רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ. עמי הראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא גרוס, וכב' השופטים קובו ורובינשטיין) בע"א 2319/01 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת קרת-מאיר) בת.א. 16441/98 ועל החלטתו בבש"א 113351/01 שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו של המבקש.

2.בינואר 1998 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים בגין סכומי כסף אותם הם חבים לו לטענתו. ביום 6.5.01 נערך דיון בענייננו של המבקש בבית משפט השלום בתל אביב. המבקש אחר להופיע לדיון. בעקבות האיחור דחה בית משפט השלום את התביעה. בהחלטת בית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין, פירט בית המשפט בהרחבה את הטעמים לדחייה, אשר האיחור לאותה ישיבה היה רק "קצה הקרחון" לה. מנימוקי בית המשפט עלה כי המבקש נהג בזלזול מתמשך בהחלטות בית המשפט, לא עמד בלוח זמנים להגשת תצהיריו, הביא בהתנהגותו לדחיות בדיונים, ואיחר לדיון. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי ניתח בפירוט את החלטת הערכאה הדיונית ומצא כי אין מקום להתערב בה. אי התייצבותו של המבקש לדיון במועד לא נבעה ממעידה חד פעמית אלא שיקפה התייחסות מתמשכת מצדו שהתאפיינה בזלזול בבית המשפט ובהליך השיפוטי. המבקש עשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי, בעשותו דין לעצמו תוך שהתעלם, פעם אחר פעם, מהחלטותיו של בית משפט השלום, על אף שזה התחשב בו פעם אחר פעם. בכלל זה, הגיש המבקש בקשות רבות לדחיית מועדי הדיונים בסמיכות למועד הקבוע להם; תצהירו שלו הוגש באי-סדר בסמוך למועד הדיון הקרוב בלא שהתאפשר לבית המשפט ולצד האחר ללמוד אותו קודם לדיון; הוא נמנע מהגשת תצהירי עדות ראשית של עדיו אף במועד שנקבע לו לפנים משורת הדין; הוא ביקש להעיד עדים מטעמו בלא שהגיש תצהירים מטעמם; הוא נמנע מלהסדיר את נושא ייצוגו, לאחר שהסתכסך עם עורך דינו, על אף דחיית הדיונים אשר נועדה לצורך זה, ועוד כהנה וכהנה. כן נקבע, כי סיכויי הצלחתה של התביעה על רקע הגנתו של המבקש אינם גבוהים מאחר ולא הגיש תצהירי עדות ראשית ולא יכול היה להביא עדויות נוספות לביסוס תביעתו. על פסק דין זה עותר המבקש לרשות ערעור בפני בית משפט זה.

3.בבקשתו מעלה המבקש שאלות שונות שעיקרן אחד: גדר הפעלת סמכותו של בית משפט השלום לדחות את תביעתו בהעדרו אך בהסתמך על איחורו הקל, לטענתו, וזאת מבלי להידרש כלל לשאלת סיכויי הצלחת התביעה. כן הוא מעלה טענות עובדתיות ביחס לאופן השתלשלות ההליכים בעניינו בבית משפט השלום.

4.דין הבקשה להידחות.

זכות הגישה של האזרח לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת; היא משקפת הכרה חוקתית בזכות הפרט לדיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. זכות זו מקרינה על דרך הפעלת סדרי הדין, ובתוך כך על ההתייחסות המתבקשת להליך ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של בעל דין. יחד עם זאת, בצד זכות חוקתית זו השמורה לבעל דין, חלות עליו חובות כלפי בית המשפט וכלפי בעלי הדין האחרים שנועדו להבטיח הליך תקין לפרט ולציבור. זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו. מכאן כי

"בצד המשקל הרב הניתן לזכות של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטלות על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון , דינים עליון נח' 990, פסקה 5).

תביעתו של המבקש נדחתה בהעדרו לא רק מחמת איחורו לדיון בסמוך לפני מתן החלטת הדחייה. ערכאות השלום והמחוזי האריכו בפירוט מעלליו של המבקש לאורך ההליכים עד לדחיית תביעתו, אשר על פניהם, מצביעים על זלזול בהליכי בית המשפט, במועדים שקבע, בחובות המוטלות עליו על פי תקנות סדר הדין, על התעלמותו מצווי בית המשפט ואי כיבודו את זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין האחרים. הערכאות הקודמות גם התייחסו לסיכויי התביעה ומצאו כי הם אינם טובים, לגופם.

בנסיבות אלה, צדקו הערכאות הקודמות משמצאו כי המבקש איבד את זכותו הדיונית לנהל את תביעתו, משעשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ועל רקע מהותה של תביעתו שסיכוייה אינם טובים. בהתנהגותו, אבדה לו זכותו ליומו בבית המשפט.

על יסוד האמור, אין מקום למתן רשות הערעור.

הבקשה נדחית.