רע"א 6336/19 היימן ניהול הסדרים פיננסיים סוכנות לביטוח (1998) נ. כלל חברה

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת

רחל ברקאי ) מיום 11.9.2019 בת"א 14242-10-16, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, התובעת שם, לזמן עד נוסף מטעמה למתן עדות ראשית לאחר שלב הגשת הראיות.

2.

המבקשת, סוכנות ביטוח, הגישה ביום 10.10.2016 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבות 1 ו-2 – חברת ביטוח וחברה מנהלת קרנות פנסיה וקופות גמל לקצבה, בהתאמה (להלן יחדיו: " כלל ביטוח ") – בסך של כ-4 מיליון ש"ח, בטענה כי האחרונה שילמה לה עמלות בחסר, תוך הפרה של הסכמים שנערכו בין הצדדים במרוצת השנים.

3.

ביום 23.7.2018 הגישה המבקשת ראיותיה – חוות דעת מומחה ותצהיר עדות ראשית, וביום 15.2.2019 הגישה כלל ביטוח את ראיותיה. ביום 17.6.2019 התקיים דיון מקדמי בתובענה (אשר יועד מלכתחילה להיות דיון הוכחות, אולם נדחה לבקשת הצדדים ומאילוצי בית המשפט), וכעבור שלושה ימים, ביום 20.6.2019, הגישה המבקשת בקשה לצירוף ראיה נוספת בדרך של זימון עד (להלן: " הבקשה לזימון עד "). בבקשה נטען כי למבקשת נודע דבר קיומן של הקלטות שיחה, שתוכנה רלוונטי לתביעה, שנערכה בין מנהל מחלקת העמלות והמצהיר מטעם כלל ביטוח לבין מר שגיא בנתאי, בעלים של חברה המתמחה בבדיקת תשלומי עמלות חסר לסוכני ביטוח (להלן: " ההקלטות שצירופן התבקש "). עוד נטען בבקשה לזימון עד כי דבר קיומן של ההקלטות שצירופן התבקש הובא לידיעת המבקשת רק ביום 17.6.2019, ימים ספורים לפני הגשת הבקשה לזימון עד (ובבוקר הדיון שנערך בתיק), ועל כן הבקשה הוגשה במועד זה. עוד נטען בבקשה לזימון עד כי מר בנתאי סירב לבקשת המבקשת לחתום על תצהיר עדות ראשית מטעמה, ועל כן ביקשה לזמנו למתן עדות ראשית.

4.

תשובה מטעם כלל ביטוח ותגובה מטעם המבקשת לבקשה לזימון עד הוגשו בימים 10.7.2019 ו-23.7.2019, בהתאמה. כבר עתה יצוין כי רק בתגובתה טענה המבקשת כי " ההקלטות אינן נמצאות בידה של המבקשת והיא שמעה על תוכנן רק מפיו של מר בנתאי " (סעיף 13 לתגובה לתשובה לבקשה לזימון עד). ביום 11.9.2019 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לזימון עד מהנימוק כי ההקלטות מתייחסות למפגש שהתקיים בחודש אוקטובר 2018, זמן רב לפני שכלל ביטוח הגישה את תצהיריה ביום 15.2.2019. חרף פער זמנים זה, המבקשת לא סיפקה הסבר לעיכוב הראיות שצירופן התבקש, וכי על פני הדברים מדובר בהתנהלות בלתי הוגנת המלמדת על ניסיון להשיג יתרון דיוני.

6.

המבקשת מלינה על החלטה זו וגורסת כי מדובר בראיה רלוונטית וחשובה אשר תתרום לגילוי האמת, ושהיא אף מהווה הודאת בעל דין לפיה לא ניתן לסמוך על הנתונים שהוזנו במערכות כלל ביטוח. עוד נטען כי המבקשת לא ידעה על אודות קיומן של ההקלטות שצירופן התבקש עד לבוקר הדיון, ביום 17.6.2019, וכי שגה בית המשפט עת קבע כי המבקשת מנסה להשיג יתרון דיוני. בהקשר זה נטען בבקשה שלפניי כי המבקשת כלל לא האזינה להקלטות שצירופן התבקש וכי " אינה יודעת את תוכנן המדויק מעבר למה שעו"ד בנתאי סיפר לה " (סעיף 18.2 לבקשת רשות הערעור). לבסוף נטען כי הואיל וטרם נשמעו ראיות הצדדים לכלל ביטוח תהיה הזמנות לחקור את מר בנתאי ולהתייחס לכל טיעון וראיה שתוצג על ידו.

7.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. החלטות בעניין זימון עדים הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם קיים חשש שהחלטה כגון דא תשפיע " באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה " לשון סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו: רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין , פסקה 3 (6.4.2009); רע"א 3404/19

חולודנקו נ' יוסיפוב (21.5.2019)). המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים (השוו: רע"א 3189/19 יוסף גולן נ' מאיר ורבר

(6.6.2019)).

8.

בעניינו בית המשפט קמא לא התרשם מההסבר שניתן על ידי המבקשת בנוגע למועד הגשת הבקשה, ולא מצאתי לנכון להתערב בהחלטה זו. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שנדרש להביא בחשבון לא רק את המועד בו נחשפה המבקשת בפועל לדבר קיום ההקלטות שצירופן מתבקש, אלא גם את המועד בו יכלה להיחשף אליהן, לו הייתה נוקטת מאמצים סבירים לאיתור ראיות. לכך יש להוסיף כי אף לשיטת המבקשת עצמה היא לא האזינה להקלטות שצירופן מתבקש, ועל כן יש חוסר הלימה מסוים בין הביטחון הרב שלה בדבר מידת הרלוונטיות של זימון העד להליך לבין הטענה בדבר אי ידיעת תוכנה המדויק של הראיה שברשותו. למען האמת, נראה כי המדובר ב"יריה באפלה" מבחינת המבקשת, ואף מטעם זה אין מקום להתערב החלטת בית המשפט קמא שלא לאפשר את זימון העד.

9.

מכאן כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.