רע"א 3491/10 ש.א.א. פתרונות בניה מתקדמים בע"מ נ. נגבה פרו בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט ) בהפ"ב 28745-02-10 מיום 22.4.2010, במסגרתה ניתן צו המורה למבקשת לאפשר למשיבה לשוב ולהחזיק באתר הבנייה ברחוב עוזיאל 144 ברמת-גן.

הבקשה הוגשה במסגרת בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי.

1.

ביום 6.5.2010 הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי וביום 9.5.2010 אף ניתן על ידי צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה, בעקבות בקשתה של המבקשת מאותו יום.

2.

ואולם, במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2010 ובמסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע ארעי, לא ראתה המבקשת לנכון לציין את העובדה, שעוד טרם הגשת הבקשה על ידה לבית משפט זה, התנהל נגדה ונגד מר שמואל ארליך הליך בבית המשפט המחוזי מכוח פקודת בזיון בית משפט, הנוגעים לאי ביצוע הצו השיפוטי שניתן במסגרת ההחלטה האמורה של בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, ביום 10.5.2010 ניתן על ידי כבוד סגן הנשיא זפט פסק דין, במסגרתו נקבע כי המבקשת ומר ארליך הפרו את צו בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2010 וכן כי אף בעת הדיון בבית המשפט המחוזי, לא הביעה המבקשת הסכמה לקיימו. לפיכך, נגזרו על המבקשת ועל מר ארליך קנסות בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום בו תחדל המבקשת מהשבת החזקה בבניין ברחוב עוזיאל 144 ברמת-גן למשיבה. לא זו אף זו, בפסק הדין אף נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.4.2010, שבה ניתנה הוראה לעכב את ביצוע הצו מיום 22.4.2010 למשך חמישה ימים, לא נכנסה מעולם לתוקף.

למותר לציין כי המבקשת לא הודיעה לבית משפט זה על קיומו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.5.2010, אף לא במסגרת הודעתה (שהוגשה היום) שבה יידעה המבקשת את בית משפט זה כי הופקדה על ידה ערבות בנקאית בהתאם להחלטה למתן עיכוב ביצוע ארעי מיום 9.5.2010. בית משפט זה למד על קיומו של פסק הדין רק לאחר שזה הומצא לו ביום 12.5.2010 על ידי המשיבה, במסגרת הודעתה המשלימה של המשיבה לתגובתה מיום 11.5.2010 לבקשה לעיכוב ביצוע.

לנוכח כל האמור, אין מנוס מן המסקנה כי המבקשת פעלה בחוסר ניקיון כפיים כאשר הסתירה מבית משפט זה מידע שהייתה חייבת לגלותו, בהיותו בעל השלכה ישירה על בקשתה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2010. ויודגש, על המבקשת חלה חובה לגלות את עצם קיומו של ההליך מכוח פקודת בזיון בית משפט שהתנהל בעניינה בבית המשפט המחוזי, אף אם טרם הומצא לה פסק הדין מיום 10.5.2010.

3.

כידוע, תורת תום הלב מתפרשת כיום על כל ענפי המשפט האזרחי, לרבות פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני. משמעות הדבר הינה שעל כל בעל דין חלה החובה להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב [ראו: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 5.6.2006); רע"א 7571/06 איטח נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 29.1.2008) (להלן: עניין איטח )]. יתרה מכך, כאשר פונה צד לערכאות בבקשה למתן סעד שיש לו השלכה על הצד שכנגד, מוטלת עליו חובה מוגברת להניח בפני בית המשפט כל פרט בעל חשיבות שעשוי להיות לו משקל בבוא בית המשפט להכריע בבקשה [ראו: ע"א 10015/02 מימוש פרויקטים (ס.ד. פיתוח וייזום) בע"מ נ' בביוף (לא פורסם, 26.12.2002); ע"א 3906/04 אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה (לא פורסם, 7.6.2004)].

הימנעותו של בעל דין מלהביא לידיעתו של בית המשפט עובדות רלוונטיות עשויה להצדיק נקיטה בסעדים דרסטיים כגון מחיקתה של התובענה על הסף [ראו: עניין איטח , בפסקה 19 לפסק הדין]. נכון הדבר ביתר שאת כאשר מתבקש עיכוב ביצוע החלטה שיפוטית, ובייחוד כאשר למבקש אף לא מוקנית זכות ערעור אלא הבקשה לעיכוב ביצוע מוגשת במסגרת בקשה לרשות ערעור. התנהלותה של המבקשת, כפי שתוארה לעיל, מצדיקה את דחיית בקשתה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

4.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.2010 נדחית והצו הארעי שניתן על ידי ביום 9.5.2010 מבוטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור תינתן לאחר שיוגשו לבית משפט זה כל כתבי הטענות הרלוונטיים, כאמור בהחלטתי מיום 6.5.2010.