פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3187/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
משה דוגה
נ ג ד
המשיבים:
1. ציון שבו
2. כרמי גילון – משיב פורמלי
3. מועצה מקומית מבשרת ציון – משיבה פורמלית
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 1039/05 מיום 13.3.06 (השופט ב' אוקון)
בשם המבקש: עו"ד עז
אלדד
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ב' אוקון) מיום 13.3.06 בבר"ע 1039/05, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' זיסקינד) מיום 2.11.06 בבש"א 6543/05 בא' 3633/05.
ב.(1) המבקש והמשיב מתגוררים בשכנות. המבקש מגדל בחצריו מזה שנים רבות סוסים ובעלי חיים נוספים, שלטענת המשיב, גורמים לו מטרדי רעש, לכלוך, ריחות רעים ועוד כהנה מרעין בישין.
(2) ביום 29.2.96 הורשע המבקש בת"פ 2255/94 בבית משפט השלום בירושלים בעבירות לפי סעיפים 54 (4); 10(15) לפקודת בריאות העם בשילוב עם סעיפים 2 (32) ו – 5 לחוק עזר למבשרת ציון בדבר נפגעי תברואה התשכ"ח – 1968, והוא חויב, בין היתר, לסלק ולפנות את הסוסים, הזיהום, הזבל והזוהמה שבחצריו. בית המשפט עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 1.9.96, וקבע כי אם לא יפעל המבקש כפי שנצטוה "תהא רשאית הרשות הסניטרית במועצה המקומית מבשרת ציון לבצע פעולות אלה בעצמה, באמצעות מפקחיה ולחייב את הנאשם (המבקש – א"ר) בעלות הפעולות האמורות".
(3) חלף לו עשור מפסק הדין, ועולם כמנהגו נוהג. כנטען, מגעים עם המועצה המקומית (משיבה 3) להסדר של העברת הסוסים למקום אחר לא צלחו. ביום 20.3.05 תבע המשיב את המבקש והמשיבים הפורמליים לקבלת צו עשה לסילוק בעלי החיים הזבל והזוהמה שבביתו של המבקש ובחצריו; צו מניעה קבוע שלפיו יימנע מהחזק בחצריו בעלי חיים שיש בהם בכדי לגרום למטרדים; פינוי שביל גישה מכל אדם בעלי חיים או חפצים השייכים למבקש; פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין כל נזקי המשיב עקב המפגעים והמטרדים שיצר המבקש.
(4) במהלך דיון קדם משפט ראשוני, שאוחד עם דיון בבקשה שהגיש המשיב (בש"א 6543/05) לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001, לא נתקבלה הטענה בעניין הטרדה מאיימת, אך בית משפט השלום הורה למבקש, מכוח תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לקיים את גזר הדין שמיום 29.2.096 עד ליום 2.12.05. בד בבד עיכב את ביצוע ההחלטה עד להגשת בקשת רשות ערעור בנדון, ובלבד שזו תוגש תוך 30 יום. בהחלטה נמתחה ביקורת גם על התנהלות המועצה המקומית לאורך השנים באשר לביצוע גזר הדין.
(5) ביום 13.3.06 החליט בית המשפט המחוזי לדחות בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י המבקש. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שהדיון סביב בש"א 6543/05 בעניין ההטרדה המאיימת נסב מעל אותן נסיבות ושאלות משפטיות שנדרשות לסוגיית הסעד הזמני. בית המשפט קבע, כי אמנם ככלל אין בית משפט יוזם מתן סעד זמני, גם לא בגדרי קדם משפט, בלא שנתבקש, אך יתכנו מקרים יוצאי דופן; "כאשר תלויה ועומדת החלטה שיפוטית סופית המחייבת בעל דין לבצע פעולה פלונית, יכול בית משפט בגדרו של קדם משפט לחייבו לבצע את אותה החלטה, כסעד זמני בהליך המתנהל בפניו, ובלבד שמדובר באותן סוגיות ובאותם עניינים". נקבע כי חזקה שהחלטות שיפוטיות קודמות מקוימות, ולפיכך לא שינה בית משפט השלום בהחלטתו את הסטטוס קוו.
(6) מכאן בקשת רשות הערעור.
ג.המבקש טוען כי החלטת בית המשפט שהורתה לו כאשר הורתה מייתרת את הדיון בתובענה העיקרית, שכן הסעד הזמני שניתן חופף את הסעד העיקרי, ללא שבית המשפט התבקש ליתנו וללא שניתנה זכות למבקש לטעון בעניין או להתגונן כנגד ההחלטה. נטען, כי לא ניתן להשליך מן ההליך שעסק בעניין ההטרדה המאיימת על ההליך השני, שבמסגרתו לא טען המבקש כלל. עוד נטען, כי מאז הרשעת המבקש השתנו הנסיבות, וכי המבקש והמשיבים הפורמליים הגיעו לידי הסכמה בדבר מציאת אתר חלופי לאורוה בטרם פינויה.
ד.(1) עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הרשות לערעור שני ניתנת במשורה, ומוגבלת לאותם מקרים שבהם מתעוררות שאלות בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, ושחשיבותן חורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך הקונקרטי (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128). בקשת רשות הערעור שבפני איננה נופלת בגדרן של שאלות אלה. לפיכך אין מקום להיעתר לבקשה.
(2) נוסיף לעיצומם של דברים: עיקרו של דיון קדם משפט הוא "יעול הדיון העתיד לבוא, קידומו והכנתו כראוי" (ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף אליהו , פ"ד מו(4) 154, 163; וראו גם: ע"א 765/81 משה עומיסי נ' יעקב חסן , פ"ד לט(1) 556 , 560). ראוי הוא שבית המשפט יגלה במהלך קדם המשפט "מעורבות ויוזמה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית – 1995, 457), ובכללן מתן פסק דין (במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה – תקנה 143 (9) לתקנות סדר הדין האזרחי) או סעד זמני (תקנה 143 (4)), אם סבר בית המשפט כי התיק בשל לכך, ואין בדיון נוסף במסגרתו כדי לשפוך אור נוסף על הפרשה. ודוק: כל זאת ללא צורך בבקשת בעל דין (תקנה 144).
(3) הדיון המשולב בבש"א 6543/05 ובבקשה העיקרית נסב, כאמור, על אותן נסיבות וסוגיות משפטיות. טענת ההגנה היחידה שהעלה המבקש בדיון בפני בית משפט קמא כמו גם בבקשה הנוכחית, עוסקת בהסכמים לכאורה בינו לבין המשיבים הפורמליים לאתר חלופי לאורוה (שהוכחשו על-ידי המשיבים הפורמליים), אולם גם בטענה זו אין כדי להצביע על שינוי הנסיבות או המצב המשפטי. אשר על כן, בפני בית המשפט עמד המכלול הנדרש להחלטתו, ובגדרו לא גרע מן המצב המשפטי הקיים ולא הוסיף עליו, אלא שנה את הקביעות השיפוטיות משכבר, לפיהן על המבקש לפנות את הסוסים ושאר בעלי החיים ולסלק את הזוהמה מחצריו. שאר תביעות המשיב יידונו בעתיד, במסגרת התיק העיקרי. איני יכול שלא להוסיף, שמצב בו אין פסק דין פלילי חלוט של בית משפט מקוים לאורך עשור אינו תקין ואינו מתקבל על הדעת, והגם שהמשיבים הפורמליים לא נתבקשו להגיב כאן, ראוי שיתנו דעתם להערות בית משפט השלום באשר לדרך ההתנהלות; ובאשר למבקש, בכגון דא לא יכול היה לצפות להתערבות בית משפט זה כדי שהמצב העגום יימשך; על משמעו של עשור לאי קיומו של פסק דין פלילי – אין צורך להכביר מלים.
(4) כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט בחשון תשס"ז (20.11.06).
ש ו פ ט