רע"א 3504/11 שי ששון נ. מגדל חברה לביטוח

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט ) לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ע' יוסף-קוזין ). בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש למנות מומחה רפואי בתחום הראומטולוגי או בתחום הכאב.

2.

המבקש הגיש תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). במסגרת התובענה, מינה בית המשפט מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה. בחוות דעתם קבעו שלושת המומחים הללו כי למבקש נכות בשיעור של 23% בתחום האורטופדיה, נכות בשיעור של 14% בתחום הפסיכיאטריה ונכות של 10% בתחום הכירורגיה הפלסטית.

עניינה של בקשת רשות הערעור שלפנינו היא בבקשת המבקש למנות מומחה רפואי רביעי בתחום הראומטולוגי או בתחום הכאב. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי אין מקום למינוי מומחה נוסף וזאת מכיוון שחוות הדעת של המומחה לאורטופדיה כוללת גם התייחסות לכאביו של המבקש ומכיוון שהתיעוד הרפואי שצירף המבקש – שעניינו בטיפולים שהוא עובר במרפאת כאב לא מלמד על קיומם של כאבים נוספים, מעבר לאלה שקיבלו ביטוי בחוות הדעת האורטופדית. עוד הוסיף בית משפט השלום כי ככל שהמבקש מעוניין להציג ביתר פירוט את עצמת כאביו והשלכותיהם, הוא רשאי לפנות למומחים שכבר מונו בשאלות הבהרה בנושא זה. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, תוך שהוא סומך את ידיו באופן מלא על החלטתו של בית משפט השלום ועל נימוקיה.

3.

המבקש טוען כי הערכאות הקודמות לא נתנו משקל מספיק למסמכים הרפואיים שהציג, המעידים לטענתו על מחלת כאב כרוני. מסמכים אלה, כך טוען המבקש, מהווים לכל הפחות ראשית ראיה לקיומה של נכות נפרדת בתחום זה ועל-כן מצדיקים מינוי מומחה רפואי נפרד. נוסף על כך, טוען המבקש כי בית משפט השלום העניק משקל יתר לעובדה שבחוות הדעת בתחום האורטופדיה נכללה התייחסות גם לתלונות המבקש על כאב, שכן לטענתו אין די בהתייחסות זו כדי לשלול את הצורך במינוי מומחה רפואי נפרד בתחום הכאב. להבנתו, בתי המשפט דלמטה קבעו כי במקרים שבהם התובע מתלונן בפני מומחה רפואי מסוים על כאב, וכאבים אלו באים לידי ביטוי בחוות הדעת, שוב אין מקום לבקש מינוי מומחה בתחום הכאב. המשיבה, מצידה, סמכה יתדותיה ברע"א 4299/07 ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 22.10.2007), שעליו הסתמכו גם בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ושבו נדחתה בקשה דומה למינוי מומחה בתחום הכאב.

הן הערכאות הקודמות והן כתבי הטענות של הצדדים דנו במינוי המומחה בתחום הראומטולוגיה ובתחום הכאב במשותף, תוך בחינת הסוגיה העקרונית של מינוי מומחה בתחום הכאב. הצדדים לא העלו אפשרות למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה בלבד, ועל כן לא נדון באפשרות שכזו.

4.

דין הבקשה להידחות. ברע"א 4299/07 הנ"ל הותוו הקווים המנחים ביחס למינוי מומחה נפרד בתחום הכאב במסגרת תובענה לפי חוק הפיצויים. אמנם נקבע כי: "כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב", ואולם הודגש כי: "יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים – בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". לפיכך, ככלל ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים. במקרים רבים אחרים הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיים או של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

5.

אכן, יתכנו מקרים שבהם יסבול תובע מתסמונת כאב כרונית נפרדת, ובמקביל יסבול גם מכאבים שמקורם בבעיה רפואית ספציפית אחרת. במקרה כזה, אין לשלול מינוי מומחה נפרד בתחום הכאב, אפילו אם הכאבים הספציפיים קיבלו כבר ביטוי בחוות דעת של המומחה בתחום הרלוונטי. אלא שבמקרה זה קבע בית משפט השלום כי: "עיון בתיעוד הרפואי, אשר צורף על ידי התובע לבקשה, מעלה כי תלונות התובע וההתייחסות בהתאם בתיעוד הרפואי, הם באותו תחום ומאותו הסוג אשר הועלו בפני המומחה בתחום האורטופדי ואשר אליהם המומחה גם התייחס בחוות דעתו... מהאמור לעיל עולה כי התובע מטופל במרפאת כאב בגין אותן בעיות אורטופדיות ואין מדובר במחלה עצמאית ונפרדת" (פסקאות 6-7 לפסק הדין). משמע – במקרה זה לא הוצגה ראשית ראיה לקיומה של בעיה בתחום הכאב, הנפרדת מזו שכבר קיבלה ביטוי בחוות הדעת האורטופדית. אמנם התייחסות של מומחה ספציפי לנושא הכאב אינה מהווה ראיה להיעדרה של תסמונת כאב כרונית נפרדת, אך נקבע כי תסמונת שכזו גם לא הוכחה על בסיס חומר הראיות והמסמכים הרפואיים. בקביעה עובדתית זו אין מקום להתערב, ועל אחת כמה וכמה שכך הדבר מקום בו הבקשה היא לערעור "בגלגול שלישי".

לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.