רע"א 3404/19 מרדכי חולדונקו נ. יעקוב קובי בן יוסף יוסיפוב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' קינר ) מיום 4.4.2019 ומיום 10.4.2019 בת"א 45228-04-15, בגדרן נדחו בקשות המבקשים לקביעת קדם משפט נוסף; לזימון עד; לתיקון כתב התביעה; להוספת חוות דעת מומחה מטעמם; ולעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי (להלן: הבקשות ).

2.

במסגרת תביעה נזיקית שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים (להלן: התביעה ), וזמן קצר לפני שהייתה צפויה להיערך ישיבת ההוכחות האחרונה – הגישו המבקשים את הבקשות.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות, בשים לב לעיתוי הגשתן, מהנימוקים הבאים: אשר לבקשה לקיום קדם משפט נוסף, נקבע כי התביעה מצויה לקראת סיום שמיעת הראיות, ומשכך אין מקום לקיים קדם משפט בשלב זה; אשר לבקשה הזמנת העד ערן לוי, נקבע כי בדיון שהתקיים ביום 3.12.2018 הסכימו המבקשים לכך שאם העד לא יתייצב פעם נוספת למתן עדות, עדותו לא תישמע. לפיכך, משלא התייצב העד לדיון, נקבע כי אין מקום להוצאת צו הבאה; אשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, נקבע כי המבקשים לא צרפו לבקשתם את נוסח התיקונים המבוקשים, ואף לא העלו במסגרת הבקשה נימוקים המצדיקים לתקן את כתב התביעה בשלב זה; אשר לבקשה להוספת חוות דעת מומחה מטעם המבקשים, נקבע כי המבקשים לא ציינו את מיהות המומחה ומהות חוות הדעת המבוקשת על-ידם, ומשכך יש לדחות את הבקשה. אשר לבקשה לעיכוב הדיון בתביעה, נקבע כי המבקשים לא העלו טעמים המצדיקים עיכוב כאמור.

על החלטות אלה של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה ביקשו המשיבים אף להורות על עיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שעניינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

החלטותיו בית המשפט המחוזי הן החלטות דיוניות מובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן אלא במקרים חריגים שבהם קיים חשש מפני ניהול הליך אשר יוביל בסופו של דבר לפגיעה בצדדים (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 1377/14 לאוניד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.5.2014); רע"א 8317/18 פלוני נ' בית החולים הסהר האדום , פסקה 6 (10.1.2019); רע"א 7998/18 כהן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה 12 (5.3.2019)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדרם של המקרים החריגים האמורים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, אוסיף כי רובן ככולן של הבקשות נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, הן מפאת השלב המאוחר בו הן הוגשו – לקראת תום שלב הראיות – והן לגופן. לא מצאתי בנימוקיו של בית המשפט המחוזי, המקובלים עלי כולם, כל טעות, ולא ראיתי צורך להוסיף עליהם דבר.

5.

יתר על כן, אדגיש כי לא מצאתי ממש בטענות הכלליות שמעלים המבקשים ל"פגמים מהותיים" שנפלו בהחלטות בית המשפט המחוזי, וכי אף בפניי המבקשים לא העלו טעמים המצדיקים, כאמור, להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.