פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3184/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
קוסט פורר גבאי את קסירר, רואי חשבון
נ ג ד
המשיבים:
1.
חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (בפירוק)
2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
4. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
5. בנק מזרחי טפחות בע"מ
6. אורית זיו
7. משה גדעון
8. כלל חברה לביטוח בע"מ
9. שותפות מקבץ פריימן ראשון לציון
10. מרכז הדיור ראשון לציון (2002) בע"מ
11. רונית ב.ס. מבנים ואחזקות בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.4.2016 בת"א 26619-03-13
בשם המבקש: עו"ד
ירון קוסטליץ; עו"ד יואב סגל
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ) מיום 3.4.2016 בת"א 26619-03-13. עניינה של הבקשה בשאלת קיומו של חיסיון על "ניירות עבודה" של רואה חשבון מבקר, במסגרת תביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגדו.
1.המשיבה, חברה בפירוק, הגישה תביעה נגד המבקש ונגד המשיבים 8-2. בהחלטתו מיום 3.4.2016 הורה בית המשפט המחוזי למבקש לגלות מסמכים ביחס ל"ניירות העבודה" שלו כמשרד רואי חשבון. בית המשפט נתן דעתו לפסק הדין שניתן בע"א 8548/06 אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ
(31.8.2008) (להלן: עניין אינדיג ), אך לא ראה בו הלכה היוצרת חיסיון על "ניירות עבודה" של רואה חשבון מבקר, ועמד על ההבדלים בין המקרה שנדון שם לבין המקרה הנוכחי. בית המשפט דחה את הטענה הכללית לפיה יש להטיל חיסיון מוחלט על "ניירות עבודה", בשל החשש לפגיעה בתהליך הביקורת החשבונאית. הובהר כי במקרה הנדון התביעה נגד המבקש מבוססת על טענה לכשל בביצוע הביקורת הפנימית, כך ש"מסמכי העבודה" נוגעים ללב המחלוקת בין הצדדים, ולפיכך הורה בית המשפט למבקש לגלות את המסמכים.
2.בבקשה שלפניי, מבסס המבקש את טענותיו על הלכת אינדיג , אשר רלוונטית לשיטתו גם למקרה הנוכחי. בין היתר, הדגיש המבקש את האמירה בעניין אינדיג כי "ניירות העבודה הם מסמכים שעשה המבקר 'רק לשימושו שלו'" ( שם , פסקה 17). עוד נטען בבקשה, כי אימוץ קביעתו של בית המשפט המחוזי יאפשר לעקוף בקלות את הלכת אינדיג , באמצעות הגשת תביעה נגד רואה החשבון ובמסגרתה בקשה לגילוי מסמכים שתוביל לחשיפת "ניירות העבודה". לשיטתו של המבקש, תביעת רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון צריכה להתמקד בבחינת התוצרים הסופיים – היינו הדוחות הכספיים – ואין לתובע זכות לעיין ב"ניירות העבודה" שנוצרו כחלק מתהליך עבודתו של רואה החשבון. המבקש חזר על הטענה כי החשש מפני חשיפת המסמכים ייפגע בתהליכי העבודה של רואי חשבון ויוביל לתיעוד חֵסֶר.
בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.
3.לא ראיתי ליתן למבקש רשות לערער, ועל כן דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.
בפתח הדברים נקדים ונזכיר כי "נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי, בהתבסס על הרציונאלים הבאים: (א) חשיפת האמת, אשר מותנית בין היתר בפרישׂת תמונה עובדתית רחבה ומלאה ככל האפשר [...]
(ב) יעילות דיונית במובן הרחב [...] (ג)
הזכות להליך ראוי, היונקת מזכות הגישה לערכאות [...] (ד) שוויון בין הצדדים – הגילוי והעיון מאפשרים לצמצם את פערי המידע בין הצדדים ובכך להעמידם בנקודת פתיחה שווה " ( רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי , פסקה 7 וההפניות שם (10.11.2014) ).
עוד יצויין, כי במקרה שלפנינו נראה ששאלת הרלוונטיות של המסמכים איננה שנויה במחלוקת של ממש, ומקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר במסמכים רלוונטיים להליך. על פניו, ניירות עבודה של
רואה חשבון מבקר, יכולים לאפשר לרואה החשבון להוכיח כי לא התרשל, ולהיפך, להוות ראיה להתרשלותו, ומכאן שמדובר במסמך רלוונטי לחקר האמת.
4.על רקע דברים אלה, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בדין יסודה. עיקרי טענותיו של המבקש כבר זכו למענה במסגרת ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור, לרבות החשש מפני יצירת "מעקף" להלכת אינדיג והחשש לפגיעה בתהליכי העבודה של רואה החשבון המבקר. לפיכך אפרט כאן רק את התמצית הנדרשת.
אין בכוחו של פסק הדין בעניין אינדיג להועיל למבקש. באותו עניין נקבע כי זכותו של דירקטור לבדוק את "מסמכי החברה" (מכוח סעיף 265(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999) איננה מקנה לו זכות לעיין ב"ניירות עבודה" של רואה החשבון המבקר של החברה . לעומת זאת, בענייננו מדובר במסגרת נורמטיבית שונה, של גילוי מסמכים במסגרת יחסי תובע-נתבע. ובקיצור, אין להקיש מדיני החברות לדיני ההתדיינויות. גם השאלה למי שייכים המסמכים איננה רלוונטית בהליך הנוכחי, ולכן לא ניתן להקיש לענייננו מפסק הדין בהמ' 228/65 א' ב' נ' שבו , פ"ד יט(1) 636 (1965), שעסק בגדריו של סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961.
5.בניגוד לטענתו של המבקש, הלכת
אינדיג לא התיימרה ליצור חיסיון פסיקתי על "מסמכי עבודה" של רואה חשבון מבקר, והמילה חיסיון אף לא נזכרת בפסק הדין.
כידוע, להבדיל מהחיסיון הסטטוטורי המוחלט ביחסי עו"ד-לקוח, אין חסיון סטטוטורי או פסיקתי ביחסי רואה חשבון-לקוח. המבקש לא טען לחסיון כאמור, ולא בכדי. הלכה למעשה, המבקש עותר כי בית משפט זה יצור חסיון פסיקתי חדש, הנוגע ל"תרשומות פנימיות" של רואה חשבון מבקר. ניירות העבודה של רואה חשבון מבקר, הן בגדר מסמך שהוכן במהלך העסקים הרגיל, בבחינת "תרשומת פנימית" של גורם פרטי, שאינה נהנית מחיסיון מוכר כלשהו, אלא אם מדובר בתרשומת שהמטרה הדומיננטית שבבסיסה היא הכנה לקראת משפט (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ואח' , פ"ד מט(2) 516 (1995) (להלן: עניין הדסה )).
ובקיצור, העובדה שמדובר במסמך "פנימי" או בתרשומת פנימית של רואה החשבון, אין בה, כשלעצמה, כדי ליצור חיסיון (השוו בר"ע (מחוזי חי') 1258/05 בנק ירושלים נ' אחים פתחי חברה לבנייה בע"מ (16.11.2005) שם נדחתה טענה לחיסיון מסמכי ליווי בנקאי). זאת, להבדיל מ"תרשומת פנימית" של רשות מינהלית, אם לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ואם על פי הפסיקה (ראו, לדוגמה, רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי
(6.1.2008); בג"ץ 4795/07 פלוני נ' ד"ר זנדבק, ממונה ארצי ויו"ר ועדות רפואיות מחוזיות
(15.3.2009); יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, ה"ש 67 (התשס"ח)).
6.בעניין אינדיג , נזכר החשש כי אם ייאלץ רואה החשבון לחשוף את ניירות העבודה שלו, הדבר עלול להרתיע את רואה החשבון מפני תיעוד חופשי ומלא של עבודת הביקורת. אלא שהפסיקה דחתה לא אחת טענות כגון דא בהקשרים שונים (ראו, לדוגמה, עניין הדסה ; רע"א 7568/00 מדינת ישראל נ' אהרוני , פ"ד נה(5) 561 (2001); רע"א 8943/06 גיא יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ
(18.11.2009)). ובכלל, החיסיון מתפרש על דרך הצמצום, והגישה כלפיו היא חשדנית, כך ש"הטוען לחסיון – עליו הנטל לייסד זכותו" (ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מח (3) 749, 797 מול האות ז (1994); רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת סוכנויות ביטוח נה(3) 661 (2001)).
7.נוכח האמור, הבקשה נדחית, ובכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ז בניסן התשע"ו (5.5.2016).
ש
ו פ ט