רע"א 3456/00 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ. מנורה חב' לביטוח בע"מ

בפניי בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תיק מוצגים בערעור שבכותרת.

1.הערעור שבכותרת הוגש ביום 14.5.00. על פי צו סיכומי טענות מיום 8.2.01, הוגשו סיכומי המערערת ביום 20.4.01. לסיכומים לא צורפו מוצגים. יצוין, כי ביום 14.2.01 הומצאה לידי ב"כ המערערת הזמנה לדיון, ליום 8.7.01. דיון זה בוטל וביום 17.5.01 הומצאה לב"כ המערערת הזמנה חדשה לדיון, ליום 23.9.01.

2.הבקשה למתן ארכה לצורך הגשת כרך המוצגים הוגשה ביום 15.7.01. בבקשה נטען כי ב"כ המערער קיבל עליו את הייצוג בתיק רק בשלב הערעור. על פי הבקשה, תיק המוצגים לא היה זמין לב"כ המערערת בעת הכנת כתב הערעור, וכי משהומצא לידי ב"כ המערערת באדיבות באת כוחו של צד ג' בתיק, נערך תיק המוצגים והומצא לבית המשפט באיחור קל של ימים אחדים.

3.ב"כ המשיבה מנורה חברה לבטוח בע"מ, מתנגד לבקשה, וטוען כי התנהגות המערערת, שהגישה סיכומים והודעת ערעור בתיק בלא תיק מוצגים, מעידה על זילות בית משפט, במיוחד נוכח הטענות שהוטחו כלפי השופטת קמא על ידי המערערת. עוד נטען בהקשר זה, כי מנימוקי הבקשה של המערערת עולה כי הוגשה בלא בסיס וזיקה לראיות, שעמדו בפני בית משפט קמא.

4.המועד להגשת תיק מוצגים קבוע בתקנה 438 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. נקבע, כי המוצגים יוגשו תוך חמישה עשר ימים מן היום בו הורה בית המשפט על שמיעת טענות בעל פה (תקנת משנה (1)) ואם לא הורה כאמור ביחד עם הגשת הסיכומים בכתב (תקנת משנה (2)). בענייננו, הורה בית המשפט על שמיעת טיעון בעל פה. על פי התקנה היה על המערערת להגיש את מוצגיה תוך 15 יום מיום 14.2.01, בו זומנה לדיון כאמור. גם אם תאמר, שתקנת משנה (1) אינה חלה מקום בו הטיעון בעל פה הוא השלמת טיעון בלבד, ונמסרת עליו הודעה עוד בטרם הוגש והסיכומים בכתב - כפי שהיה בענייננו - הרי שגם אז יש לצרף את המוצגים לכל המאוחר, לסיכומים בכתב. לפי שיטה זו, היה על המערערת לעשות כן ביום 20.4.01, בו הוגשו סיכומיה. בין כך, ובין כך, האיחור בהגשת המוצגים אינו איחור של ימים, ועומד על כשלושה חודשים.

ההסבר שניתן לאיחור אינו הסבר מספק, על פניו. קשה להבין מהבקשה לארכה - אשר לא צורף לתצהיר - כיצד ניתן היה להגיש בתיק זה כתב ערעור, או סיכומים בכתב מטעם המערער, בלא שהמוצגים היו בפני בא כוחו של המערער, אשר הכין את כתבי בית הדין האמורים. ברור, כי אם היו בפניו - קורס מאליו ההסבר שניתן לבקשת הארכה. זאת ועוד, לא הובהר כלל מדוע בתיק, בו הודעת הערעור הוגשה (על ידי בא כוחה הנוכחי של המערערת) ביום 14.5.00, והסכומים בכתב ביום 20.4.01, לא הגיעו המוצגים אל ב"כ המערערת אלא בחודש יולי 2001. בבקשה אין כל הסבר גם לכך. ועוד - בבקשה גם לא נטען, כי המוצגים לא היו בחזקת ב"כ המערערת בעת הגשת הסכומים בכתב (להבדיל ממועד הגשת כתב הערעור). מבחינה זו, אין בבקשה כל הסבר מדוע לא הוגשו המוצגים, לכל המאוחר, בד בבד עם הגשת הסיכומים בכתב.

5.האם במצב זה דין הבקשה להדחות? תקנה 443 מסמיכה את הרשם להתיר, "על פי צד אחד", להגיש תיק מוצגים לאחר שעבר המועד לכך, "ובלבד שהמבקש הראה סיבה מספקת לכך, והדבר לא יגרום לדחיית מועד הדיון". בהקשר זה, ננקטה בעבר גישה אשר אינה מתמקדת בהסבר שניתן להגשת המוצגים באחור, ומייחסת את עיקר המשקל לפגיעה הצפויה בכל אחד מן הצדדים על-פי כל אחת מן האפשרויות - קבלת המוצגים או סרוב לקבלם (ראו, למשל, החלטת הרשם א' זולטי בע"א 7846/98 פוגל נ. כהן דינים עליון נ"ז 977, בפסקה 3 להחלטה). מקום בו מדובר במוצגים שממילא היו בפני הערכאה הדיונית והגשתם - ולו באחור - לא היתה כרוכה בהפתעה או בפגיעה לצד שכנגד, התקבלו המוצגים, ותרופתו של הצד שכנגד היתה בחיוב המבקש בהוצאות על הליך מיותר לו גרם במחדלו.

גישה זו נראית לי. היא שמה את הדגש על הכרעה בסכסוכים לעצומם של דברים, ועל פי מלוא החומר הרלוונטי, ולא על פי משגים דיוניים של צד זה או אחר, אשר לא גרמו לנזק ולא פגעו בציפיה לגיטימית של הצד שכנגד. במצב כזה, וכאשר העתרות לבקשה אינה עלולה לגרום לדחייה במועד הדיון - כהוראת תקנה 443 - אני סבור כי ניתן להעתר לבקשה למתן ארכה, וכאמור, לחייב את המבקש בהוצאות הולמות על ההליך שגרם לו באשמו.

בנסיבות אלה, אני נעתר לבקשה ומחייב את המערערת בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. בנסיבות אלה, אני נעתר לבקשת המבקשת מיום 14.8.01, ומורה על הכללת המוצג ת3/ בתיק המוצגים מטעם המערערת.