רע"א 3147/12 בית מדרש עמק הלכה בני ברק ע"ר נ. סידני קסירר

1.

מונחת לפני בקשה "מקדמית" למתן רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.4.2012 בה"פ 967/05, במסגרתה נקבע כי משיב 2 יפנה את הנכס המצוי במחלוקת בין הצדדים.

2.

ברקע לבקשה זו, מסכת הליכים משפטיים סבוכים ושלובים זה בזה, אשר עניינם מחלוקת ביחס לבעלות בנכס המצוי ברחוב רבי עקיבא, פינת רחוב הבעש"ט בבני ברק (להלן: "הנכס"), אשר משמש בחלקו האחד כעסק מסחרי ובחלקו האחר משמש בית כנסת. במסגרת ההליכים, התקיים בפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב הליך בוררות בין משיב 1 לבין "עמותת חסידי סטראשאלא" (להלן: " חסידי סטראשאלא ") ואדם נוסף. בפסק הבוררות של בית הדין הרבני משנת 2001 נקבע כי משיב 1 הוא בעל הזכויות היחיד בנכס. ביום 24.5.2011 דחה בית המשפט המחוזי בקשות של צדדים שונים לביטול פסק הבוררות, ואישר את הפסק בקבעו כי הינו ארוך ומפורט היטב, ואף זכה לאישור בית הדין הרבני הגדול (הפ (ת"א) 967/05, כב' השופטת

מ' אגמון-גונן )).

בקשות רשות ערעור שהוגשו בגין החלטה זו נדחו ביום 7.3.2012 על ידי השופט א' רובינשטיין (רע"א 4766/11; רע"א 5366/11), אשר קבע כי המקרה אינו מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך. הוסף כי הכרעות בתי הדין הרבניים, כמו גם אישורן על ידי בית המשפט המחוזי, נומקו כולן בהרחבה, ולא נגרם לבעלי הדין כל עיוות דין. בעקבות דחיית בקשות רשות הערעור, ולאחר שפנה משיב 2 לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות, החליט בית המשפט המחוזי ביום 19.4.2012 כי משיב 2 יפעל "לפינוי הנכס והעברתו כדין לידי [ משיב 1 ]...". על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור "המקדמית", כמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע. עוד יועד כי בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה בזו הלשון: "הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדחתה בהחלטת כב' השופט רובינשטיין. לאור האמור פסק הדין הפך חלוט. הבקשה נדחית".

3.

כעולה מהבקשה, המבקשת – עמותת בית מדרש עמק הלכה בני ברק – היא המפעילה את בית הכנסת ומוסדות הצדקה הקיימים על המקרקעין הנדונים. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי משהתיר לפנות את הנכס, שכן המבקשת כלל לא הייתה צד להליך הבוררות. צוין כי השופט רובינשטיין קבע בהחלטתו כי פסק הבוררות אינו מטיל כל חיוב על מי שלא היה צד לו, ואין כל צד שלישי אשר זכותו נפגעת, ומשכך, אין לפגוע בזכויותיה בנכס.

לטענת משיב 1, יש לדחות את הבקשה. נטען כי קבוצת אנשים פלשה לנכס, ומשתמשת באישויות משפטיות שונות וחדשות בכל פעם, תוך ניצול לרעה של הליכי משפט ושימוש בטענה כאילו הקבוצה לא הייתה כלל צד להליכים. נטען כי למבקשת אין כל זיקה חוקית לנכס, וכי ממילא זכותם של אותם אנשים להתפלל בנכס אינה יכולה לגבור על זכותו הקניינית של משיב 1.

אף לטענת משיב 2 אין לקבל את הבקשה. נטען כי גם אם לא הייתה המבקשת צד פורמאלי בהליך הבוררות, הרי שהחלטות בתי המשפט כוונו במפורש כלפי מתפללי בית הכנסת המצוי בדירה, אשר המבקשת מתיימרת ליצגם. משיב 2 שב על הטענה לפיה המבקשת הינה כסות משפטית למתפללי בית הכנסת, אשר משנים את אישיותם המשפטית ודרך התאגדותם פעם אחר פעם.

4.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. אמנם, ברגיל, בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין או החלטה, על בית המשפט להידרש לסוגיית סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. ואולם בענייננו סבורני כי אין הכרח להידרש לסוגיה. אבהיר.

עיון בחומר המונח לפני אינו מצליח לגלות בבהירות האם הייתה המבקשת צד להליכים בבית המשפט המחוזי אם לאו. ברם, כך או אחרת, הופעתה של המבקשת בהליך דנא מגלה קושי ממשי להיענות לבקשתה. אם הייתה המבקשת צד להליך אישור פסק הבוררות, הרי שככל שהתנגדה להליך שכזה, היה עליה להעלות את טענותיה במסגרת בקשות רשות הערעור שנדונו לפני השופט רובינשטיין. כך לא נעשה, ואינני סבור כי יש להיענות לטענות אלה בשלב זה של ההליך. אם המבקשת לא הייתה צד להליך אישור הפסק, אזי תמהני האם מקומה בהליך כאן. כפי שקבע השופט רובינשטיין בהחלטתו:

"בית הדין הרבני האזורי הטיל חיובים אך ורק על מר לוי ועל עמותת חסידי סטראשאלא שהיו צד להליך וחתמו על שטרי הבוררות. משכך, ממילא אין להלום את הטענה כי נפגעו זכויות צדדים שלישיים. ואולם, אף אם תאמר כי נפגעו זכויותיו של צד שלישי כלשהו במסגרת פסק הבוררות, עדיין אין הדבר מתיר לו לפנות בבקשה לביטול פסק הבוררות, ומקל וחומר לבקש רשות לערער על ההחלטה בבקשת הביטול, אלא עליו להגיש תובענה לבית המשפט המוסמך לסעד הצהרתי, או לכל סעד אחר שיש בו כדי למנוע את הפגיעה בזכויותיו".

הדברים יפים לענייננו שעה שההחלטה מושא בקשה זו נסמכת על הבקשה לביטול פסק הבוררות. יתר על כן, השופט רובינשטיין קבע בהחלטתו כי: "פסק הבוררות אינו מטיל כל חיוב על מי שלא היה צד לו, ואין נפגעת זכותו של אף לא צד שלישי אחד". במובן זה, אף לא ניתן לומר שהמבקשת הינה בגדר צד שלישי שנפגע. בל נשכח שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו.

בשולי הדברים יצוין כי עולה מהחומר שהמבקשת הגישה בבית משפט השלום תביעה לסעד הצהרתי לחזקה ושימוש במקרקעין נגד מספר בעלי דין, ביניהם משיב 1. במסגרת תביעה זו, ניתן צו מניעה שיאסור על ביצוע כל הריסה או נזק בנכס. כמובן, צו הנוגע לאיסור הריסה אינו מקביל לצו המבקש איסור פינוי. ככל שהמבקשת חפצה לדון בעניין זה, שומה עליה כי תפנה בבקשה המתאימה ולערכאה המתאימה – אולם אין בקשתה יכולה למצוא מזור בשלב זה בכתליו של בית המשפט העליון, וזאת כמובן מבלי להביע כל עמדה.

5.

נוכח האמור, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. באשר לבקשת רשות הערעור, רשאית המבקשת להוסיף את נימוקי הערעור בשלב מאוחר יותר כמבוקש על ידה, וזאת לא יאוחר מהיום בו היה עליה להגיש את הבקשה, וככל שתמלא אחר התנאים המקדמיים. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ כל אחד.