רע"א 3213/09 עו"ד משה וינברג נ. חברת איבריה נתיבי אויר ספרדיים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) בבר"ע 1172/09 מיום 12.3.2009 שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גלר-אהרוני) בת.א. 45006/08 מיום 2.2.2009.

1.

כעולה מן הבקשה, המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה כספית שעניינה נזקים שנגרמו לכאורה למבקשים בעקבות סירוב המשיבה להעלותם לטיסה לה רכשו כרטיסים. עם הגשת כתב ההגנה ביקשה המשיבה לצרף את חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: אל על ) כנתבעת נוספת לתביעה, בנימוק שהמוביל האווירי שביצע בפועל את הטיסה היא חברת אל על, ומכאן שהשליטה על הטיסה כמו גם האחריות והפרטים העובדתיים הנוגעים לאי העלאתם של המבקשים לטיסה הם בידיעתה הבלעדית ובאחריותה של אל על.

2.

בדיון שהתקיים בבית משפט השלום התנגדו המבקשים לצירופה של אל על כבעלת דין בתיק, בטענה כי ההתקשרות החוזית לא הייתה עם אל על אלא עם המשיבה בלבד, וטענו כי המשיבה רשאית לשלוח הודעה לצד ג' נגד אל על. יצויין כי בא כוח אל על שנכח בדיון טען כי לאל על אין התנגדות להצטרף כנתבעת נוספת בתיק.

3.

בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבה וקבע כי אל על תצורף כנתבעת נוספת בתיק. נקבע כי הדין מאפשר את הצירוף בדרך של הוספת נתבעת וצירוף זה אך מוצדק בנסיבות העניין, וכן ציין כי אין חשש לפגיעה בזכויות התובעים עקב הצירוף.

4.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה ללא תגובה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בעניין דיוני המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי לא נפל בהחלטה דופי המצדיק התערבות, בוודאי לא בשלב זה של הדיון. על פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה שאליה הגיע, ובמיוחד כשההליך נמצא בשלב קדם המשפט.

5.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי בהחלטה על צירוף אל על כנתבעת נוספת נפלה שגיאה מהותית שיש לתקן. לטענת המבקשים, אין כל יריבות בינם לבין אל על, וצירוף האחרונה כנתבעת תגרום לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים, בזכותם לבחור נגד מי לנהל את ההליך ובזכותם לקיים הליך ראוי והוגן. המבקשים טוענים כי ההחלטה על צירוף אל על כנתבעת מנוגדת לדין ולפסיקה והיא יוצרת מצב של נתבע שאין כל עילה נגדו ושום סעד לא מבוקש נגדו וכל מעורבותו היא בגין היחסים בינו לבין המשיבה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובה. ראשית, הבקשה אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת. אין מדובר בשאלה כללית אלא בשאלה הקונקרטית האם אל על דרושה כבעל דין בהליך דנא אם לאו. כבר מטעם זה, אין מקום להעניק רשות ערעור לאחר ששתי ערכאות בחנו את המקרה. שנית, מדובר בסוגיה מובהקת שעניינה סדרי דין וניהול המשפט, סוגיה המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שהיא המצויה בעמדה הטובה ביותר לשפוט האם ניתן וראוי לצרף בעל דין בשלב הדיוני של ההליכים, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטה בעניינים אלו [ע"א 8593/05 בית עדה עידן נ' עיריית קרית אונו (לא פורסם, 20.1.2008)].

שלישית, ולמעלה מן הצורך, סבורני כי בהתחשב בטענתה של המשיבה לפיה אל על היא שהייתה למעשה המוביל האווירי האחראי על הטיסה נשוא התובענה, בין אם הדבר היה ידוע למבקשים ובין אם לאו, הרי לכאורה עומד הדבר במבחן הקבוע בתקנה 24 לתקנות, קרי כי הצירוף דרוש כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בכל השאלות הכרוכות בתובענה [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 95 (מהדורה עשירית, 2009)]. יצויין כי את הבקשה על פי תקנה 24 לתקנות רשאי להגיש כל אחד מבעלי הדין הקיימים או המעוניין להצטרף לדיון ( שם , עמ' 96), קרי אין כל פגם בכך שהמשיבה היא שביקשה את הצירוף. גם אם המבקשים (התובעים) התנגדו לצירוף אין בכך בלבד כדי להכריע בבקשה, שכן לטעמי המבחן לצירופו של בעל דין אין עניינו בשיקולי תועלתו ונוחותו של התובע. סופו של דבר, המבקשים לא הצביעו על פגם המצדיק התערבות בהחלטתו של בית משפט השלום, וודאי לא כזה המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

7.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.