רע"א 3455/10 פדול ח'ורי ובניו בע"מ נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא אברהם והשופטים אטרש וצרפתי) מיום 11.4.10 בתיק ע"א 316/09, בגדרו הופחת – בהכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 – בכשני שליש סכום הפיצויים אשר נפסק לטובת המבקשת על-ידי בית משפט השלום בטבריה (השופטת נדאף) מיום 3.9.09 בת"א 1417/06. זאת - בגין נזקים שנגרמו למבקשת כתוצאה מתפיסת משאית שבבעלותה על-ידי המשטרה. סכום הפיצוי הועמד על כ-150,000 ₪.

רקע והליכים קודמים

ב.

ברשות המבקשת משאית, שביום 1.2.98 היתה מעורבת בתאונה בה נגרם נזק לתא הנהג. המשאית עברה טיפול במוסך מורשה ברשות הפלסטינאית. ביום 7.6.99 נתפסה המשאית על-ידי המשיבה בשל החשד, כי תא הנהג שהוחלף הוא גנוב ומזויף. כעולה מדברי בית משפט השלום, פנתה המבקשת אל המשיבה פעמים רבות בבקשה לשחרור המשאית, ואולם, רק ביום 28.11.99, לאחר מתן החלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת, שוחררה המשאית. ביום 19.6.02 הודיעה המשיבה למבקשת על סיום החקירה וסגירת התיק במשטרה ללא אישום.

א.

המבקשת תבעה את המשיבה בבית משפט השלום בטענה, כי החזקת המשאית משך תקופה כה ארוכה גרמה לה לנזקים שונים, אשר נאמדו על ידיה בכ-415,000 ₪. מנגד טענה המשיבה, כי פעלה במקצועיות וביעילות כפי שמשטרה סבירה היתה נוהגת. בית משפט השלום פסק, כי בצדק העלו דבריו הסותרים של מנהל המבקשת אל חברת הביטוח חשש בלב חוקרי המשיבה לפיו נעשה שימוש בחלקים מזויפים, ואולם בדיקת מז"פ שנעשתה יום לאחר התפיסה הוכיחה, כי כל חלקי הרכב מקוריים. בהמשך לכך נפסק, כי המשיבה לא הצליחה לסתור את חזקת תום הלב של המבקשת, וכן כי הוצגו בפני המשיבה קבלות מקוריות בדבר החלפים. נוכח זאת, ונוכח פניותיה הרבות של המבקשת בדרישה לשחרור המוחזק, נקבע כי המשיבה, בתפסה את המשאית משך תקופה כה ארוכה, הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שחבה כלפי המבקשת. עוד נקבע, כי אמנם תרומתו של מנהל המבקשת היתה משמעותית ביחס לפתיחה בחקירה, ואולם הוא לא תרם להימשכות התפיסה - ועל כן אין להטיל על המבקשת אשם תורם. נוכח האמור חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של כ-570,000 ₪ ליום פסק הדין בבית משפט השלום. על כך עירערה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

ב.

בדיון בפני בית המשפט המחוזי הסכימו בעלי הדין שפסק הדין יינתן על דרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט. בית המשפט קבע, לאחר העיון בכלל החומר שהובא לפניו, שתחת החיוב שנקבע בבית משפט השלום תשלם המשיבה למבקשת סך של 150,000 ₪.

הבקשה

ג.

מכאן לבקשה הנוכחית, בה טוענת המבקשת טענה אחת והיא, כי הפחתת הסכום שנפסקה על-ידי בית המשפט נוגדת את המקובל בפסיקות על דרך הפשרה; באלה, לטענתה, אין נהוג להפחית את הפיצויים שנפסקו על-ידי הערכאה הדיונית באופן כה חד. נטען, כי למקרה השלכות רוחב המצדיקות התערבות בגלגול שלישי, שכן - כך נאמר - דבר זה יביא לכך שבעלי דין יימנעו מהסכמה לפסיקה על דרך הפשרה, מחשש לחסרון כיס משמעותי.

הכרעה

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. כדי שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים לשם התערבות בפסק דין שניתן בדרך של פשרה, כפי שנפסק ברע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (לא פורסם) מפי השופטת ט' שטרסברג-כהן: "העילות להתערבותו של בית משפט שלערעור בפסק דין מסוג זה, הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות ומופעלות במקרים של 'חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו'" (כן ראו ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פ"ד נג(1), 337; רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל , פ"ד נח(6) 894). שבעתיים נכון הדבר בגלגול שלישי. נראה שבמקרה דנן אין המבקשת חפצה אלא להשיג על גובה הפיצויים שנפסקו לטובתה, ואין עימה יריעה משפטית המתאימה לגלגול ערעור נוסף. ניתן להבין לליבה, שעה שפסק הדין שזכתה בו בבית משפט השלום צומצם בהרבה, אולי באופן מפתיע לשיטתה. ואולם, איננו יודעים את הדינמיקה שהובילה שהובילה להסכמה לפסיקה בערעור לפי סעיף 79 א', וגם אין בידנו לשער מה היתה התוצאה אילו ניתן בערעור פסק דין "רגיל" ומנומק. וחזקה על בית המשפט המחוזי כי נתן דעתו לנחוץ. ברי כי המסכים להכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א נוטל סיכון, אך גם הצד שכנגד נוטל סיכון. מכל מקום, לדידי קשה להלום אותו חשש שביטאה המבקשת להשפעה של פסק הדין על ציבור המתדיינים כל שיימנעו מהיזקקות לפסיקה על דרך הפשרה. כללם של דברים, אין מקרה זה מתאים להתערבות בגלגול שלישי.

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה.