רע"א 3883/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.5.2020 (ת"א 39662-04-20, כבוד השופט ר' חיימוביץ ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למנות מספר מומחים רפואיים, בין היתר בתחום כירורגיית חזה ובתחום הכאב, במסגרת תביעתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

2.

ביום 6.5.2015 המבקש נפגע בתאונת דרכים ברוכבו על אופניים חשמליים. המבקש טופל במקום התאונה על-ידי צוות מד"א, והובהל לבית החולים שם אובחן כסובל ממספר חבלות, ביניהן שבר בצלע ושבר בירך רגלו הימנית. המבקש עבר ניתוח בירכו, והועבר לאשפוז במחלקת כירורגיית חזה למשך כשבועיים. ביום 27.5.2015 במסגרת מעקב במרפאת כירורגיית חזה, צוין כי יש לעקוב אחר תסנין קטן בריאה השמאלית, וביום 15.6.2015 במסגרת ביקור מעקב נוסף, הממצאים היו תקינים. צוין כי "מבחינת החזה אין צורך בטיפול ספציפי כעת, למעט כאב במשככי כאב", וכי לא נדרש מעקב במרפאת כירורגיית חזה.

ביום 28.5.2015 פנה המבקש למיון עקב דימום רקטלי וכאבים בירך ובעצם הבריח, ושוחרר למחרת תוך המלצה להמשך מעקב במרפאה אורתופדית. מאז הגיע המבקש למספר ביקורים במרפאה אורתופדית, במהלכם התלונן על כאבים בעיקר במפרק הירך והברך, הופנה לטיפולי פיזיותרפיה, והומלץ על המשך מעקב אצל רופא אורתופד ומרפאת כאב. בשנת 2018 המבקש פנה למיון בשל כאבים שחש במשך שבוע בכתפו הימנית, ושוחרר יום למחרת תוך המלצה להמשך מעקב אורתופדי.

3.

במסגרת התביעה בבית משפט קמא מונו מומחים בתחום האורתופדי והנפשי, והמבקש עתר למינוי מומחים נוספים בתחום כירורגיית חזה; כאב ושיקום; גסטרולוג; ופרוקטולוג – ובקשתו

נדחתה. הבקשה דנן מתייחסת לדחיית הבקשה למינוי מומחים בתחומי הכאב וכירורגיית חזה בלבד.

בהחלטתו מיום 28.5.2020 קבע בית המשפט כי "גם בגישה הליברלית אין בידי התובע ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחומים המבוקשים". נקבע כי אמנם המסמכים הרפואיים שהוצגו על-ידי המבקש מצביעים על פגיעה בזמן התאונה ולאחריה, אך אינם מלמדים על פגיעה נמשכת ועל רצף טיפולי מאז התאונה ועד להגשת התביעה; וכי המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר המתאר פגיעה נמשכת כאמור, ולא צירף מסמכים רפואיים עדכניים יותר גם לאחר שתשומת ליבו הופנתה לכך.

באשר לתחום כירורגיית חזה, נקבע כי "שבר בצלע כשלעצמו אינו מהווה ראיה לנכות, והעובדה שסמוך לאחר התאונה כשהתובע טופל ונותח בשל פגיעה בקרסול בגינה מונה מומחה אורתופדי, אינו מלמד על פגיעה בבית החזה או בריאות". בית המשפט ציין כי סביר שאם הייתה נגרמת פגיעה כלשהי, המבקש היה נמצא במעקב או פונה לטיפול רפואי במשך השנים שחלפו מאז התאונה. באשר לתחום הכאב, נקבע כי אין כל מסמך שישמש ראשית ראיה לנכות בתחום זה, והמבקש לא טופל במרפאת כאב ולא התלונן על כאב במשך השנים.

4.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

המבקש טען כי על אף שאין רצף טיפולי בתחום, הרי שלצורך ראשית ראיה בתחום כירורגיית חזה ניתן להסתפק במסמכים המציינים כי סבל משבר עם תזוזה בצלע ומחבלות נוספות; כי הוכנסו נקזים לחזהו; כי אושפז וטופל במשך כשבועיים במחלקת כירורגיית חזה; כי במהלך האשפוז הוא התלונן על קוצר נשימה; וכי במעקב הרפואי לאחר ששוחרר צוין כי יש לעקוב אחר תסנין קטן בריאה השמאלית.

לעניין ראשית הראיה למינוי מומחה בתחום הכאב, נטען כי אמנם המבקש לא טופל במרפאת כאב, אך הוא סבל וסובל מכאבים עזים וממגבלה קשה בתנועות רגלו הימנית ובאזור כתף ושכם ימין; מתקשה להתנייד; סובל מסחרחורות ומכאבי ראש; נוטל תרופות חזקות המשפיעות על תפקודו וזקוק לסיוע רב. נטען כי המבקש הופנה לטיפול במרפאות כאב בשל כאבים אלה; כי במסמכים הרפואיים מופיע תיעוד של תלונותיו בשל כאביו; וכי הוא ממתין לאישור לטיפול בקנאביס רפואי בגינם.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה.

נקודת המוצא לדיון היא כי התובע נדרש להציג "ראשית ראיה" בלבד לצורך מינוי מומחה רפואי במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים. ההלכה היא כי ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה, כיוון שזו הדרך היחידה העומדת בפני התובע להוכיח את ענייניו שברפואה (ע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(2) 216 (1990); רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לבטוח בע"מ נב(5) 136 (1998) (להלן: עניין רזין ); רע"א 963/13

פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (23.5.2013)). הלכה זו משליכה גם על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור (רע"א 9246/16 פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 6 (11.1.2017); רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה , בפסקה 8 (5.8.2012)).

עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי אני סבור כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא. מעיון בנספחי הבקשה עולה כי המבקש אכן סבל מחבלות באזור בית החזה כתוצאה מהתאונה, וכי אושפז בגינן במחלקת כירורגיית חזה, אך מאז המבקש לא טופל במרפאת כירורגיית חזה, לא ביקר בה לצורך מעקב, ולא התלונן על כאבים בחזה. משכך, ובהיעדר רצף טיפולי, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי אין טעם במינוי מומחה בתחום זה, מה עוד שניסיון החיים מלמד כי שבר בצלע אינו מותיר נכות לצמיתות. אכן, הפסיקה הכירה בשבר כשלעצמו כראשית ראיה למינוי מומחה (עניין רזין , בפסקה 3), אולם שם דובר על בקשה למינוי מומחה אורתופדי, אשר מונה, כאמור, על-ידי בית המשפט בעניינו של המבקש.

6.

באשר לבקשת המבקש למינוי מומחה בתחום הכאב, הלכה עמנו כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה, וכי ניתן להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים (רע"א 4299/07 ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.10.2007)). מעיון בתלונותיו של המבקש ובחוות דעתו של המומחה האורתופדי, עולה כי סבלו של המבקש הינו סימפטום הכרוך בפגיעה האורתופדית שלו, ואין בתלונותיו כדי ראשית ראיה לכך שהכאב הוביל לתסמונת כרונית אשר נבדלת באופן ניכר מהתחום האורתופדי, והעובדה שהמבקש לא ביקר במרפאת כאב מחזקת הנחה זו (ראו והשוו: רע"א 3504/11 ששון נ' מגדל חברה לביטוח , בפסקה 4 (5.9.2011)). כך, לדוגמא, המומחה האורתופדי ציין כי "השבר בגוף עצם השכם מימין הותיר אי סדירות בזמן תנועת עצם השכם מעל כלוב הצלעות. אין הגבלה בתנועת הכתף אולם יש ליקוי שמסביר תלונה על כאב ומהווה הפרעה בפעילות". אף לא למותר לציין כי במענה לשאלות ההבהרה שהופנו למומחה על ידי המבקש, המומחה העלה את שיעור נכותו של המבקש לאור ממצא חדש שהונח בפניו, משקבע כי זהו "נזק נוסף שיכול לתרום גם כן לתלונות באזור זה".

7.

מכל האמור לעיל, איני סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בנסיבות דנן. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.