רע"א 3369/15 חיים רחמים נ. שמואל רפאל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר וכב' השופטות י' שבח ו ע' רביד ) שקיבל את ערעור המשיב על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת ר' פינצ'וק אלט ) בעניין החזר הלוואה שנתן המבקש למשיב.

1.

בין המבקש לבין המשיב נכרתו מספר הסכמים. ביום 1.3.2010 התקשר המבקש עם המשיב ועם שניים נוספים בהסכם נאמנות (להלן: הנאמנות ) שלפיו כל אחד מהם יעביר סכומי כסף בשיעורים שונים לחשבון נאמנות, והנאמן – עורך דין במקצועו – ישקיע את הכספים עבורם, בין השאר על ידי רכישת קרקעות בגבעת זאב (להלן: הקרקעות ) . עוד הוסכם כי רווחי הנאמנות יחולקו לפי חלקם היחסי של הנאמנים בה. זמן קצר לאחר שהתקשרו בהסכם הנאמנות, כרתו המבקש והמשיב ביום 12.3.2010 הסכם הלוואה שלפיו יעביר המבקש סך של 885,000 ש"ח למשיב שיוחזר תוך שנתיים מיום מתן ההלוואה ובצירוף ריבית (להלן: ההלוואה ) . המבקש משך שיקים בסך כולל של סכום ההלוואה, והעבירם למשיב אשר הפקידם בחשבונות פרטיים. לטענת המבקש, מטרת ההלוואה הייתה להעמיד סכום כסף למשיב על מנת שיוכל להשקיעו בנאמנות, בתור חלקו היחסי בה. סלע המחלוקת בין המבקש לבין המשיב נוגע להחזר ההלוואה. להשלמת התמונה יצוין כי טרם יצירת הנאמנות העמיד המבקש לטובת המשיב ושותף נוסף בנאמנות הלוואה נוספת שאינה מעניינה של בקשה זו; כי הן המבקש הן המשיב העבירו סכומים שונים לחשבון הנאמנות; כי הנאמנות התקשרה במספר הסכמים לרכישת הקרקעות; וכי המשיב העביר סכומים ישירות למוכר הקרקעות עמו התקשרה הנאמנות (להלן: המוכר ) בנוסף לסכומים אשר העביר לחשבון הנאמנות. עוד יצוין כי בסופו של יום עסקת רכישת הקרקעות בידי הנאמנות בוטלה ועמה בוטלה גם הנאמנות.

2.

כשנה וחצי לאחר כריתת הסכם ההלוואה פנה המבקש אל המשיב, והלה גילה דעתו שאין בכוונתו לפרוע את ההלוואה. משכך, הגיש המבקש תביעה נגד המשיב להחזר סכום ההלוואה והריבית (וזאת כאמור טרם שחלף המועד לפירעונה), ובנוסף תביעה לתשלום חוב בגין המחאת זכות אשר אינה רלוונטית לבקשה זו. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' פינצ'וק אלט ) קיבל ביום 13.4.2014 את תביעת המבקש באופן חלקי לעניין החזר ההלוואה. נקבע כי אין מחלוקת שכספי ההלוואה הופקדו על ידי המשיב בחשבונות פרטיים; וכי המשיב לא הוכיח כי הצדדים הסכימו שההלוואה תיפרע בדרך של העברת כספים לנאמנות ולא בהחזר ישיר למבקש. משכך, נקבע כי המשיב לא פרע את ההלוואה והוא חויב בתשלום סכום ההלוואה והריבית למבקש. המשיב ערער על פסק הדין.

3.

ביום 4.5.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר וכב' השופטות י' שבח ו ע' רביד ) את הערעור. נקבע כי המשיב אכן לא הוכיח כי הוסכם בינו לבין המבקש שתשלומים לטובת חשבון הנאמנות ייחשבו כהחזר ההלוואה. יחד עם זאת, נקבע כי לאחר ביטול עסקת הרכישה וביטול הנאמנות, כספים שהועברו לנאמנות ולמוכר על ידי המשיב – ושסכומם הכולל אף גבוה מסכום ההלוואה – נזקפו לזכות המבקש, שעשה בהם שימוש לרכישת חלק מהקרקעות באופן בלעדי. נקבע כי המשיב אמנם לא פרע את ההלוואה , אך במצב דברים זה, בו המבקש כבר עשה שימוש בכספיו של המשיב לרכישת חלק מהקרקעות עבור עצמו בלבד, חיוב המשיב בפירעון ההלוואה מהווה חיוב בכפל. נוכח אלה, ביטל בית המשפט המחוזי את החיוב האמור.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כשהתערב בקביעותיו של בית משפט השלום. לטענת המבקש המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי פרע את ההלוואה לפי ההסכם ומשכך בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו עת קבע כי המשיב לא חייב בפירעון ההלוואה עקב התחשבנות כללית שערך בין הצדדים. בהקשר זה טוען המבקש כי כלל לא הוגשו ראיות לבית משפט השלום בעניין ההתחשבנות האמורה, ולפיכך הכרעת בית המשפט המחוזי נעשתה שלא על סמך תשתית עובדתית מלאה. המבקש מוסיף כי לו יוותר פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו ייגרם לו עיוות דין באם ידרוש המשיב זכויות בקרקעות שנרכשו מכספי הנאמנות. לבסוף טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי יצר טענת הגנה חדשה למשיב נגד פירעון הלוואה והיא "פירעון מן הצדק". לטענתו הדבר מעורר שאלה משפטית באשר לנטל השכנוע וטענות ההגנה העומדות ללווה המתגונן בפני תביעה לפירעון הלוואה, שאלה המצדיקה מתן רשות לערער לבית משפט זה.

5.

לאחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המקימים שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (רע"א 2463/15 אלקיס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (26.5.2015) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי עומדת באמת המידה האמורה. טענות המבקש בנוגע לפירעון ההלוואה ולהתחשבנות הכללית בין הצדדים שערך בית המשפט המחוזי נטועות בגדרי המקרה הקונקרטי ובנסיבותיו. המבקש טוען כי הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר ההתחשבנות בין הצדדים נעשתה ללא תשתית עובדתית הולמת. ברם, הצדדים הגישו ראיות וטענו טענות בבית משפט השלום בסוגית הכספים שהועברו בין הצדדים והכספים שהעביר כל צד אל חשבון הנאמנות. בית משפט השלום ערך דיון בסוגיה והכריע בה באופן מנומק. בית המשפט המחוזי כערכאת הערעור מצא להתערב בהכרעה זו, כפי שעושה ערכאת הערעור לא אחת, וזאת על סמך הראיות והטענות האמורות. העובדה ששתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות הפוכות בסוגיה לעיל, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7299/13 בריקמן נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (19.12.2013); רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009) ). לא מצאתי כי המקרה מקים שאלה עקרונית בדבר טענות ההגנה העומדות ללווה בתביעה לפירעון ההלוואה או כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי יוצרת עיוות דין במידה המצדיקה מתן רשות לערער לבית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.