רע"א 3220/14 ליהי קן דר נ. חיים בירנבאום

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר ), אשר הורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום, אשר בגדרו נפסקו למשיב פיצויים בסכום של 1,275,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי הורה לעכב סכום של 200,000 ש"ח מתוך הפיצוי, בעוד שהמבקשות עתרו לעיכוב של 850,000 ש"ח.

2.

בית משפט השלום פסק למשיב, יליד 1924, פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. על פסק דין זה הגישו המבקשות ערעור, בגדרו טענו, בין השאר, כי בית משפט השלום שגה כאשר פסק עבור עזרת צד ג' סכומים שברגיל נפסקים לנכים קשים יותר, מה גם שהמשיב משלם בפועל למטפלו סכום נמוך בהרבה מזה שנפסק. עוד נטען, כי היה מקום לנכות מהפיצוי סכומים אותם מקבל המשיב מהקרן לרווחת ניצולי שואה.

3.

עם הגשת הערעור לבית משפט קמא התבקש עיכוב תשלום של 850,000 ש"ח מתוך סכום פסק הדין. בנוסף לטענות בדבר סיכויי הערעור, שעיקרן הובא לעיל, טענו המבקשות כי נוכח הסכום בו מדובר יווצר קושי לגבותו חזרה במקרה שיזכו בערעורן.

4.

כאמור, בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה, בקבעו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. באשר למאזן הנוחות, ובהתחשב בכך שעסקינן בפסק דין כספי, ניתן משקל לכך שמדובר בפיצוי בסכום משמעותי "שאדם מן הישוב יתקשה להחזירו ככל שהערעור יתקבל", אך מנגד נקבע שהמבקשות לא הציגו ראיות באשר למצבו הכלכלי של המשיב, מה גם שלמשיב זכויות בנכס מקרקעין בהרצליה. האיזון שערך בית המשפט הביאו לעכב סכום של 200,000 ש"ח מתוך פסק הדין.

5.

בבקשה דנא נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת סיכויי הערעור וכי לא נתן משקל מספיק לכך שהמשיב, בהתחשב במכלול נתוניו, יתקשה להשיב סכום משמעותי במקרה שהערעור יתקבל.

6.

דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיב. ראשית , מדובר בהחלטה בעניין דיוני המסור במידה רבה לשיקול דעת בית המשפט, כשערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו. שנית , מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי שהכלל לגביו הוא כי יש לבצעו לאלתר גם כאשר מוגש עליו ערעור. שלישית , גם בהנחה שהערכת בית המשפט המחוזי בדבר סיכויי הערעור אינה ההערכה היחידה האפשרית – ואינו קובע דבר בענין זה – הוא היה רשאי להגיע להחלטה אליה הגיע, במיוחד כשלא הוצגו לו נתונים ממשיים לענין החשש לגבי חוסר היכולת להשיב את הסכומים שישולמו, מעבר לכך שמדובר בסכום משמעותי. כזכור, אף מדובר במי שיש לו זכויות בנכס מקרקעין. בנסיבות אלה, די בכך שלא נפלה טעות בולטת וברורה בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהיא החלטה דיונית וזמנית במהותה, כדי שלא יהיה מקום ליתן לגביה רשות ערעור.

7.

בשולי הדברים אציין, כי המבקשות טענו שלא ניתנה להן ההזדמנות להגיב לתשובת המשיב לבקשה לעיכוב הביצוע בטרם ניתנה החלטת בית המשפט, כקבוע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בכך נתפסו המבקשות לכל טעות, שכן לגבי בקשות ביניים בערעור חל ההסדר הקבוע בתקנה 465 לתקנות הנ"ל, שאינו כולל זכות הגשת תגובה לתשובה, ואין תחולה לתקנה 241(ג1) (בש"א 8954/08 סיגל נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2009)).

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות אלה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עימה. אין צו להוצאות.