פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
3231/99 - א'
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
המבקשים
:
1.
אבי סבאג
2.
זהבה סבאג
3.
רות סבאג
4.
יקיר סבאג
5.
חננאל סבאג
נגד
המשיב
ות
:
1. הסנה חברה לביטוח בע"מ
2.
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
בקשה לפטור מאגרה
בשם
המבקשים: עו"ד דוד שלי
בשם
המשיבות: עו"ד עומר כהן
החלטה
בקשה לפטור מאגרה ומערבון.
1.המבקש מס' 1 ("המבקש") נחבל בתאונת דרכים בשנת 1987. הוא טופל בחדר מיון ושוחרר. ימים ספורים לאחר פגיעתו נתקף בפסיכוזה ואושפז למשך שלושה חודשים. בנובמבר 1987 נבדק על ידי רופא מוסמך של המוסד לביטוח לאומי שקבע לו נכות רפואית זמנית של 70% מיום התאונה ועד למועד הבדיקה ונכות תיפקודית מלאה לאותה תקופה. באוקטובר 1989 נבדק שנית ונקבעה לו נכות של 0% לצמיתות. המבקש שב לתיפקוד סדיר, נישא והוליד ילדים. בספטמבר 1991 הגיע להסכם פשרה עם המשיבות לעניין פגיעתו בתאונה. בקיץ 1993 חלה הרעה ניכרת במצבו הנפשי. הוא אובחן כלוקה בסכיזופרניה ונקבעה לו נכות צמיתה של 75% שיוחסה במלואה לתאונה. המבקש מס' 1, אשתו וילדיו הקטינים הגישו בקשה לביטול הסכם הפשרה. בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט ר' שפירא) דחה את בקשתם, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 2495/95 בן לולו נ' פרודנשל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נא (1) 577, בקבעו, כי הסכם הפשרה נחתם לאחר שהמבקש היה מאושפז משך שלושה חודשים ואף נקבעה לו נכות של 100% בגין תקופה זו. לפיכך קבע בית המשפט, כי המבקש נטל על עצמו סיכון מודע בעת שחתם על הסכם הפשרה, וכי אין הוא יכול להתנער עתה מן ההסכם. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא אברמוביץ וכב' השופטים בן-דוד וממן) דחה את ערעורם של המבקשים מכח תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ולפיכך הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.
2.בבקשה שבפני טוענים המבקשים, כי נקלעו למצוקה כלכלית קשה עקב מצבו של המבקש, הם מכרו את דירתם, משום שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא, המבקשת מס' 2 התגרשה מן המבקש והיא מתגוררת בשכירות עם ילדיה הקטינים, אין לה נכסים או חפצי ערך והיא שקועה בחובות רבים. המבקש מתגורר עם אמו האלמנה המתפרנסת מקצבת זקנה ומהכנסה זעומה. לטענת המבקשים, הואיל וההליך נוהל על סמך הצגת מסמכים וטיעון משפטי בלבד אין כל יתרון לערכאה הראשונה. סיכויי הערעור טובים הואיל ובית המשפט התעלם מן העובדה שבשנים שקדמו לחתימת הסכם הפשרה השתקם המבקש לחלוטין ולא היה כל יסוד להניח, כי ייתקף בסכיזופרניה. עוד נטען, כי במיוחד טובים סיכוייהם של ילדיו הקטינים של המבקש, שעניינם לא נדון כלל.
3.המשיבות מתנגדות לבקשה לפטור מערבון. לטענתן, מיצו המבקשים את זכויותיהם משערערו על פסק דינו המנומק והמבוסס של בית משפט השלום. אין מקום לשוב ולהביא בשלישית את טענותיהם לבית המשפט העליון. עוד טוענות המשיבות, כי עד כה נשאו הן בכל ההוצאות המשפטיות שנגרמו להן, הואיל ושתי הערכאות הקודמות נמנעו מלחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות, וכי אין מקום להוסיף ולהשית עליהן, למעשה, גם את הוצאות ערכאה זו.
4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי, כי במקרה חריג זה ראוי לפטור את המבקשים הן מאגרת בית משפט והן מחובת הפקדת ערבון. אין חולק למעשה על מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים. המבקשים תארו מצב זה בפירוט וסמכו את טענותיהם של מסמכים רבים ושונים. אין לומר, כי בקשת רשות הערעור שהגישו אינה מגלה עילה (אף כי סיכוייה אינם רבים בהכרח, ולכך אתייחס מיד) ומטעם זה עומדים המבקשים בתנאים הקבועים למתן פטור מאגרה (וראו תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"1987-. אכן, בכך בלבד אין די כדי לפטור את המבקשים מחובת הפקדת ערבון, שהרי לעניין זה נדרשים המבקשים להראות גם, כי סיכוייהם לזכות בהליך טובים - שאם לא כן עשוי לגבור הצורך להבטיח את הוצאות המשיבות (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 283). כאן, לכאורה, עומדת למבקשים לרועץ מדיניותו הכללית של בית משפט זה באשר לקיום דיון שלישי (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). אולם איני סבור שיש לראות את ההלכה שנקבעה בבר"ע 103/82 כהלכה דווקנית, שאין לחרוג ממנה או להוסיף עליה כהוא זה. הא ראיה, ההלכה המצוטטת פעמים כה רבות בפסיקה נפתחת במלים "לא ניתן להגדיר באופן ממצה מראש את סוגי המקרים, בהם תוענק רשות לערער מפאת חשיבותם" ומסתיימת, כעבור שורות ספורות בהסתייגות לפיה: "למותר לחזור ולהזכיר, כי רשימה זו אינה יכולה להיות ממצה ואף אינה מתיימרת להיות כזאת." ( שם , בעמ' 128). בנסיבות הדרמטיות והקשות של מקרה זה, איני מוצא מקום לקבוע מראש, כי קלושים הסיכויים שבית משפט זה יעניק רשות ערעור במקרה זה. זאת ועוד, הערבון אמור להבטיח תשלום הוצאות שייפסקו לזכות המשיב, כך שאפילו נאמר, כי רב הסיכוי, כי בקשת רשות הערעור תידחה, אין משמעות הדבר, כי בית המשפט העליון יזכה את המשיבות בהוצאות עקב כך. הא ראייה: שתי הערכאות הקודמות שנדרשו לעניין נמנעו, במפורש ובמוצהר מלחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות. הבאת שיקול זה במכלול השיקולים מטה אף היא את הכף לכיוון הפטרתם של המבקשים מהפקדת ערבון.
בסיכומו של דבר אני פוטר את המבקשים מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.
ניתנה היום, ט' באדר ב' תש"ס (16.3.00).
אמיר
זולטי, רשם
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99032310.
O02