רע"א 3019/12 תמיר יובל נ. יהודה פרל

לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה) מיום 4.4.2012, בה דחה את בקשת המבקש להורות על ביטול (עיכוב הליכים מוחלט) של הליכי הפירוק של חברת נובה ארנה בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה ).

1.

בשנת 2005 ייסדו המבקש ורעייתו את החברה שעיסוקה הוא פיתוח טכנולוגיה למחזור פסולת, והנכס העיקרי שלה הוא קניין רוחני בדמות פטנטים על תהליך מחזור הפסולת ותוצריו (להלן: הקניין הרוחני ). בשנת 2009 התקשרו המבקש ורעייתו עם המשיב 1, מר יהודה פרל (להלן: פרל ), בהסכם בו התחייב פרל להזרים לחברה סך של 3,500,000 דולר ארה"ב, תמורת 25% ממניות החברה (להלן: ההסכם ). לאחר כשנתיים, בחודש פברואר 2011, הגישו עובדים בחברה לבית משפט קמא בקשה לפירוקה בשל חובות שהיא חבה להם לטענתם. ביום 9.2.2011 מונתה עו"ד חן זפט-פייגלין כמפרקת הזמנית של החברה, וביום 12.6.2011, משניתן צו לפירוק החברה, מונתה המפרקת הזמנית לשמש כמנהלת המיוחדת של החברה (להלן: המנהלת המיוחדת ).

2.

ביום 18.5.2011 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות לאישור מכירת קניינה הרוחני של החברה לפרל, תמורת סך של 1.5 מיליון דולר ארה"ב. ואולם, המבקש טען לבעלות בקבוצת פטנטים אותה בין היתר ביקשה המנהלת המיוחדת למכור ובסוגיה זו התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים (וראו רע"א 8559/11, החלטה מיום 22.12.2011). ביום 7.3.2012, דחה בית משפט קמא את טענות המבקש וקבע כי החברה היא הבעלים של הזכויות בפטנטים וביום 6.4.2012 התיר למנהלת המיוחדת להמשיך את הליכי מכר הקניין הרוחני, לרבות פרסום הזמנה להציע הצעות ועריכת התמחרות.

3.

ביני לביני, ביום 5.3.2012 הגישו המבקש ורעייתו לבית משפט קמא בקשה להורות מכוח סמכותו לפי סעיף 271(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ) על "ביטול הליך הפירוק (עיכוב הליכים לחלוטין)" של החברה ובתמורה הציעו לפרוע את מלוא חובות נושי החברה לנושיה שאינם בעלי מניות וכן לשלם את שכר טרחת המנהלת המיוחדת. בתשובה לתגובות המשיבים הוסיף המבקש והתחייב להעמיד ערבות בנקאית בסך של 2,500,000 ש"ח להבטחת התשלום לנושים. לבקשה זו התנגדו פרל, המנהלת המיוחדת וכונס הנכסים הרשמי, וביום 4.4.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה בנימוק כי "אין חולק בדבר חובות של החברה בסכומים גבוהים וכאשר אין המבקשים מציעים תשלום לאלתר של החובות בכלל ושל החוב למר פרל בפרט".

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי הסכום שפרל הזרים לחברה היה בבחינת השקעה בחברה ולא הלוואה, ומכאן שתביעת החוב שהגיש, העומדת על סך של 16,500,000 ש"ח, הינה "מופרכת לחלוטין". עוד הוא טוען, כי עם פירעון חובות הנושים "החיצוניים" בהתאם למתווה שהוצע על-ידו, מתייתר הצורך לנהל הליכי פירוק לחברה; כי אין בהצעתו משום העדפת נושים שכן על-פי הפסיקה קיימת הבחנה ברורה בין נושים חיצוניים לחברה ובין בעלי מניותיה; וכי דינו של הסכסוך בין בעלי המניות להתברר בפני הערכאה האזרחית המתאימה. לגישתו, הבקשה לביטול הליכי הפירוק מבטאת את המטרה העיקרית בהליכי חדלות הפירעון שהינה - פירעון החובות לנושים החיצוניים, וכי השבת החברה לפעילות יגרום לכך שהקניין הרוחני יניב פירות לטובת בעלי המניות ולא יפגע בזכויותיהם לתבוע את אשר הם זכאים לו. הוא מוסיף וטוען כי החלטת בית משפט קמא אינה מנומקת ואינה מתייחסת למלוא טענותיו, ובפרט לטענה לפיה פרל עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש "בקשה דחופה לסעד זמני בערעור" ובה עתר לעיכוב הליכי מכר הקניין הרוחני, בטענה כי מכירת הקניין הרוחני טרם שתוכרע בקשת רשות הערעור שבפנינו תסב לחברה ולו נזק בלתי הפיך.

5.

פרל מתנגד לבקשה בהדגישו כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 271 לפקודת החברות ויורה על ביטול הליכי פירוק של חברה עם פירעון מלוא חובותיהם של נושי החברה; כאשר כל בעלי מניותיה של החברה הסכימו לכך; ובהתקיים נסיבות חדשות ומיוחדות שהתגלו לאחר צו הפירוק, שיש בהן כדי להשיב את החברה למצבה הסולבנטי. פרל טוען כי הצעת המבקש היא בבחינת העדפת נושים פסולה, שכן המבקש מעוניין לפרוע חובות של חלק מן הנושים בלבד; כי לא ניתן לצפות ממנו לוותר על נשייתו; כי תביעת החוב שלו תלויה ועומדת והיא טרם הוכרעה ולכן לא ניתן ליצור הסדר חוב המתעלם ממנה ומיתר הסכומים ששילם לחברה עד כה. פרל מוסיף וטוען כי הסכומים שהזרים לחברה מכוח ההסכם היו בבחינת הלוואה שהעניק לחברה, והוא מציין כי בנוסף לכך הוזרמו על-ידו כספים לשם תשלום הוצאות החברה זמן קצר לפני שזו נקלעה להליכי הפירוק וכי גם לאחר שהחלו הליכים אלה הוא הוסיף לממן הוצאות שונות ולא ניתן להתעלם מכך. כן מעלה פרל טענות בדבר השתק, מניעות ושימוש לרעה בהליכי בית משפט מצד המבקש, והוא מטעים כי ההליכים המשפטיים אותם יזם המבקש בעבר לצורך ההכרעה בשאלת הבעלות בקניין הרוחני,

עיכבו באופן משמעותי את הליך הפירוק, ורק לאחר שנקבע כי הקניין הרוחני שייך לחברה יזם המבקש את הגשת הבקשה לביטול הליכי הפירוק, ובכך הוא מנסה לקבל לידיו את השליטה בחברה ובקניין הרוחני שלה. בנוסף, טוען פרל כי התנאים המוצעים בבקשת המבקש לביטול הליכי הפירוק אינם יכולים לעמוד ולבסוף הוא טוען כי המבקש הגיש את הבקשה לביטול הליכי הפירוק כדי להימנע מבירורה של בקשה נוספת שהוגשה לבית משפט קמא, המעלה טענות לחיוב אישי של המבקש בחובות החברה.

המנהלת המיוחדת מתנגדת אף היא לבקשה. לטענתה, הבקשה דנן מהווה חלק מתוך מכלול פעולות בהן נוקט המבקש ואשר נועדו כולן לעכב את הליכי הפירוק ולהשהות את מכירת הקניין הרוחני של החברה. כל זאת תוך הסבת נזקים קשים לנושיה ובנוסף היא מונה פגמים בהצעת המבקש לפירעון החובות ומדגישה כי ההצעה אינה נתמכת בערבויות מתאימות (שכן בערבויות שהוצעו אין כדי לכסות ולו מחצית מסך תביעות החוב שהוגשו נגד החברה). המנהלת המיוחדת מוסיפה וטוענת, בדומה לפרל, כי הצעת המבקש מהווה העדפת נושים וכי היעתרות לבקשתו תוביל ליצירת חובות חדשים לחברה. לסיום היא טוענת כי התנהלות המבקש הסבה עד כה פגיעה קשה לנושי החברה, וכי ככל שהמבקש אכן מעוניין לפרוע את חובותיהם של הנושים יש להתנות את עיכובם של הליכי הפירוק בהפקדת ערבות בנקאית או ערובה אחרת שיבטיחו את מלוא חובות הנושים בצירוף כלל ההוצאות הנדרשות, ובכלל זה את שכר טרחתה.

המשיב 2 הודיע כי הוא מצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת.

המשיבים כולם הוסיפו והתנגדו גם לבקשת המבקש למתן סעד זמני, בהדגישם כי סיכויי הבקשה קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת נושי החברה.

6.

דין הבקשה להידחות. ככלל בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 271 לפקודת החברות ויורה על עיכוב הליכי הפירוק מקום שבו פרעה החברה את מלוא החובות לנושים, הגיעה להסדר נושים, או אם התברר כי בקשת הפירוק נעשתה שלא כדין (הוגשה שלא בסמכות או לא נמסרה לחברה) (ראו ציפורה כהן, פירוק חברות 228 (2000) (להלן: כהן )). במקרה דנן עותר המבקש להורות על עיכוב מוחלט של הליכי הפירוק, כנגד פירעון חובותיהם של נושי החברה, למעט חובם של המבקש ורעייתו ולמעט חובו של פרל. בהצעה זו יש על פניה כדי לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים, המורנו כי מסת נכסי החברה תתחלק בין נושיה באופן שווה, על-פי שיעורם היחסי של החובות (ראו: כהן 513; השוו: ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד אבוקרט , פיסקה 20 (לא פורסם, 18.11.2010); ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבניין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ ,

פיסקה 21 (טרם פורסם, 1.12.11)). לעיתים נדחה אמנם חוב של החברה כלפי בעל מניות בה מפני חובותיה כלפי הנושים החיצוניים (ראו סעיף 248 לפקודת החברות; כהן , 265-266, 717-718. כן השוו ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ , פיסקה 6 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (טרם פורסם, 21.1.2009)). אך גם אם נניח לטובת המבקש כי יש מקום לדחיה כזו במקרה דנן ואפילו נניח, לטובתו מבלי להביע עמדה בכך, כי ההסכם שנקשר בינו ובין פרל היה הסכם להשקעה ולא להלוואה, אין בכך כדי להועיל למבקש ולו מן הטעמים שמנתה המנהלת המיוחדת בסעיפים 5.7-5.8 לתגובתה מהם עולה כי תביעות החוב שהוגשו עד כה מסתכמות לכ-27,000,000 ש"ח ובניכוי תביעות החוב שהגישו המבקש ופרל, עומד סך תביעות החוב על כ- 5,500,000 ₪. לכך יש להוסיף את הוצאות הפירוק (כ-400,000 ש"ח) ואת שכרה של המנהלת המיוחדת. אמנם תביעות החוב טרם הוכרעו, אך על-פי הידוע בשלב זה הערבות בסך של 2,500,000 ש"ח שהציע המבקש, אין בה כדי לפרוע ולו מחצית מחובות החברה כלפי נושיה, ובהינתן האמור וכן בהתחשב בנקודת הזמן בה מצויים הליכי הפירוק (הליך הפירוק החל עוד בפברואר 2011, ההליכים שהכריעו בשאלת הבעלות בקניין הרוחני הסתיימו, וניתן אישור למכירת הקניין הרוחני של החברה), איני סבורה כי קמה עילה לעיכוב הליכי הפירוק, ובוודאי שלא לביטולם.

7.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח לפרל ו-7,500 ש"ח למנהלת המיוחדת.