמר, כי "העד [גורל – א"ר] נחקר זה מכבר על תצהירו, חקירתו הסתיימה ומוצתה, ולא מצאתי, חרף הנסיבות המפורטות בהודעת התובע, כל טעם המצדיק חקירה חוזרת/נוספת של עד זה". בית משפט השלום הורה למבקש להודיע, האם ברצונו להמשיך בניהול התובענה כנגד לבלזון.

ה.

ביום 19.1.12 עתר המבקש, פעם נוספת, כי יתאפשר לו לשוב ולחקור את גורל. ביום 1.2.12 דחה בית משפט השלום את בקשתו. ביום 12.3.12 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה כי "ישקול שוב את גישתו" בעניין חקירתו של גורל. בהחלטה מיום 13.3.12 הפנה בית משפט השלום את המבקש להחלטותיו (הנזכרות מעלה) מימים 11.1.12 ו-1.2.12.

ו.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רע"א 42448-04-12). ביום 7.5.12 ניתנה למבקש הודעה על קביעת ערבון בסך 10,000 ש"ח, וזאת על יסוד תקנות 404 ו-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ביום 29.5.12 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לפטור מהפקדת ערבון.

ז.

בהחלטת בית המשפט המחוזי (הרשמת השופטת נחליאלי-חיאט) מיום 15.11.12 נדחתה הבקשה. בית המשפט ציין, כי לא שוכנע "שהמבקש פרש בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי וממילא לא הוכיח העדר יכולת כלכלית להפקיד את סכום הערבון", ועוד – כי

המבקש "צירף לתשובתו מסמכים מהם לא ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי הנוכחי שכן חלקם אינם עדכניים ואחרים אינם רלבנטיים", וכי "לא ראה לצרף מסמכים רלבנטיים". עוד נאמר, כי מתשובת המבקש עולה שבבעלות אשתו מצוי כלי רכב ושהוא מתגורר בדירה רגילה. בית המשפט הטעים, כי התרשמותו היא "שרב הנסתר על הגלוי וכאמור לא שוכנעתי שמצבו הכלכלי מצדיק מתן פטור מהפקדת ערבון", וכי לא שוכנע שסיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים, שכן מדובר בערעור על החלטה דיונית, בה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. נקבע, כי על המבקש להפקיד את הערבון תוך 20 ימים, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה.

ח.

בהחלטה מיום 30.12.12 התבקש המבקש להבהיר, מדוע – משחלף המועד להפקדת הערבון ומשנרשם ההליך לדחייה – לא יידחה הערעור. בהחלטה מיום 16.1.13 נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר, ונקבע כי עליו להפקיד את הערבון עד ליום 27.1.13.

ט.

בפסק דין מיום 10.2.13, ומשלא הפקיד המבקש את הערבון, נדחתה בקשת רשות הערעור.

י.

יצוין, כי בבית המשפט המחוזי עתר המבקש לפסילתה של הרשמת נחליאלי-חיאט. עתירה זו נדחתה בהחלטתה של הרשמת מיום 31.1.13, והמבקש הגיש ערעור לבית משפט זה (ע"א 1305/13). בגדרו של ערעור הפסלות עתר המבקש לפטור מערבון, ועתירה זו נדחתה בהחלטה מיום 2.4.13 (הרשם שני). ערעור שהוגש על החלטתו של הרשם שני (בש"א 2989/13) נדחה בפסק דינו של השופט ג'ובראן מיום 22.5.13. עוד יצוין, כי בגדר ההליך שבכותרת דנא ניתן למבקש פטור מערבון "על מנת להימנע מ'מעגל שוטה'" (החלטת הרשמת בנמלך מיום 5.6.13).

הבקשה

יא.

מכאן בקשת רשות הערעור, המופנית כלפי פסק דינה של הרשמת נחליאלי, בה נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה ביותר, וכי נגרם לו עיוות דין בהקשר זה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי גם בסוגית סיכוייה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום, לגביה נטען כי מדובר בהחלטה מהותית. עוד נטען בבקשה גם כלפי החלטתה של הרשמת נחליאלי מיום 16.1.13 בבקשה לעיון חוזר.

הכרעה

יב.

ראשית יצוין, כי לבקשה לא צורפו מסמכים מהותיים רבים, והשתלשלות העניינים המפורטת מעלה נלמדה ממסמכים שנדלו ממערכת נט המשפט. שנית, הבקשה נוקטת בלשון בוטה – הן כנגד הרשמת נחליאלי-חיאט והן כנגד הרשם שני – שאינה הולמת ואינה ראויה כלל ועיקר. מהחלטתו של השופט ג'ובראן בבש"א 2989/13 עולה, כי מנהג נלוז זה קנה לו שביתה בכתבי טענותיו של המבקש. לכך אין להסכים מכל וכל. גם אם אין אדם נתפס על צערו ומר ליבו, הדרך של השתלחות חסרת רסן בנושאי משרה שיפוטית העושים מלאכתם תוך איום בהליכה לתקשורת אין להלמה ואין לסבלה.

יג.

ולגופם של דברים, לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם במסמכים שלא צורפו, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. תקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי משמיעה לנו, כי "משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום הערבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו". אכן, "תכלית הערבון היא להבטיח שבעל דין, המוטרד לדיון נוסף בפני ערכאת ערעור, לא ייצא נפסד מקום שהערעור נדחה אך בשל היעדר האפשרות לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו, אם ייפסקו כאלה" (רע"א 140/06 אמיקו טורס בע"מ נ' אבדר הסעות והשקעות בע"מ

(2006)).

תקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת ליתן פטור, מלא או חלקי, מהפקדת ערבון. נאמר, כי "השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור" (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (2007), השופטת פרוקצ'יה)). ועוד נאמר, כי "שיקול דעת הרשם בעניין פטור מערבון הוא רחב, ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור" ( שם ).

יד.

בענייננו, המבקש מלין במהות על דחיית בקשתו לפטור מערבון. כזכור, בקשה זו – במובחן מפסק הדין מיום 10.2.13 בו נדחתה בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי –

ניתנה ביום 15.11.12, ועל כן ספק אם המבקש רשאי להשיג עליה בגדר הבקשה הנוכחית (הן בהיבט המועדים, והן בהיבט הסמכות). ואולם, משהגענו עד הלום, אדרש גם לגוף הדברים: הרשמת בבית המשפט המחוזי קבעה, כי המבקש לא הוכיח העדר מסוגלות כלכלית לשלם את הערבון. מדובר בקביעה עובדתית מובהקת, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. גם לגוף הדברים לא נמצא מקום להתערבות: בבקשתו לפטור מערבון בבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי מצבו הכלכלי "קשה ביותר", הא ותו לא. בתשובתו לתגובת גורל בבית המשפט המחוזי ציין המבקש, כי לאשתו רכב מסוג שברולט בשווי של פחות מ-20,000 ש"ח, וכי הוא גר בדירה רגילה. הדברים מדברים בעדם. כדי להוכיח היעדר מסוגלות לתשלום הערבון היה על המבקש לטרוח ולהביא את מלוא התמונה.

גם באשר לקביעה בדבר סיכויי בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי לא נמצא מקום להתערבות. המבקש השיג על החלטה דיונית שעניינה אופן ניהולו של ההליך העיקרי בבית משפט השלום. אלא שכידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא (ראו, מני רבים, רע"א 525/09 פרומדיקו בע"מ נ' ט.ט.י. נתיבי מסחר כלליים בע"מ (2009)).

טו.

סבורני, כי בניגוד לנטען בבקשה, למבקש אף לא נגרם עיוות דין. אמנם, בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לא נדונה לגופה, אולם ההליך בבית משפט השלום עודנו מתנהל, ובפני בית המשפט השלום מצויה גם העובדה שלבלזון ע"ה לא נחקר על האמור בתצהירו (ראו גם האמור בסעיף 20 להודעתה של באת כוח גורל מיום 27.12.11 בבית משפט השלום, לפיה "ביהמ"ש תקבע את משקלו הראייתי [של תצהיר לבלזון – א"ר] עפ"י שיקול דעתה"); הדברים נאמרים כמובן בלא הבעת דעה לגוף המחלוקת. מכל מקום, המבקש יוכל להשיג – ככל שיחפוץ בכך – על ההחלטה בעניין חקירתו הנוספת של גורל בגדר ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, לכשזה יינתן, ומובן שאיני מביע אף כאן דעה לגוף הדברים.

כללם של דברים

טז.

נוכח האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשה.