פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3523/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
מרדכי פרפרה
נ ג ד
המשיבים:
1. ארתור גולדו
2. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע''מ
3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
4. עזבון המנוח ארתור גולדו ז''ל
5. מתן -חיים פרפרה
6. רחל פרפרה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע בת.א. 1218/07 מיום 22.3.2011 שניתנה על ידי כבוד השופט ש'
פרידלנדר
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבים 4-1:
עו"ד מ' זוכוביצקי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ש' פרידלנדר ) בת.א. 1218/07 מיום 22.3.2011, בה נקבע כי לא יוּתַר למבקש, אביו של ניזוק בתאונת דרכים, להיות מיוצג בנפרד מבנו במסגרת תביעת הנזיקין שהוגשה בעקבות תאונת הדרכים.
רקע עובדתי והליכים קודמים
א.
הרקע העובדתי לפרשה זו פורט בפסק דינה של השופטת א' חיות בע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו
(לא פורסם, 28.8.2005) ומשום כך לא ארחיב לגביו. בתמצית יאמר כי המשיב 5, מתן פרפרה (להלן מתן ) – בנו של המבקש, נפגע ביום 22.11.1989 כהולך רגל בתאונת דרכים עת היה כבן שבע שנים. למתן נגרמו, למרבה הצער, חבלות קשות, ובין היתר חבלת ראש ופגיעה מוחית קשה ביותר. במסגרת תביעה נזיקית שהגיש מתן באמצעות הוריו, אפוטרופסיו החוקיים, נקבעה לו על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט נכות של 100%. לאחר שההליכים המשפטיים במסגרת התביעה התארכו, מהטעמים שיפורטו בתמצית להלן, ולאחר שהטיפול בתיק הועבר בין מספר שופטים, פסק בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מפי השופט (כתוארו אז) צ' סגל (ת.א. 77/90 פרפרה נ' גולדו (לא פורסם, 10.5.1999)) את שיעור הפיצויים להם זכאי היה מתן. פסק דינו של השופט סגל ניתן לאחר שגובש בין הצדדים הסדר דיוני לפיו יפסוק בית המשפט את סכומי הפיצוי המגיעים למתן עד הגיעו לגיל 21 בלבד, וכן בשאלת זכותו של המבקש לפיצוי בגין הנזקים העצמאיים שנגרמו לו לטענתו. במסגרת ההסדר הדיוני נקבע כי בהגיע מתן לגיל 21 תוגש תביעה חדשה.
ב.
בנוסף לכך, דחה השופט סגל את תביעתו העצמאית של המבקש לפיצוי עקב הפגיעה במתן, הן בנימוק שהמבקש לא הוכיח את זכותו לפיצוי על פי התנאים שנקבעו לעניין זה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל , פ"ד מד(3) 397 (1990), והן כיון שתביעתו של המבקש מכוח מעמדו כמיטיב מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 הייתה חלופית לתביעתו של מתן. בנסיבות אלה, שנפסק פיצוי בגין מכלול העזרה והסיעוד הנדרשים לו, לרבות אלה הניתנים על ידי בני המשפחה, נקבע כי אין מקום להוסיף ולפסוק להורים כמיטיבים פיצוי בגין ראש נזק זה. בית המשפט המחוזי גם דחה את תביעת הוריו של מתן לקבוע את שכרם כאפוטרופסים, בקבעו כי עניין זה יידון בפסק הדין שיינתן בתביעה אשר תוגש בהגיע מתן לגיל 21.
ג.
בית משפט זה, בפסק דינה הנזכר של השופטת חיות , אישר את קביעתו של בית המשפט קמא, כי אין המבקש – במישור המשפטי – בבחינת "נפגע" במובנו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. אוסיף, כי אין בכך כדי לסתור את העול הנפשי המובן שנושאים הורים במקרים עצובים כאלה, אך לכך ביטוי נזיקי במכלול הבן, בנושא עזרת הזולת ושירותי האפוטרופסות.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
ד.
לאחר שמלאו למתן 21 שנים הוגשה תביעה נזיקית חדשה, בהתאם להסדר הדיוני כאמור. במסגרת ההליכים לפני בית המשפט המחוזי עתר המבקש להיות מיוצג באופן נפרד ועצמאי. ביום 22.3.2011 נתן בית המשפט המחוזי מפי השופט ש' פרידלנדר החלטתו במספר עניינים שנותרו תלויים ועומדים בשלב קדם המשפט. במסגרת החלטה זו דחה השופט פרידלנדר
את עתירת המבקש להיות מיוצג באופן נפרד ועצמאי, בהדגישו את הדברים הבאים:
"משתיק זה הועבר לטיפולי, מצאתי בו מתכונת חריגה של ייצוג. אין זה חריג שהורי הנפגע מסייעים בטיפול בו ונושאים בהוצאות ובהפסדים עקב כך. ההטבה האמורה, והשיפוי והפיצוי בגינה, הם חלק מנזק-הגוף שנגרם לנפגע, ולחלופין – כימותם הסביר נגזר מנזק-גוף זה. בכל המקרים המוכרים לי, בין אם ההטבה הזו נתבעת על ידי הנפגע, ובין אם היא נתבעת על ידי המיטיבים – פרשת הנזק נדונה כאחת על ידי מייצג אחד. בהליך הקודם בענייננו [א (ב"ש) 77/90], נתן בית המשפט ביטוי חריג, שגם בשכמותו לא נתקלתי מימיי, לנפתולי ההליך שהתקיים לפניו. בית המשפט זקף נתח לא קטן מנפתולים אלה לחובת התנהלותו של האב, לרבות בתביעתו הנפרדת וייצוגו הנפרד. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, גם את העולה מן הפרוטוקול של קדמי-המשפט שהתקיימו לפני קודמתי בהליך זה, בדבר דרך טיעונו של האב. אף אני בדיון שהתקיים לפניי, נוכחתי כי ייצוגו הנפרד של האב את עצמו, במקביל ובנוסף לייצוגו של ב"כ התובעים 1 ו-3, מאריך את הדיון ומסרבלו, ומערים קשיים דיוניים מיותרים (כגון בעניין המצאת כתבי בי-דין). מכתב התביעה עולה בבירור כי גם בענייננו, כמקובל, פרשת הנזק היא אחת, וראשי הנזק הם ראשי הנזק המקובלים בתביעות פיצויים מסוג זה, לרבות 'עזרת הזולת', ושירותי אפוטרופסות הניתנים בענייננו על ידי ההורים. אין כל צידוק, איפוא לחרוג בענייננו מן הנהגים המקובלים. 'כל המשנה – ידו על התחתונה [משנה בבא-מציעא ו, ב]. בית המשפט אחראי לניהולם היעיל של ההליכים לפניו, ובידיו 'סמכות טבועה' לגרום לכך שזכויות דיוניות לא ינוצלו שלא 'בדרך מקובלת ובתום-לב', וכי בית המשפט לא ייוותר חסר-ישע מול התנהלות בלתי קונסטרוקטיבית של הצדדים או מי מהם. חובתי ללמוד מניסיונו העגום של קודמי בהליך הנזכר, ולא לאפשר את הישנות התופעות שעליהן קבל בפסק דינו. בנסיבות החריגות של ענייננו אין מנוס מהתערבות חריגה במתכונת החריגה של ייצוג התובעים, כדי לוודא שניהול המשפט מטעם התובעים, וייצוגם, ייעשה 'בדרך מקובלת ובתום-לב'. לפיכך לא אאפשר את ייצוגו הנפרד של האב את עצמו... האב רשאי, כמובן, לגלות מעורבות במשפט... הוא רשאי לסייע לעורך-הדין המנהל את ההליך מטעם הנפגע בדרך הרגילה... כפועל-יוצא מכך, אין עוד צורך בהמצאת מסמכים נפרדת לאב...".
כנגד החלטתו הנ"ל של השופט פרידלנדר מכוונת הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
ה.
לטענת המבקש, החלטתו של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לזכות הגישה לערכאות שהיא בבחינת זכות חוקתית. לטענת המבקש, ייצוגו הנפרד אינו יוצר כל קושי דיוני, וגם אם נוצר קושי – אין בכך הנמקה מספקת לשלילת זכותו החוקתית לטעון באופן עצמאי לפני בית המשפט. המבקש מוסיף וטוען כי למעלה מעשור הוא מייצג עצמו באופן נפרד בכל הקשור להליכים המשפטיים בעקבות תאונת הדרכים, ואין כל הצדקה להגביל זכותו זו בשלב מתקדם זה של ההליכים. כן עותר המבקש לחייב את המשיבים 4-1 בהוצאותיו.
תגובת המשיבים 4-1
ו.
בהחלטתו של השופט י' דנציגר מיום 7.7.2011 התבקשו המשיבים להגיש תשובתם לבקשת הרשות לערער. מתשובתם של המשיבים 4-1 מיום 31.7.2011 עולה כי הם תומכים בהנמקתו של בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בפרשת נזק אחת וראשי הנזק ברורים וידועים, לרבות בכל הכרוך בפיצוי בגין עזרה הזולת ושירותי אפוטרופוס. כן חוזרים המשיבים 4-1 וטוענים, כי נסיון העבר בפרשה זו מלמד שייצוגו העצמאי והנפרד של המבקש מסרבל את ההליך ומביא להתמשכותו. המשיבים 4-1 מדגישים כי למבקש עצמו אין כל עילת תביעה עצמאית שכן מעמדו בהליך הוא כאפוטרופוס בלבד ומשכך לא נפלה כל טעות בהחלטתו של השופט פרידלנדר .
דיון והכרעה
ז.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, איני רואה מקום להיעתר לה.
ח.
לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו המנומקת, המאוזנת והמידתית של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט קמא, להליכים מעין אלה מתכונת מקובלת והגיונית, שבה מיוצגים התובע והוריו בצוותא חדא. מקום שתביעתם כרוכה וקשורה בתביעת הבן ואין כל ניגוד עניינים, ומקום שחלקם במובן המשפטי תחום לנושא עזרת הזולת והאפוטרופסות, אין סיבות לאפשר ייצוג נפרד. בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, ואין מקום כי ערכאת הערעור תכביד על הערכאה הדיונית האמורה להתמודד עם ניהול המשפט, תוך התעלמות מעבר ההתנהלות בפרשה עצובה זו. הניסיון בכך מלמד שייצוגו העצמאי והנפרד של המבקש מערים קשיים על ניהול ההליך המשפטי, כפי שאף התרשם השופט פרידנלנדר. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין סדרי הדין וניהול ההליך לפניה, אף אם סבורה היא שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת (ראו, למשל, החלטתי ברע"א 525/09 פרומדיקו בע"מ נ' ט.ט.י. נתיבי מסחר כלליים בע"מ (לא פורסם, 15.2.2009), פסקה ו'), שכן בכגון דא על הערכאה הדיונית נטל קיומו של הדיון. לא כל שכן מקום שהייצוג הנפרד אינו תורם משפטית במהות התיק, ואינו מייצג אינטרס נפרד לאמיתו, ומקום שמופקים לקחים מנסיון העבר; בית המשפט אינו יכול לאטום עיניו ואוזניו לנעשה.
ט.
אכן, זכות הגישה לערכאות עוגנה בשיטתנו המשפטית כזכות בעלת מעמד מיוחד ויש להקפיד על הגשמתה ומימושה (ראו, למשל , ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3)557 , 594-593 (1997)). עם זאת, ככל זכות אחרת אין מדובר בזכות מוחלטת (ראו, למשל, החלטתה של השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה ברע"א 9680/07 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (לא פורסם, 23.12.2009), פסקה 21); וכאשר הערכאה הדיונית סבורה כי בעל הדין משתמש בזכותו שלא לטובה, מובן כי יש בסמכותה לערוך את האיזונים הנדרשים לשם הגנה על ההליך המשפטי, וכן כדי למנוע פגיעה בבעלי הדין האחרים ובזבוז משאביהם לריק ( שם ). בהחלטתו עמד השופט פרידלנדר
על הקושי המיוחד הכרוך בהתמודדות עם ייצוגו העצמאי והנפרד של המבקש. קושי זה מצדיק שלא להתערב בהחלטתו, אשר אינה גורעת מזכויות המבקש ובוודאי שאינה גורעת חלילה מזכויות בנו.
י.
כאמור, הקושי הטמון לכאורה בהגבלת אופן ייצוגו של המבקש מאבד במידה רבה מעוקצו נוכח העובדה, שראשי הנזק הנטענים על ידי המבקש מכוח מעמדו כמיטיב וכאפוטרופוס נגזרים מנזק הגוף שנגרם לבן מתן, אשר ממילא יוכח ויוכחו תוצאותיו לפני בית המשפט על ידי באי כוחו של מתן. משכך, הלכה למעשה זכות הגישה לערכאות של המבקש לא נפגעה באופן אמיתי; זאת ועוד, אין מניעה – כפי שגם נקבע בבית המשפט קמא – כי המבקש יציג נתונים לפני בית המשפט, אם במהלך עדותו ואם באמצעות באי כוחו של מתן, שכן בית המשפט התיר למבקש לסייע לבאי כוחו של מתן, בגבולות המקובל והסביר. מקובל וסביר – כן; לא מקובל ולא סביר – לאו. ניתן רק לקוות כי המבקש יתן אל לבו את האמור, כדי שהתביעה תוכל להתקדם כראוי.
יא.
אשר על כן, איני נעתר לבקשה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.
ניתנה היום, ז' באב תשע"א (7.8.2011).
ש ו פ ט