רע"א 3292/16 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 29.3.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 40552-07-15 (כב' השופטים נ' בן אור ,

ר' וינוגרד ו- א' דראל ), בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 14.6.2015 בת"א 15215-10-11 (כב' סגן הנשיא ג' ארנברג ).

רקע והליכים קודמים

1.המבקש, יליד 1995, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.3.2011 (להלן: התאונה ). בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, ובין היתר תזוזה של מחיצת האף. הצדדים לא היו חלוקים בשאלת החבות, ולפיכך ההליך בבית משפט השלום התמקד בשאלת הנזק בלבד. לצורך קביעת נכותו של המבקש מונו מומחים רפואיים בשלושה תחומים – אורתופדיה, פה ולסת ו-א.א.ג. בית משפט השלום קיבל את חוות דעתו של המומחה מתחום ה-א.א.ג., בגדרה נקבעה למבקש נכות בשיעור של עשרה אחוזים הנובעת מתזוזה של מחיצת האף, שכן הדבר מפריע לנשימה. עוד קבע המומחה בתחום ה-א.א.ג. כי ניתן לתקן את מחיצת האף ולהוריד את שיעור נכותו של המבקש באמצעות ניתוח, כאשר סיכויי ההצלחה הם בין שמונים לתשעים אחוזים, וביתר האחוזים קיים סיכון לאי-שיפור מצבו ואף החמרתו.

בית משפט השלום ציין, בין היתר, כי על-אף שעומדת למבקש אפשרות לתקן את הנזק שנגרם לאף באמצעות ניתוח, אין לחייבו לעבור פרוצדורה אשר כרוכה בהרדמה ובסיכון מסוים, ואין הימנעות המבקש מביצוע הניתוח בגדר הפרת החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו. בסיכומו של דבר, נפסק למבקש פיצוי בסך של 285,000 ש"ח בגין כלל נזקיו, כאשר סכום של 250,000 ש"ח נפסק בגין פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי על-פי נכות בשיעור של עשרה אחוזים.

2.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי, וטענו כי בית משפט השלום שגה בהערכת היקף הנזק שנגרם למבקש במסגרת ראשי הנזק השונים. עוד נטען, כי אין מקום להעניק למבקש פיצוי בגין הנזק הנובע מנכותו כשקיימת אפשרות להפחית או להסיר את נכותו באמצעות ניתוח. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים ביחס לאפשרות הקטנת הנזק באמצעות ניתוח, אך דחה את יתר טענותיהם. צוין, כי בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח לבע"מ , פ"ד מה(4) 45 (1991) (להלן: עניין גולדפרב ), סירוב בלתי סביר לעבור ניתוח ייחשב הפרת החובה המוטלת על ניזוק להקטין את נזקו, ויקים עילה להקטנת הפיצוי הנפסק בהתאם. בבוחנו את סיכויי ההצלחה של הניתוח אל מול הסיכונים הטמונים בו, קבע בית המשפט המחוזי כי סירוב המבקש לעבור ניתוח לתיקון מחיצת האף היה בלתי סביר ולכן עלה כדי אי-עמידה בחובת הקטנת הנזק. בהתאם לזאת, ובצירוף הערכתו של בית המשפט כי מדובר בנכות בשיעור נמוך מעשרה אחוזים בשל אופי ההגבלה הפיזית שנוצרה אצל המבקש, נקבע כי יש להפחית מהפיצוי הנפסק לו במסגרת ראש הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות. בית המשפט המחוזי העמיד את הפיצוי במסגרת ראש נזק זה על סך של 50,000 ש"ח במקום 250,000 ש"ח שנפסקו לו בבית משפט השלום, כך שכלל הפיצוי הועמד על סך של 85,000 ש"ח.

הבקשה דנא

3.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי עניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית בסוגית החובה המוטלת על ניזוק להקטין את נזקו הגופני באמצעות ניתוח בו טמון סיכון של עד עשרים אחוזים לאי-שיפור או להחמרה במצב, ולפיכך מוצדק לקיים דיון ב"גלגול שלישי". המבקש סבור כי על בית משפט זה להידרש לבקשתו ולקבוע קריטריונים ברורים כלפי גדר הסיכון שמחויב הניזוק ליטול על עצמו באמצעות ניתוח כדי להקטין את נזקו. בנוסף, המבקש טוען כי נוכח סירובו הסביר לניתוח בהתחשב בסיכון הטמון בו, הפחתת סכום הפיצוי שנפסק גרמה לו עיוות דין. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי נכותו תתבטל אם יבוצע הניתוח, כאשר ניתוח צפוי להפחית את שיעור נכותו של המבקש, אך לא לבטלה לחלוטין.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובת המשיבים. הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר ייגרם לצדדים עיוות דין חמור באם לא תינתן רשות ערעור

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). כפי שהמבקש ציין בעצמו, בית משפט זה עמד לא אחת על אמות המידה לבחינת החובה המוטלת על ניזוק להקטין את נזקו באמצעות ניתוח, ובהן – סיכויי הצלחת הניתוח, מידת הסיכון הכרוך בפרוצדורה, מידת הכאב והסבל הצפוי לניזוק באם יעבור את הניתוח והיות הניתוח ניסיוני או ספקולטיבי (ראו: רע"א 1367/14 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

(20.5.2014); ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם , פסקאות מ"ט-נ"ב (12.3.2013); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ , פסקה 7 (28.3.2007); עניין גולדפרב , עמ' 54)). המבקש סבור כי על-אף קיומן של אמות מידה אלה, נדרשת קביעה ברורה בנושא גדר הסיכון שניזוק אמור ליטול על עצמו באמצעות ניתוח כדי להקטין את נזקו. ואולם, סבירות אינה נוסחה מתמטית שעל פיה ניתן לקבוע קריטריונים נוקשים היפים לכל מצב, אלא מדובר בבחינת הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו. ויודגש – מהות הסיכונים אף משתנה בהתאם לסוג הניתוח, ואין די בנתון הנוגע לסיכויי ההצלחה או הכישלון כדי לבטא נאמנה את סבירות התנגדותו של הניזוק לעבור ניתוח האמור להקטין את נזקו. אין הסיכון להחמרת מצב העין שקול לאותו שיעור סיכון להחמרת מצב האצבע. יתר על כן, סיכון להחמרת מצב הניזוק עקב ניתוח אינו אלא אמת מידה אחת מתוך כמה, ועל סבירות ההחלטה שלא לעבור ניתוח להיבחן במסגרת איזון של כלל השיקולים שנמנו בפסיקה.

דומה כי ההלכה הקיימת בסוגיה ברורה דיה, ומספקת קנה מידה מועיל לבחינת סבירות התנהגותו של הניזוק בהקשר של נכונות לעבור טיפול רפואי שבצדו סיכונים לשם הקטנת הנזק. כמו כן, נראה כי בקשה זו אינה אלא השגה על המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בעניינו הקונקרטי של המבקש שנבחן בהתאם להלכה זו, וברי כי אין בטענות מסוג זה כדי לעמוד באמות המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". כמו כן, אין בעובדה שהדעות נחלקו בין הערכאות הקודמות כדי להצביע על קיומה של שאלה משפטית המצדיקה התערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד , פסקה 5 (17.5.2015), והאסמכתאות שם).

יתר על כן, לא מצאתי כי הפחתת הפיצוי שנפסק למבקש בבית משפט השלום כשלעצמה גרמה לו עיוות דין המצדיק דיון בעניינו ב"גלגול שלישי".

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.