פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3327/07
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
חיים ביאלוסטוצקי
נ ג ד
המשיבים:
1. פסיה
ערבליך
2. יהושע ערבליך
3. אליעזר פרידמן
4. עו"ד יעקב גולדשטיין
5. חברת סילבר טאורס בע"מ
6. זהבה פביאן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.3.07 בה.פ. 1010/06, שניתנה על ידי כבוד השופטת ע'
ברון.
בשם המבקש: עו"ד אורי
שטנדל
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.3.07 (כבוד השופטת ע' ברון) בה.פ. 1010/06, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול פסק בוררות.
השתלשלות האירועים
1.בין המשיבה 1 (להלן – ערבליך ) לבין המבקש והמשיבים 3-5 נחתם ביום 5.12.97 הסכם, לפיו רכשה ערבליך דירה בקומה הרביעית של בניין ברוחב תורה ועבודה 12 בבני ברק, תמורת סך של 172,500 דולר ארה"ב, כאשר במועד ההתקשרות בהסכם הבניין טרם נבנה (להלן – ההסכם ). בפועל, נמנתה ערבליך על קבוצה שרכשה במהלך שנת 1994 זכויות בעלות בקרקע בבני ברק על מנת לבנות עליה בניין דירות, מתוך כוונה שכל חבר בקבוצה יהיה בעל דירה אחת. הקבוצה האמורה התקשרה עם המשיבה 4 (להלן – החברה ) כדי שתבנה עבורה את הבניין, אולם לא הוצגה כל אסמכתא להתקשרות זו. יצויין כי המבקש והמשיבים 3-4 היו במועד ההתקשרות הבעלים של החברה, באופן שהמבקש החזיק ב-25% מהון המניות של החברה, המשיב 3 החזיק ב-25% נוספים והמשיב 4 החזיק ב-50% מהון המניות. כמו כן שימשו השלושה כמנהלי החברה.
2.החברה קיבלה היתר לבניין בניין בן שלוש קומות בלבד ולמרות זאת החלה בבניית הקומה הרביעית, אלא שהבניה לא הושלמה. ערבליך, אשר על פי ההסכם רכשה דירה בקומה הרביעית, הגישה בשנת 1999 תביעה כנגד המבקש והמשיבים 3-5 ל"בית דין צדק" בבני ברק, מכוח סעיף 19 להסכם אשר קבע כי " הצדדים מקבלים על עצמם את הרב יהודה סילמן כבורר בכל הקשור לזכ"ד זה וחתימה על זכ"ד זה כחתימה על שטר בוררות ". יצויין כי המשיב 4 לא היה חתום על ההסכם ולא נכח בדיונים שהתקיימו במסגרת הליך הבוררות, וכי המשיבה 1 יוצגה בהליך הבוררות על ידי בעלה, יהושע ערבליך.
3.ביום 5.5.02 הוציא בית דין צדק מסמך שכותרתו " פסק דין ביניים " (להלן –
ההחלטה הראשונה ) ובו נקבע כי הואיל והמשיב 3 לא הגיע לדיון מפאת מחלה, לא ניתן פסק דין בנוגע אליו וכי על פי טענותיהם של הצדדים שכן הופיעו לדיון, הוחלט כי ההסכם בין הצדדים בטל וכי יש להשיב לערבליך את מלוא הסכומים שהתקבלו אצל החברה. עוד נקבע כי חלקו של המשיב 3 בחוב הוא לפחות 25% וחלקו של המבקש הוא לפחות 25%, כי האחרונים הינם ערבים זה לזה וכי כל סכום שהמשיבה 1 לא תוכל לתבוע מאחד מהם, תוכל לתבוע מן השני.
4.ביום 2.6.02 הוציא בית דין צדק פסק בוררות, תחת הכותרת " פס"ד ביניים – חלקי - סופי " (להלן – פסק הבוררות ), במסגרתו נקבע כי בהמשך להחלטה הראשונה, הסכום שעל המשיבה 5 ומנהליה (המבקש והמשיבים 3-4) להשיב לערבליך תמורת השבת הדירה הינו סך בשקלים השווה ל-172,500 דולר ארה"ב וכי ערבליך רשאית לפעול בדרכים המקובלות למימוש פסק הדין. יצויין כי בפסק הבוררות צויין מפורשות כי הוא ניתן "בדו"ד [ דין ודברים – י.ד. ] שבין גב' פסיה ערבליך, לבין חב' סילבר טאוארס וה"ה אליעזר פרידמן, חיים ביאלוסטוצקי, עו"ד יעקב גולדשטיין",
ההליכים בבית המשפט קמא
5.לאחר קבלת פסק הבוררות, הגישה ערבליך לבית המשפט קמא בקשה לאישור פסק הבוררות (ה.פ. 699/02) ואילו המשיב 4 הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות ביחס אליו, בטענה כי לא היה צד להליך הבוררות (ה.פ. 186/02). ביום 20.6.02 אישר בית המשפט קמא (כבוד השופטת י' שיצר) את פסק הבוררות אולם בסמוך לאחר מכן קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט א' שילה) כי פסק הבוררות מבוטל ביחס למשיב 4 שלא היה צד להליך הבוררות.
6.לאחר אישור פסק הבוררות, פנתה ערבליך ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב כדי לגבות מהמבקש ומהמשיב 3 את הכספים בהם זכתה על פי פסק הבוררות. בתגובה, הגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל בקשה להורות כי אינו חייב לפרוע את חיובה של המשיבה 5 בטענת "פרעתי" ובסופו של יום נקבע כי יש לעכב את הליכי הגבייה עד למחיקתה של הערת אזהרה הרשומה לטובתה של ערבליך, אשר נמחקה בסופו של דבר. יצויין כי ערבליך טענה שלמרות מחיקת האזהרה, טרם שולם לה חלק הארי של החוב כלפיה.
7.ביום 13.8.06, למעלה מארבע שנים לאחר שניתן פסק הבוררות, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לבטלו (להלן – בקשת הביטול ). טענתו העיקרית של המבקש במסגרת בקשת הביטול הייתה כי במהלך הבוררות הוא לא ידע כי המשיב 4 אינו צד להליך ולפיכך הסכמתו לחתום על "שטר הבוררין" (סעיף 19 להסכם) הינה תוצאה של תרמית והטעייה מצד המשיבה 1 והמשיב 4 וההליך בטל כולו. לטענתו, הואיל והוא מתגורר בקנדה משך מספר שנים, נודע לו על ביטול פסק הבוררות ביחס למשיב 4 רק בסמוך להגשתה של בקשת הביטול.
8.לאחר שהגיש את בקשת הביטול, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשות לתיקונה, במסגרתן טען כי התברר לו שפסק הבוררות אינו הפסק הסופי והוא בעל תוקף של החלטת ביניים בלבד, ולפיכך האישור שניתן לו בשנת 2002 הוא בטל. עוד טען המבקש, כי מאוחר יותר אף התברר לו כי ערבליך ובעלה ערערו על פסק הבוררות אל בית דין של צדק, אשר הוציא פסק דין בערעור במסגרתו נקבע כדלקמן:
"בדין ודברים שבין ה"ה יהושע וגב' פסיה ערבליך לבין חברת סילבר טאורס ומנהליה ה"ה חיים ביאלסטוצקי ה"ה אליעזר פרידמן ועו"ד יעקב גולדשטיין, בענין תביעה כספית לחוזה על דירה ברח' תורה ועבודה בני ברק, בהמשך לפסקי דין קודמים, ולאחר שמיעת ערעורי הצדדים על פסק הדין הקודמים, החליט בית הדין.
א.פסקי הדין הקודמים בתוקפם כדלהלן:
1.פס"ד מיום כ"ג אייר תשס"ב לפיו החוזה שבין הצדדים בטל.
2.פס"ד מיום כ"ב סיון תשס"ב, לפיו על הנתבעים להשיב לתובעים סך 172,500$, - נדחו ערעורי שני הצדדים על גובה הסכום.
3.פסקי הדין מיום ג' טבת תשס"ג, י"א אדר תשס"ד, ט"ו תמוז תשס"ד, כ"ט תמוז תשס"ד, בנוגע לדירות הר' פרידמן.
ב.בתוקפה גם עומדת ההבהרה מיום ט"ו סיון תשס"ג, כי מלבד הסכום הנ"ל אין לתובעים כל זכות שהיא במגרש ו/או בבנין."
9.לטענת המבקש, מפסק הערעור הנ"ל ניתן ללמוד כי לאחר מתן פסק הבוררות נתן בית דין צדק לפחות שלושה פסקי בוררות נוספים, עובדה התומכת בטענתו לפיה פסק הבוררות אינו הפסק הסופי ולכן לא ניתן היה לאשרו. לאחר שהגיש את הבקשות לתיקון בקשת הביטול, הגיש המבקש בקשה נוספת במסגרתה ציין כי ניתן פסק דין נוסף, מאוחר יותר לפסק הדין בערעור, לפיו בית דין צדק החליט ליתן תוקף סופי לפסקי הדין שיצאו עד היום ולא ידון יותר בתיק זה ופסק זה מוכיח אף הוא כי לא ניתן היה לבקש את אישור פסק הבוררות הואיל והוא לא היה הפסק הסופי. יצויין כי מסמך זה, לגביו נטען כי הוא הפסק הסופי, נחתם על ידי מזכירו של בית דין צדק.
10.לגופו של עניין, ביקש המבקש לבטל את פסק הבוררות מכוח העילות הקבועות בסעיפים קטנים (1), (2), (3), (4) ו-(10) של סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות ), כאשר כל טענותיו התבססו על הטענה המרכזית לפיה הפגם שדבק בהליך הבוררות הינו הפגם שנפל בהסכמתו לבוררות מבלי שידע כי המשיב 4 אינו צד לה.
11.יצויין כי לאחר הגשת בקשת הביטול הוגשו לבית המשפט קמא מספר רב של בקשות, ביניהן בקשות לצירוף צדדים שלישיים שלא היו צד להליך הבוררות, לרבות בקשה שהגיש אביו של המבקש לצרפו כצד להליך, ממנה חזר האב בהמשך, וצירוף המשיבים 1 ו-6 אשר צורפו גם לבקשת רשות הערעור, למרות שלא היו בסופו של דבר צד לבקשת הביטול. בית המשפט קמא דחה את הבקשות הנ"ל בנימוק כי אין מקום להרחיב את הדיון שבפניו כך שישתרע על סכסוכים נוספים בין הצדדים, בהם מעורבים צדדים שלישיים. כמו כן, הוגשו שלל בקשות נוספות על ידי כל הצדדים להליך.
12.ביחס לטענתו של המערער בדבר תוקפו של אישור פסק הבוררות, קבע בית המשפט קמא כי הפסק האחרון אליו התייחס המבקש אינו פסק בוררות הואיל ואין בו יסוד של הכרעה אלא רק הודעה לערבליך ובעלה כי פסקי הבוררות בסכסוכים בינם לבין המשיב 4 הם סופיים. בית המשפט קמא ציין כי ממסמך זה אף ניתן להסיק שיתכן כי הוא עוסק בבוררות אחרת, שבין הזוג ערבליך והמשיב 4 בלבד.
בית המשפט קמא קבע כי ממילא פסק הדין בערעור דוחה את בקשותיהם של הצדדים לערער על פסק הבוררות ולפיכך מותיר על כנו את פסק הבוררות וכי אין מקום לבטל את אישור בית המשפט לפסק הבוררות.
13.עוד קבע בית המשפט קמא כי למרות שהמבקש טוען להתקיימותן של חמש עילות שונות לביטול פסק הבוררות, טענתו המרכזית היא כי הסכם הבוררות בטל עקב הפגם שנפל ברצונו ולפיכך, בפועל טוען הוא לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות בלבד, לפיה:
"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף".
ביחס לעילה זו, קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות על הסף את טענתו של המבקש לביטול פסק הבוררות הואיל ועל פי סעיף 27 לחוק הבוררות " לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר ".
עוד קבע בית המשפט קמא כי השיהוי הניכר בהעלאת טענות ביחס לתוקפו של הסכם הבוררות, טענות אשר הועלו למעלה מארבע שנים לאחר שפסק הבוררות אושר, יוצר מניעות לדרוש את ביטולו של הפסק, בפרט לאור העובדה כי מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט קמא עולה כי המבקש טען כבר בשנת 2002 בפני ראש ההוצאה לפועל כי הוא "לא בטוח שהסכים לבוררות" וכי "חתם על הסכם הבוררות בכפייה".
14.נוסף על האמור לעיל, קבע בית המשפט קמא כי המבקש לא הוכיח את טענותיו בדבר הטעייה ומרמה שהביאו להתקשרותו בהסכם הבוררות ולהשתתפותו בהליכי הבוררות וכי כל טענותיו בעניין זה נטענו בעלמא. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי אין ממש בטענות המבקש לפיהן נגרם לו עיוות דין כתוצאה מההשתתפות בהליכי בוררות מבלי שידע כי המשיב 4 אינו צד להליכים אלו, הואיל והוא רשאי לתבוע מן המשיב 4 את חלקו בחיוב על פי פסק הבוררות בהליך נפרד ומכוח ההסכמים שקיימים ביניהם לעניין חלקם בחברה.
15.לאור כל האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור
16.במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על עיקר הטענות שהעלה בבקשת הביטול ובעיקר על הטענה לפיה שגה בית המשפט קמא שאישר פסק בוררות זמני שאינו הפסק הסופי, כאשר קיימים פסקים מאוחרים לו. לטענתו, משעה שהייתה קיימת האפשרות לערער על פסק הבוררות, הרי שהיה על בני הזוג ערבליך למצות את הליכי הערעור בבית דין צדק טרם הגשת פסק הבוררות לאישור ומשאושר פסק בוררות שאינו הפסק הסופי, יש לבטלו.
17.עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי התקיימו מספר הליכי בוררות שונים וכי בעלה של ערבליך לא היה צד להליך הבוררות נשוא פסק הבוררות שאושר. לטענתו, החיובים בפסק הבוררות מתייחסים לשני בני הזוג ערבליך ולא ניתן להפריד ביניהם. טענה נוספת של המבקש בעניין זה היא, כי שגה בית המשפט קמא אשר סירב להתיר את התיקונים לבקשת הביטול אותם ביקש המבקש להוסיף.
18.יצויין כי ביום 11.3.07, כחודש טרם הגשתה של בקשת רשות הערעור שבפניי, הוגשה בקשת ערעור נוספת בגין אותה הפרשה ממש על ידי המשיב 3 (בר"ע 2295/07). דא עקא, שהמשיב 3 עתר כנגד תשלום אגרה והפקדת ערבון (בש"א 7968/07), בקשתו זו נדחתה ובקשתו לערער על החלטת הדחייה נדחתה אף היא. לבסוף, ביום 28.11.07 קבעה כבוד הרשמת גאולה לוין בבית משפט זה כי על המשיב 3 לשלם את האגרה ולהפקיד את הערבון בגין בקשת רשות הערעור שהגיש בתוך 14 יום ממועד ההחלטה, ולא - ימחק ההליך או יידחה, בהתאמה, ללא צורך במתן הודעה נוספת.
דיון
19.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בקבלת תגובתם של המשיבים.
20.הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסם, 27.3.06), רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08), רע"א 9060/04 נבו נ' כאשי (לא פורסם, 23.1.08)] . יתרה מכך, רשות ערעור על פסק דין בעניין בקשה לאישור או ביטול פסק בוררות אינה ניתנת על נקלה, אלא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, אשר נקבעו ברע"א 3505/00
רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00), לפיהם:
"כלל הוא בבחינת בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין של הערכאות המוסמכות הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררים כי רשות כזו אינה ניתנת על דרך השגרה והיא שמורה למקרים מיוחדים[...] גישה זו ננקטת, דרך כלל, ביחס לעניינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה בשינויים המתחייבים, גם בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של ערכאות קמא העוסקים בפסקי בוררים."
21.סבורני כי העניין נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי אינו חורג מעניינם הפרטי של הצדדים ואינו נופל בגדר אותם מקרים יוצאי דופן אשר מצדיקים מתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא לביטול פסק בוררות. כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לא נגרם למבקש עיוות דין, גם אם נטל המבקש חלק בהליכי בבוררות מבלי שידע כי המשיב 4 אינו צד לה, הואיל ופתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה כנגד המשיב 4 ולדרוש ממנו את חלקו בחובה של החברה כלפי ערבליך.
22.דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, מכמה טעמים.
23.ביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות . ראשית, צדק בית המשפט קמא בניתוחו לפיו הגם שהמבקש סמך את בקשת הביטול על חמש עילות ביטול שונות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שבחינת טענותיו של המבקש לגופו של עניין, מגלה כי רובן ככולן מתייחסות לטענה הבסיסית בדבר השתתפותו בהליך הבוררות מבלי שהמשיב 4 היה צד לו. מובן כי לא די באזכור עילת הביטול מכוחה מתבקש ביטולו של פסק בוררות ויש לבחון את הטענות לגופן, מה גם שהמבקש עצמו אינו מלין במסגרת בקשת רשות הערעור על כך שבית המשפט קמא לא בחן את עילות הביטול הנוספות שאוזכרו בבקשת הביטול.
24.לדידי, משהוגשה בקשת הביטול בעילה הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות לאחר שאושר פסק הבוררות בבית המשפט קמא, כלל לא היה מקום לדון בבקשת הביטול והיה על בית המשפט קמא לדחותה על הסף מכוח סעיף 27(ג) לחוק הבוררות, הקובע כדלקמן:
"(ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר."
בחינתו של בית המשפט קמא את הבקשה לגופה, למרות שהמבקש כשל לצלוח מכשול דיוני זה, הייתה בבחינת למעלה מן הצורך. יתרה מכך, נימוקיו של בית המשפט קמא לדחיית טענתו של המבקש בנוגע לעילת ביטול זו מקובלים עלי במלואם.
25.אישור פסק הבוררות בבית המשפט קמא וקיומם של פסקי בוררות נוספים . בנוסף, מקריאת ההחלטות השונות שנתן בית דין צדק ביחס לסכסוך בין הצדדים ובפרט מקריאתו של פסק הערעור, מתעורר חשד סביר כי קיימים מספר הליכי בוררות בפרשה נשוא בקשת רשות ערעור זו ואף יתכן כי חלקם מתנהלים בין צדדים שונים להליך הבוררות. פרשנות זו לפסק הערעור הינה מתקבלת על הדעת וסבירה יותר מן הפרשנות שמציע המבקש, לפיה לאחר שניתן פסק הבוררות ניתנו שלושה פסקי בוררות נוספים באותו העניין. מכל מקום, הנטל להוכיח כי פסקי הבוררות כולם מתייחסים לאותו הליך הבוררות מוטל היה על המבקש, אשר לא הוכיח כי כך הדבר.
צודק המבקש בטענתו כי מקום שעומדת בפני בעל דין האפשרות לערער על פסק בוררות טרם הפניה לבית המשפט בבקשת לביטול הפסק, עליו לעשות כן [ראו סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' 383 (מהדורה רביעית, 2005)], אולם צדק בית המשפט קמא כשקבע כי ממילא משעה שפסק הערעור הותיר את פסק הבוררות על כנו, אין מקום לבטל את אישורו, שניתן עוד בשנת 2002, גם מהטעם הזה.
26.לבסוף, איני מוצא לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא ובהחלטות הביניים שקיבל ביחס לבקשות השונות שאותן הגיש המבקש.
27.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באדר א' תשס"ח (10.2.08)
ש ו פ ט