רע"א 317/21 עודאי למנופים בע"מ נ. בן גלים ניהול ובנייה בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) בפש"ר 52237-09-20 מיום 29.12.2020, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הנאמנים, הם המשיבים 3-2 (להלן:

הנאמנים ), בה נדחתה תביעת החוב שהגישה המבקשת נגד המשיבה 1 (להלן: החייבת ) בשל איחור בהגשתה.

רקע

2.

מהבקשה עולה כי ביום 8.10.2019 ניתן צו להקפאת הליכים נגד החייבת, בגדרו נדרשו נושי החייבת להגיש תביעות חוב כלפיה בתוך 60 ימים, היינו עד ליום 8.12.2019. בהמשך לכך, ולאחר שהתקבלו תביעות החוב מנושי החייבת, הציגו הנאמנים לבית המשפט הסדר נושים, וביום 19.2.2020 אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הנושים האמור בעניינה של החייבת.

3.

לטענת המבקשת, סמוך לאחר שניתן הצו להקפאת הליכים, היא הגישה תביעת חוב נגד החייבת, אך בשל תקלה מצד הנאמנים, תביעתה לא התקבלה, והיא נדרשה לשלוח את תביעתה בשנית ביום 25.2.2020, שישה ימים לאחר שאושר הסדר הנושים על-ידי בית המשפט המחוזי כאמור.

4.

הנאמנים דחו את תביעת החוב של המבקשת בשל איחור בהגשתה, והיא הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

5.

בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשת לא פירטה בערעורה מתי הוגשה תביעת החוב בפעם הראשונה ומה מהות התקלה אשר גרמה לנאמנים לבקש כי תביעת החוב תישלח בשנית, כטענתה, וכן כי המבקשת לא צירפה כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיה אלה. עוד צוין, כי הנאמנים כפרו בטענת המבקשת לפיה בשל תקלה מצדם המבקשת נדרשה להגיש את תביעת החוב בשנית. למעשה, כך נקבע, טענת המבקשת לפיה היא הגישה את תביעתה לראשונה סמוך לאחר מתן הצו להקפאת הליכים התבררה כלא נכונה בלשון המעטה, ואף הופרכה. זאת, כך נקבע, מאחר שמהמסמכים אשר צורפו לתביעת החוב עולה כי לפחות חלקם נוצרו רק סמוך למועד שבו הוגשה התביעה בפועל, היינו ביום 25.2.2020.

6.

נוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקשת לפיה תביעת החוב הוגשה באיחור (ובשנית) בשל תקלה שנגרמה אצל הנאמנים היא טענה מופרכת כעולה מעיון במסמכי תביעת החוב עצמה. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על החלטת הנאמנים, והורה למבקשת לשלם 5,000 ש"ח הוצאות לקופת הנאמנים.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

הבקשה דנן

7.

המבקשת טוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונע את חקר האמת ויש בו כדי לחסום את דלתות בית המשפט בפני המבקשת. עוד נטען כי הותרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו יגרום למבקשת עיוות דין, וזאת מבלי לאפשר לה לבסס את טענותיה באמצעות עדים וראיות.

המבקשת שבה על טענתה לפיה היא הגישה את תביעת החוב לראשונה סמוך לאחר מתן הצו להקפאת הליכים, וכי אך בשל תקלה שאירעה אצל הנאמנים היא נדרשה להגיש את התביעה בשנית ביום 25.2.2020. לטענת המבקשת, בהודעה משלימה המגובה בתצהיר שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 1.11.2020, הבהירה המבקשת את טענתה העובדתית בדבר התקלה שאירעה, וטענה כי התאריכים שצוינו במסגרת תביעת החוב, על אף שיש בהם כדי להעלות תהיות, תואמו מול מתמחה של הנאמנים. המבקשת הוסיפה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.11.2020 לא התיר בית המשפט את הגשת ההודעה המשלימה, ונקבע כי פסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות והטיעונים שהוגשו ותוך התעלמות מהטענות והתצהיר האמורים. לטענת המבקשת, גם בכך שגה בית המשפט המחוזי, שכן ראוי היה לתת משקל אף להודעה המשלימה שהוגשה על-ידי המבקשת ולתצהיר שצורף אליה.

נוכח כל האמור, כך נטען, אין לזקוף לחובת המבקשת את האיחור הנטען בהגשת תביעת החוב, ויש להגן על זכויותיה המהותיות, ובראשן זכות הקניין שלה.

דיון והכרעה

8.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

9.

אפתח בהערה דיונית: על אף שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא לסיום ההליך בו פתחה המבקשת (תביעת החוב שהגישה), ההשגה עליו היא במסגרת בקשת רשות ערעור המוגשת לבית משפט זה, ולא במסגרת ערעור בזכות . זאת, נוכח ההלכה שנקבעה זה מכבר, שלפיה החלטת בית המשפט של פירוק בערעור על החלטת מפרק בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מהווה "החלטה אחרת", בין אם במסגרת הערעור ניתנה הארכה המבוקשת, ובין אם לאו (להרחבה בנדון ראו: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) פסקאות 16-12 (13.7.2008).

בענייננו, המבקשת אמנם לא הגישה בקשה פורמלית להארכת מועד להגשת תביעת החוב שלה, אך תביעת החוב נדחתה בשל האיחור בהגשתה, ובפסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת אף הוא מטעם זה בלבד ומבלי לדון בתביעת החוב לגופה. משכך, מבחינה מהותית יש לראות בהחלטת הנאמנים כהחלטה שלא ליתן ארכה להגשת תביעת חוב, ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי החלטה המאשרת את החלטת הנאמנים. על רקע כל האמור, בצדק החליטה המבקשת להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.

10.

ולגופם של דברים: כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הדנה בהליכי חדלות פירעון, אשר נהנית משיקול דעת רחב לאור מומחיותה הייחודית והתרשמותה הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (ראו: רע"א אביחסרה נ' תורג'מן , פסקה 8 (9.1.2020)). לא מצאתי כי המקרה הנדון נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור, באשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעות עובדתיות ועל הוראות הדין.

11.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף לאחר עיון בהודעה המשלימה ובתצהיר שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ואשר לטענתה לא ניתן לה משקל בפסק דינו, לא מצאתי הצדקה לקבל את טענותיה. המבקשת לא צירפה כל מסמך התומך בטענתה לפיה תביעת החוב הוגשה לראשונה במועד הנטען על-ידה, ובמצב דברים זה, אין אף ראשית ראיה המבססת טענה זו. אשר על כן, אף אם אניח לטובת המבקשת כי אכן המתמחה מטעם הנאמנים הנחתה אותה להגיש תביעת חוב עדכנית, הרי שאין בכך כדי להוות תחליף להגשת בקשה פורמלית להארכת המועד, ובוודאי שאין בכך כדי להוות תחליף לאישור בקשה שכזו על-ידי הנאמנים עצמם.

12.

עוד אציין, כי הגשת תביעת החוב לאחר שהסדר הנושים אושר על-ידי בית המשפט המחוזי אינה בגדר "איחור קל" כפי שטענה המבקשת בבקשתה, ומתן ארכה להגשת תביעת חוב בשלב כה מאוחר בהליך, ולאחר שהנושים הגיעו להסדר, עלול היה לפגוע באינטרס ההסתמכות של יתר הנושים ושל החייבת עצמה וכן בסופיות הדיון. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אף לפי הגישה המקלה עם נושים בכל הנוגע להארכות מועד להגשת תביעות חוב, אין להיעתר לבקשת המבקשת (ראו והשוו:

רע"א 9181/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' נשר נפתלי מנהל המיוחד לנכסי החייב , פסקה 9 (29.1.2009)).

13.

על רקע כל האמור, דין הבקשה להידחות.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.