רע"א 30009-10-26 רע"א 30009-10-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט א' דורון) מיום 11.10.2026 בת"צ 60784-05-26, בה התקבלה בקשת המשיבה להאריך את המועד להגשת התשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עד לאחר ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה. בתמצית, הרקע להליך שלפניי הוא בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשות נגד המשיבה (להלן: בקשת האישור). במסגרת ההליך הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור הסדר דיוני, אשר קיבלה תוקף של החלטה, בה הוארך המועד להגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור עד ליום 15.11.2026. ביום 14.9.2026 הגישה המשיבה בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, בה נטען כי בקשת האישור מאגדת בתוכה ארבע קבוצות נפרדות של תובעים, שכל אחת מהן מציגה עילת תביעה שונה הנסמכת על תשתית עובדתית ומשפטית אחרת. לפיכך, נטען כי בקשת האישור אינה מצביעה על שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה. בד בבד עם הגשת הבקשה לסילוק על הסף, הגישה המשיבה בקשה להארכת המועד להגשת תשובתה לבקשת האישור, כך שזו תוגש לאחר שתוכרע הבקשה לסילוק על הסף – אשר עשויה לייתר את הצורך בהגשת תשובה. המשיבה טענה כי היא עומדת בתנאים שנקבעו ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.2007) (להלן: הלכת בובליל)). בהקשר זה נטען כי סיכויי הבקשה לסילוק על הסף גבוהים; וכי הכנת תשובה לבקשת האישור שתכלול מענה לטענות המבקשות ביחס לארבע קבוצות שונות – תכביד עליה באופן לא מידתי. המבקשות מצדן התנגדו לשתי הבקשות. לטענתן, המשיבה מושתקת ומנועה מלהעלות טענות סף או לעתור לפיצול הדיון מאחר שיש בכך משום הפרה בחוסר תום לב של ההסדר הדיוני המחייב אליו הגיעו הצדדים, בו נכתב במפורש שהמשיבה תגיש את תשובתה לבקשת האישור עד ליום 15.11.2026. עוד טענו המבקשות כי המשיבה לא הגישה תצהיר לתמיכה בטענתה להכבדה שתיגרם לה אם תידרש להגיש תשובה לבקשת האישור טרם ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף, כנדרש לפי הלכת בובליל; וכי טענה זו נסתרת בהצהרתה של המשיבה בהסדר הדיוני, לפיה כבר החלה בהכנת התשובה. בהחלטתו מיום 11.10.26 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' דורון) את בקשת המשיבה, והאריך את המועד להגשת התשובה לבקשת האישור עד 30 יום לאחר ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט קבע כי סיכויי הבקשה לסילוק על הסף טובים וכי יסוד ההכבדה מתקיים. הובהר כי אף שלא הוגש תצהיר, ניתן ללמוד על ההכבדה מנסיבות העניין ומהצורך להשיב במסגרת התשובה לארבע עילות תביעה שונות. כמו כן, נקבע כי הגם שניסוח ההסדר הדיוני מעלה קושי מסוים, אין בו התחייבות ברורה של המשיבה להימנע מהגשת בקשה לסילוק על הסף או לוותר על טענות מקדמיות. על החלטה זו הגישו המבקשות את בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשתן הן טוענות כי החלטת בית המשפט המחוזי מהווה למעשה החלטה על פיצול הדיון בטענות הסף מבירור בקשת האישור לגופה. לשיטתן, החלטה זו מוחרגת מגדרו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 וניתן לכן לבקש רשות לערער עליה. עוד נטען כי ההחלטה גורמת למבקשות עיוות דין קשה, תוך התעלמות מכך שהמשיבה הפרה את התחייבותה בהסדר הדיוני להגיש תשובה לבקשת האישור. בנוסף, טוענות המבקשות כי בית המשפט המחוזי שגה ביישום הלכת בובליל, ובמסקנותיו לעניין סיכויי הבקשה לסילוק על הסף ולעניין הוכחתה של הכבדה שתיגרם למשיבה אם תידחה בקשתה. לטענתן, השאלה אם בקשת האישור כוללת ארבע קבוצות שונות היא שאלה עובדתית מובהקת, הדורשת בירור מעמיק על בסיס ראיות ותצהירים. על כן, נטען כי ההכרעה בשאלה זו אינה מתאימה לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, בטרם נפרסה לפני בית המשפט מלוא יריעת המחלוקת. לטענת המבקשות, פיצול הדיון בדרך זו יביא לסרבול של ההליך ולעיכוב מיותר במתן הסעד לקבוצה המיוצגת. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה. ככלל, השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו רק במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. זאת בין היתר במטרה לאפשר לערכאה הדיונית להשלים את הדיון כפי שהיא רואה לנכון, ולצמצם את הליכי הערעור המתנהלים תוך כדי ההליך העיקרי, אשר פוגעים ברציפות ההליכים בערכאות הדיוניות ועשויים להתברר כמיותרים בהמשך ההליך. הכלל נועד גם כדי למנוע מבעלי דין להשתמש בהגשת בקשות רשות ערעור ככלי לעיכוב ההליך העיקרי (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקאות 11-10 (20.5.2012) (להלן: עניין כהן); רע"א 34127-11-25 נניקשוילי נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 6 (17.11.2025); רע"א 18946-03-25 וויאקובסקי נ' מיכאלי, פסקה 8 (31.3.2025)). המבקש לחרוג מכלל זה נדרש אפוא להראות כי הדיון בערעור על החלטת הביניים נחוץ חרף העובדה שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו. רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בהם "שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וכן ראו: רע"א 85717-02-26 ברכה נ' אמסל, פסקה 7 (10.3.2026); רע"א 1337/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (18.2.2024)). בענייננו, אף אם – כפי שטענו המבקשות – ניתן לבקש רשות לערער על ההחלטה בהיותה החלטה על פיצול הדיון לשלבים (ואיני רואה צורך לחוות דעה בשאלה זו במסגרת ההחלטה הנוכחית), עדיין מוטל על המבקשות הנטל להוכיח כי דחיית בקשת רשות הערעור תגרום להן נזק של ממש. בהקשר זה אין די בנזק שעלול להיגרם מעיכוב הדיון בהליך העיקרי כתוצאה מההחלטה (ככל שעמדת המשיבה בבקשה לסילוק על הסף תידחה בסופו של דבר). זאת שכן חשש לנזק כזה מתעורר בכל מקרה שבו מחליט בית המשפט לפצל את ההליך לשלבים (עניין כהן, פסקה 8; רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, פסקה 6 (21.3.2013); רע"א 8508/22 ע.ז יסודות איתנים שלומי בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (9.1.2023)). המבקשות לא הצביעו בבקשתן על נזק כאמור. כך, ככל שתידחה הבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, ממילא יתייתרו טענות המבקשות בבקשה שלפניי וההליך ישוב למסלולו הרגיל; לחלופין, אם תתקבל הבקשה לסילוק על הסף, יוכלו המבקשות להשיג על כך במסגרת הערעור על פסק הדין, ולפרוס במסגרת זו את כלל טענותיהן (ובכלל זה את הטענות בדבר הפרת ההסדר הדיוני והצורך בבירור עובדתי של הבקשה לסילוק על הסף). בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שכל טענותיהן לגוף העניין שמורות למבקשות, דחיית בקשת רשות הערעור אינה גורמת להן נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. עוד יודגש כי ספק אם ניתן לקבוע – כפי שטוענות המבקשות – כי בית משפט קמא החליט על פיצול הדיון. נכון למועד זה – טרם נדונו טענות הצדדים, ואין זה ברור איזו החלטה יקבל בית משפט קמא והאם יקבל את עמדת המשיבה. אין זה מן הנמנע לכן כי בית המשפט יקבל את עמדת המבקשות, ויקבע כי אין מקום בשלב זה לבחון את טענת הסף הנוגעת לקיומן של ארבע קבוצות נפרדות, בהיותה שאלה עובדתית מובהקת, הדורשת בירור מעמיק על בסיס ראיות ותצהירים; וכי השאלה הזו תתברר בד בבד עם בירור בקשת האישור לגופה. כאמור, כל שהחליט בית משפט קמא בשלב זה הוא כי המועד להגשת תשובת המשיבה יידחה עד לאחר קבלת החלטה בבקשתן לסילוק על הסף. דחיית המועד להגשת כתב תשובה לפרק זמן לא ממושך – עד להכרעה בבקשת הסילוק על הסף, אינה מצדיקה בנסיבות המקרה דנן את התערבותה של ערכאה זו בניהול הדיון על ידי בית המשפט המחוזי. למעלה מן הצורך אוסיף כי איני סבורה כי יש מקום להתערב – במסגרת ההחלטה הנוכחית – בקביעתו של בית משפט קמא ביחס לטענת המבקשות על אודות קיומו של הסדר דיוני ומשמעותו ויישומו של הסדר זה. בית משפט קמא קבע כזכור כי גם אם מתעורר קושי מסוים בניסוח הסכמת הצדדים, הסכמה זו אינה כוללת התחייבות להימנע מהגשת בקשה לסילוק על הסף, והיא אינה מונעת לכן את האפשרות לברר את טענת הסף שהעלתה המשיבה. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.