רע"א 525/09 פרומדיקו בע"מ נ. ט.ט.י.נתיבי מסחר כלליים בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת סלומון-צ'רניאק) מיום 1.1.09 בתיק בר"ע 2304/08, בה נדחתה בקשת המבקשת לרשות לערער על החלטת בית משפט השלום (השופטת גרוסמן) מיום 20.11.08 בת"א 26972/06; החלטה זו דחתה את עתירת המבקשת לעיון במסמכים מסוימים.

רקע והליכים

ב.

כעולה מן הבקשה, בין המבקשת לבין המשיבה 1 נחתם הסכם להפצה בלעדית של מוצריה של המשיבה 1 - בקבוקי תינוקות. לטענת המבקשת, במהלך תקופת הבלעדיות הקבועה בהסכם נרקמה התקשרות בין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 - חברה שהקימו מי שכיהנו אותה עת בתפקיד מנכ"ל המבקשת (המשיב 3) וסמנכ"לית השיווק של המבקשת (המשיבה 4). כנטען, התקשרות זו הפרה את הסכם הבלעדיות בין המבקשת לבין המשיבה 1. במסגרת ההליכים כנגד המשיבים, ביקשה המבקשת לאפשר לה לעיין במסמך ההתקשרות שבין המשיבה 1 למשיבים 5-2 ובדו"חות מכירת המוצרים בתקופה שלאחר ההתקשרות.

ג.

בהחלטתו דחה בית משפט השלום את הבקשה. נקבע, כי יש במסמכים המבוקשים "כדי לשקף ולו לכאורה, את היקף הסחר" בין המשיבות וכי "חשיפה כזו אינה חיונית לצורך הדיון בתביעה העיקרית" שהגישה המשיבה 1 כנגד המבקשת. עוד נקבע, כי למרות שהעיון נחוץ לצורך הכרעה בתביעה שכנגד, בכל זאת ניתן לנהלה "גם בלי חובה מהותית להיחשף למסמכים אלו". על כן הוחלט, בשקלול הזכויות, להגן על זכות המשיבות לחיסיון מסחרי.

ד.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה מבלי לבקש את תשובת המשיבים. נקבע, כי החלטת בית משפט השלום אינה נמנית על המקרים החריגים המצריכים התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית לגבי דרך ניהול המשפט, וכי "עם התקדמות הדיון עשוי האיזון שנערך על ידי בית המשפט להשתנות, שכן הערכאה המבררת היא זו שידה על הדופק".

ה.

מכאן הבקשה הנוכחית להרשות ערעור. בתמצית נטען, כי "תלותו של בעל דין בהליך גילוי לצורך הוכחת עמדתו היא 'נסיבה רלבאנטית' שבהתקיימה, מן הראוי להרחיב את תחולתו של עקרון הגילוי" ולהתערב בהחלטת הערכאה הדיונית (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נו(5) 193, 196 (להלן ענין

שמשון ); זאת נוכח קביעתו של בית משפט השלום, כי המסמכים נחוצים להכרעה בתביעה שכנגד. הודגש, כי המסמכים האמורים חשובים להוכחת טענתה של המבקשת, כי המשיבים 4-3 ניצלו את עמדות המפתח שלהם במבקשת על מנת לכוון את הפרת ההסכם עמה למועד קריטי במיוחד, אשר הגדיל כנטען את נזקיה. עוד נטען, כי המשיבים 5-2 לא נתנו כל הסבר לאי-גילוי המסמכים ולא טענו לחיסיון או לסודות מסחריים, וכי ממילא אין למבקשת נגיעה לתחום בקבוקי התינוקות מאז שנת 2005. נטען עוד, כי החלטת בית משפט השלום לא נומקה כדבעי, וכי מרבית טענות המבקשת לא זכו לבירור, וגם כי דין שונה נקבע למסמכי המבקשת, אותם נצטוותה לחשוף, לעומת מסמכי המשיבים, הרלבנטיים בהרבה להכרעה. לבסוף נאמר, כי מדובר בסוגיה עקרונית המחייבת חריגה מן הנטייה שלא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

דיון

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה חוששני, כי לא אוכל להיעתר לה . עניינה של עיון במסמכים בהליך קונקרטי ואין היא מעוררת שאלה משפטית כללית שרק בגינה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). יגעתי ולא מצאתי בבקשה נימוק של ממש המביא את הנושא לכלל שאלה מעין זו. אכן, המבקשת אינה מניחה דלת שאינה מבקשת לפתחה, אך במובהק אין תיק זה הולם התערבות בגלגול ערעורי נוסף. עסקינן בבקשת ערעור על החלטה דיונית, אשר אינה נוגדת את הדין - ואף לא נטען אחרת. החלטה כגון דא נתונה ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אף אם סבורה ערכאת הערעור שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 211-210; רע"א 1128/06 מפעל הפיס נ' גולן (לא פורסם, 2.7.06)). דבר זה מתיישב ככלל עם השכל הישר ועם מדיניות שיפוטית יעילה.

ז.

אכן, חשיבות נודעת לקיומו של עקרון הגילוי הרחב של מידע:

"כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב" (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (לא פורסם, 7.11.07)).

אולם עינינו הרואות, גישת "הקלפים הגלויים" לא לבדה היא עומדת, ויש לאזנה בעיקר עם "החשש פן ייהנה בעל דין ממידע סודי שיפגע בצד האחר שלא כראוי." (רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ (לא פורסם, 20.8.08)). בנדון סברה הערכאה הדיונית, כי המשיבים ייפגעו מחשיפת המסמך, ולא מצאנו עילה להתערב בכך:

"סטייה מעקרון הגילוי הכללי אפשרית ונתונה לשיקול דעת בית המשפט... סמכות בית המשפט של ערעור להתערב בהחלטות מעין אלה קיימת, אך הוא ישתמש בה במשורה, בודאי כשהמדובר בגלגול שלישי." (רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ (לא פורסם, 21.1.07)).

ח.

זאת ועוד, נכונה קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי אין בהחלטה כדי להכריע בזכויות בעלי הדין, שהרי בית משפט השלום עודו שוקד על המלאכה, ועובדה זו מטה את הכף אף היא לטובת אי-התערבות (ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד , 214 (מה' 2, תשס"ח-2008)).

ט.

כאמור, המבקשת מפנה ל עניין שמשון , שם קבעה השופטת - כתארה אז - דורנר, כי:

"כידוע, בית-משפט זה ממעט להתערב בשיקול-דעתו של שופט הערכאה הראשונה בעניין גילוי מסמכים, והוא ייטה לעשות כן רק אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלבנטיות... תלותו של בעל-דין בהליך הגילוי לצורך הוכחת עמדתו היא 'נסיבה רלבאנטית', שבהתקיימה מן הראוי להרחיב את תחולתו של עקרון הגילוי."

אמנם בנדון דידן, החלטתו של בית משפט השלום מציגה, מחד גיסא, צורך בעיון המבוקש לצורך הכרעה בתביעה שבנגד בה עסקינן, ומאידך גיסא נאמר כי זכויות המשיבות לחיסיון מסחרי גוברות. מתעוררת איפוא על פניה שאלה - אלא שבית המשפט שיקלל והכריע, לעת הזאת, כי "הליך התביעה שכנגד יכול וינוהל ע"י פרומדיקו גם בלי חובה מהותית להיחשף למסמכים אלה". על פי קביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית לא נקבע איפוא כי "הנסיבה הרלבנטית", שבית המשפט בחן אותה, מצריכה מסקנה אופרטיבית. בית המשפט אמנם קיצר בהנמקתו, אך הוא עיין במסמכים לצורך החלטה בשאלת גילוייַם - וכך אכן ראוי - ורק לאחר שעמד על תוכנם וטיבם הכריע, באיזון שערך, כנגד הגילוי (לחשיבותו של העיון על ידי בית המשפט עצמו ראו למשל רע"א 5806/06 עזבון נמירובסקי נ' שימקו (לא פורסם, 13.6.07), המשנה לנשיאה ריבלין);

רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר , פסקה י' (לא פורסם, 27.6.07); רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי (לא פורסם (6.1.08); וכן גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ,

204-203 (מהדורה עשירית, 2009)). כאמור, עם התקדמות ההליכים בתיק, והנעתה של עגלת המשפט קדימה, יכול וישתנה איזון האינטרסים באופן שיחייב עיון במסמכים כאלה או אחרים, בדרך שכבר ציין בית המשפט המחוזי, אולם לא זו העת לקבוע בכך.

ח

סוף דבר,

אין בידי להיעתר לבקשה; מתייתר איפוא הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עמה.