רע"א 3121/04 מנחם עברוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים י. גולדברג, ר. אליעז וע. פוגלמן), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט א. מקובר), אשר דחה את תביעת המבקש בכל הנוגע לנזקים עקיפים שנגרמו לו בשל גניבת משאית ונגרר שבוטחו על-ידי המשיבה.

2.המבקש ביטח משאית ונגרר אצל המשיבה, ואלה נגנבו ממנו ביום 5.6.99 דרישתו לתגמולי ביטוח מהחברה נדחתה, ואז הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בה תבע הן נזקים ישירים למשאית ולנגרר, והן נזקים עקיפים שנגרמו לו עקב אובדן הכנסה, בעקבות הגניבה. המשיבה טענה טענות הגנה שונות כנגד התביעה. בית המשפט פסק על דרך הפשרה סכום המגיע בגין נזק ישיר. באשר לנזקים העקיפים, קבע כי תביעה זו אינה מתיישבת עם דיווחיו העקביים של המבקש לרשויות המס על הפסדים שנגרמו לו בזמן עבודתו, מה גם שלא הוגשה כל ראיה נוספת לגבי הפסדים עקיפים שנגרמו לו עקב הגניבה.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, תוך שהוא משיג על קביעות בית המשפט בעניין נזקיו העקיפים, ובעניין שיעור שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובתו. ערעורו נדחה. בית המשפט מצא כי בצדק קבע בית משפט השלום כי הנזקים העקיפים לא הוכחו בראיות ממשיות וכי בצדק לא היה מוכן לסמוך על דוחות למס הכנסה ועל עדות בלתי משכנעת של המבקש. לענין שכר טרחת עורך הדין קבע כי אין מדובר בקביעה חריגה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור.

4.בבקשת רשות הערעור מלין המבקש על שתי אלה: האחת – על כי בית המשפט המחוזי לא דן בטענת הערעור לפיה זכאי המבקש לריבית מיוחדת על פי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. השניה – על כי בית המשפט המחוזי חייב אותו בהוצאות ערעור ושכר טרחה על אף שתוקנה טעות לטובתו בפסק הדין.

5.דין הבקשה להידחות משאין היא מעלה כל שאלה בעלת אופי עקרוני המצדיקה דיון בערכאה שלישית. לטענת הערעור בענין פסיקת ריבית מיוחדת על פי חוק חוזה ביטוח היתה התייחסות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי במובן זה שצויין בו כי הערכאה הדיונית קבעה שהמשיבה היתה רשאית לעכב את תשלום תגמולי הביטוח לאור "הנתונים המחשידים שהצטברו אצלה ביחס למקרה הביטוח" , כלשון בית המשפט, והוא ממשיך ומפרש כי נקלטו אותות במערכת האיתורן בדבר נסיעת המשאית בבוקר הארוע מאשקלון לחברון בשעה 5:40, אולם בתו של נהג המשאית טענה כי ראתה את המשאית ליד הבית באותו יום בשעה 10:00. בית המשפט, אמנם לא דן ישירות בסוגיית הריבית המיוחדת על פי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח, אך מפסק דינו משתמע בבירור כי בעקבות ממצאי הערכאה הדיונית, לא ראה להחיל את הוראת החוק בדבר ריבית מיוחדת בנסיבות מקרה זה. גם אם טוב היה עושה בית המשפט המחוזי אילו דן מפורשות בשאלה זו, אין לראות בהעדר קביעה מפורשת בענין זה משום עילה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית כאשר נהיר הוא כי אימץ את קביעות העובדה של בית משפט השלום, וכי על פיהן נהגה חב' הביטוח בתום לב כאשר לא שלמה את תגמולי הביטוח עקב מחלוקת אמיתית באשר לזכות המבוטח להם (השווה רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פד"י מב(3) 679, 681). הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה למקרים מיוחדים וחריגים בהם הוכח בבירור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו אף שעל פי מבחני תום הלב, החיוב לתשלום התגמולים לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי (רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו, חברה לביטוח בע"מ) . לאור קביעות בית משפט השלום, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות ריבית מיוחדת במקרה זה.

6.גם השגתו של המבקש בענין שכר טרחת עורך הדין שהושת עליו בבית המשפט המחוזי אינה עילה למתן רשות ערעור. נושא הוצאות ושכר טרחה נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדנה בענין וערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בכך; לא כל שכן כך הוא במסגרת בקשת רשות ערעור בערכאה שלישית (רע"א 6322/99 קרן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה). מעבר לנדרש יצויין כי תיקון טעות סופר בפסק דין של בית משפט שלום אינו כשלעצמו, עילה להפחתת הוצאות בערכאת הערעור.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,000 ₪.