רע"א 9246/16 פלוני נ. שלמה - חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 24.11.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 38273-02-16 (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ), בגדרה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ).

רקע

1.התובע תבע את המשיבה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 25.8.2014, תביעה שעילתה בהוראות החוק. במצורף לכתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים, בין היתר, בתחום האורתופדיה; אף-אוזן-גרון (להלן: א.א.ג. ); נוירולוגיה; עיניים; גסטרואנטרולוגיה; ופסיכיאטריה. בהחלטה מיום 11.9.2016 מינה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. בצד זאת נקבע, כי מינוי המומחים הרפואיים האחרים ייבחן לאחר שתושלם הגשת המסמכים הרפואיים הרלבנטיים.

2.בהחלטתו מיום 24.11.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי יש למנות מומחים רפואיים גם בתחום הפסיכיאטריה והעיניים, אך דחה את הבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים. תחילה צוין, כי אמנם יש לנהוג במשנה זהירות בעת בחינת בקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק, נוכח החשש לחסימת דרכו של התובע להוכחת קשר סיבתי בין נזקיו לבין תאונת הדרכים, אך בצד זאת אין לרוקן מתוכן את הדרישה בדבר ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי לצורך מינוי מומחה רפואי. בהתחשב במסגרת נורמטיבית זו פנה בית המשפט לבחון את בקשת המבקש למינוי מומחים רפואיים. אפרט להלן את קביעות בית המשפט המחוזי עליהן מלין המבקש במסגרת הבקשה דנא, ואותן בלבד.

(-) מינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג. : בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על כלל ההיסטוריה הרפואית של המבקש בתחום זה לאחר התאונה (עמ' 6-4 להחלטה). בתמצית, צוין, כי במסגרת אשפוז המבקש לאחר התאונה (אשר נמשך כחודשיים ימים), לא התלונן האחרון על פגיעת ראש, וכי תלונה מעין זו הועלתה רק בשלב מאוחר יותר. עוד צוין, כי במהלך האשפוז התלונן המבקש על ירידה בשמיעה, וכי בדיקת שמיעה סובייקטיבית שערך המבקש בתקופה זו העלתה כי קיים ליקוי שמיעה מסוים בעוד שתוצאות בדיקת SRT שנערכה בהמשך היו תקינות. עקב תלונות חוזרות של המבקש על ליקוי שמיעה וסחרחורות הופנה המבקש לביצוע בדיקות אובייקטיביות נוספות, אך אין תיעוד כי בדיקות אלו אכן בוצעו. בית המשפט המחוזי ציין, כי בהמשך (ולאחר הגשת התביעה) ערך המבקש בדיקת SRT

נוספת, אך תוצאותיה אינן תואמות, על פניהן, את תוצאות הבדיקה הקודמת שבוצעה בסמוך למועד התאונה. לאחר שסקר את מכלול הבדיקות ותלונות המבקש בתחום א.א.ג., מצא בית משפט קמא לקבוע כי אין ראשית ראיה לכך ששמיעתו של המבקש נפגעה בעקבות התאונה, או כי קיימת פגיעה כלשהי הגורמת לסחרחורות. נקבע, כי התנהלות המבקש "מגמתית", וכי לא נמצא הסבר לפער בין ממצאי הבדיקות הסובייקטיביות לממצאי הבדיקות האובייקטיביות שביצע המבקש. עוד נקבע כי בדיקת SRT ראשונה שנערכה לאחר התאונה הייתה תקינה, וממצאים אלו אינם תואמים את הבדיקה הנוספת שבוצעה שנה וחמישה חודשים לאחר מכן. נוכח האמור, נדחתה הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג..

(-) מינוי מומחה רפואי בתחום הגסטרואנטרולוגיה : צוין, כי במהלך תקופת אשפוז המבקש לאחר התאונה, הוא לא דיווח על תלונות כלשהן בתחום זה, כשהמבקש ביצע בדיקות שונות בתחום הגסטרואנטרולוגיה רק החל מחודש ינואר 2015. מכל מקום הובהר, כי לא נמצא ממצא בעייתי בבדיקות שבוצעו, וכי המבקש לא המשיך במעקב, בניגוד להמלצת רופאיו. נוכח האמור, נקבע כי לא נמצאה סמיכות בין תלונות המבקש על שלשולים והקאות לבין התאונה, וכי ממילא אין כל מסמך המלמד על קיומה של בעיה אובייקטיבית בתחום זה. משכך, נדחתה הבקשה למינוי מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה.

(-) מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה : צוין, כי בדו"ח סיכום האשפוז (לאחר התאונה) שנערך בעניינו של המבקש הובהר כי "אין בעיות נוירולוגיות הראויות לציון", כאשר גם בדיקות נוירולוגיות שנערכו למבקש בהמשך נמצאו תקינות. עוד צוין, כי אחת הרופאות שבדקה את תלונותיו של המבקש בתחום זה התרשמה כי מדובר בבעיה רגשית ולא נוירולוגית. נוכח האמור נקבע כי לא הובאה ראשית ראיה לקיומו של נזק נוירולוגי כלשהו, ועל כן אין הצדקה למינוי מומחה רפואי בתחום זה.

בקשת רשות הערעור

3.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי קביעות בית משפט קמא מנוגדות להלכות שהותוו על-ידי בית משפט זה בקשר למינוי מומחים רפואיים בהליך המתנהל על-פי החוק, וכי יש מקום להתערבות בשלב הנוכחי כדי לאפשר למבקש להוכיח את מלוא הנזק שנגרם לו בעקבות התאונה בשלושת התחומים שפורטו לעיל. צוין, כי בפני בית המשפט המחוזי עמדו מסמכים רבים המצביעים, למצער, על ראשית ראיה הנדרשת על-מנת להורות על מינוי מומחה רפואי בתחומים האמורים, וכי לא היה מקום שבית המשפט יחליט בשלב זה, ללא שנשמעו ראיות, על היעדר קשר סיבתי או לחלופין היעדר קיומו של נזק. לגישת המבקש, אי-מינוי המומחים הרפואיים מהווה צעד קיצוני, ובפרט כאשר היה וימונו מומחים אלו ולא יימצא כי נגרם נזק למבקש בתחומים האמורים בעקבות התאונה, ניתן יהיה להשית את הוצאות מינויים על המבקש. המבקש עמד בפירוט על כלל המסמכים המצביעים על הצורך במינוי מומחים בשלושת תחומי הרפואה האמורים, תוך הצבעה על שגיאות שנפלו, לגישתו, בקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

4.המשיבה טענה מצדה, כי ההחלטה מושא הבקשה דנא מקיפה ומנומקת, ועל כן אין להתערב בה, תוך שהיא חוזרת על הלכות בית משפט זה באשר לדרישה בדבר ראשית ראיה לקיומו של נזק מסוים בעקבות התאונה, שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה באותו התחום. נטען, כי המבקש מנסה "לדוג" ראיות רפואיות חסרות אחיזה לקיומם של נזקים בתחומים רפואיים שונים, כאשר כל פגיעותיו מתמצות בתחום האורתופדיה ובתחום זה בלבד. לבסוף, מתייחסת המשיבה בפירוט למסמכים הרפואיים בעניינו של המבקש בכל אחד משלושת התחומים בהם מבקש האחרון למנות מומחים, וטוענת כי מסמכים אלו מוכיחים כי לא היה מקום למינוי אותם מומחים.

דיון והכרעה

5. לאחר

העיון,

החלטתי

לדון

בבקשה

כאילו

ניתנה

רשות

ערעור

והוגש

ערעור על - פיה. לגופו

של

עניין, הגעתי

לכלל

מסקנה

כי

יש

לקבל

את

הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

6.כידוע, בהתאם להוראות החוק ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות ), בתביעה המתנהלת לפי החוק, נפגע בתאונת דרכים לא רשאי לתמוך טענותיו בעניין שברפואה בחוות דעת רפואית מטעמו, ועליו לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הרלבנטי. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שיש לנקוט במשנה זהירות בעת בחינת בקשות כגון-דא פן תיחסם בפני התובע דרכו להוכיח נכותו הנובעת מן התאונה. ככלל, בעניין זה נוקטת הפסיקה בגישה ליבראלית, במגמה להקל עם התובע בכל הנוגע לדרישות בהן עליו לעמוד לצורך מינוי מומחה רפואי על-ידי בית המשפט, כאשר די בראשית ראיה לקיומה של נכות בעקבות התאונה על-מנת להצדיק מינוי כאמור (ראו למשל:

רע"א 3007/12

פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקאות 10-8 (30.5.2012) (להלן: עניין הראל ); ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נב( 5) 136, 139-138 (1998); ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד (2) 216 (1990) (להלן: עניין שיק ); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים

648-645 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין )). זאת ועוד, נוכח העובדה שהחלטה הדוחה בקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה המתנהלת לפי החוק מהווה, הלכה למעשה, החלטה על דחיית התביעה באותו עניין – נקבע כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות כגון-דא תהא רחבה באופן יחסי. ברוח זו קבעתי בעניין הראל :

"במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי החוק תעמוד, איפוא, לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור" (שם, פסקה 8; ההדגשה במקור; וראו גם: ריבלין, בעמ' 651)).

7.עוד יצוין, כי בהתאם לפרקטיקה המקובלת, מקום בו מתעורר ספק באשר לצורך במינוי מומחה בתחום מסוים או באשר לקיומם של התנאים המצדיקים מינויו, עשוי בית המשפט לבקש כי מומחה שכבר מונה על-ידו יחווה את דעתו בדבר הצורך במינוי המומחה בתחום האמור. כל זאת, בפרט כאשר קיימת זיקה כזו או אחרת בין תחום המומחיות של המומחה שכבר מונה לבין תחום מומחיותו של המומחה האחר שהצורך במינויו אינו מובהק ונבחן על-ידי בית המשפט . ברי, כי ההחלטה האם ימונה המומחה האחר מסורה בסופו של יום לבית המשפט, וכי זה האחרון אינו מאצילהּ למומחה שכבר מונה. אך בצד זאת, המלצתו של המומחה שמונה על מינוי המומחה הרפואי האחר, עשויה למלא את החסר הנדרש לקיומה של ראשית ראיה המצדיקה מינויו (עניין הראל , פסקה 12 ; עניין שיק , בעמ' 219; ריבלין, בעמ' 649-648). לרקע האמור, ובהתחשב במסגרת המשפטית האמורה, אפנה לבחון את טענות המבקש.

מינוי מומחה בתחום א.א.ג.

8.לאחר העיון בחומר שהניח המבקש לביסוס טענותיו בתחום זה, התרשמתי שדי בו כדי לבסס כדבעי את בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג., אשר יחווה דעתו לעניין. לא-זו-אף-זו, דומה כי התרשמות זו מתבקשת גם למקרא החלטתו של בית המשפט המחוזי באשר לסוגיה האמורה, בגדרה עומד האחרון על הסתירות שהתקבלו בין הבדיקות השונות שביצע המבקש נוכח בעיות השמיעה והסחרחורות שחווה, לטענתו, בעקבות התאונה. בהינתן מצב דברים מעין זה, ברי כי יש מקום לקבל חוות דעתו של מומחה בתחום, אשר תסייע לבית המשפט להכריע במחלוקת בין הצדדים. ודוק – הדיון בבקשה למינוי מומחה רפואי אינו אכסניה לניהול הליך הוכחות "זוטא" באשר לטענות הצדדים והכרעה בהן, כפי שדומה שהתרחש בענייננו, וכל שיש לבחון בגדרו הוא קיומה של ראשית ראיה לנזק מסוים בעקבות תאונה (אשר בוססה בהקשר זה מעבר למינימום הנדרש). מהעובדה שקיימות, לכאורה, תוצאות סותרות שהתקבלו בבדיקות שונות לא ניתן, בשלב זה של ההליך, להסיק מסקנות סופיות עד כדי חסימת הדרך להוכחת טענה לנכות בתחום מסוים. הדיון במשמעות הנתון האמור ייעשה לאחר קבלת חוות הדעת והנחת מלוא החומר בפני בית המשפט, ושעתו טרם הגיעה. נמצא כי דין הערעור בסוגיה הנ"ל להתקבל.

מינוי מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה

9.המבקש מפנה למסמכים רפואיים המתעדים תלונותיו, בין היתר, ביחס לכאבי בטן ושלשולים דמיים, וזאת החל מחודש ינואר 2015 (כחצי שנה לאחר התאונה) ואילך. בחלק מן המסמכים האמורים מצוינת תאונת הדרכים שעבר המבקש כרקע כללי למצבו, בעוד שבחלקם לא מצוינת התאונה כלל. אכן, דומה כי מדובר במקרה גבולי בכל הנוגע לביסוס ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונות המבקש – הן בשל פער הזמנים והן בשל ההתייחסות הלקונית של הרופאים לתאונה עצמה. עם זאת, לכאורה מתקבל הרושם מהתיעוד שהוצג כי התלונות בתחום הנדון הועלו על-ידי המבקש רק אחרי התאונה. כפי שכבר נפסק בעבר, "בית-המשפט עשוי להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים, כשבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי" ( רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (18.11.2013), והאסמכתאות הנזכרות שם). בהתחשב באמור לעיל, סבורני כי יש מקום למינוי מומחה רפואי בתחום זה, על אף הקשר הסיבתי הרופף שהוצג בין הנזקים הנטענים לבין התאונה, וזאת בעיקר מן הטעם שזו הדרך היחידה בה יהיה באפשרות המבקש להוכיח נזקיו בתחום זה, ובנטייה להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה.

יצוין, כי בבית המשפט המחוזי התנגדה המשיבה למינוי האמור מטעמים שונים, ולחלופין הסכימה למינוי בתנאי שהמומחה שימונה יתייחס גם לנכות הרפואית של המבקש בתחום הגסטרואנטרולוגיה הקיימת, כנטען, גם ללא קשר לתאונה – ולעניין זה יש ליתן ביטוי במסגרת כתב המינוי שיוציא בית משפט קמא למומחה שימונה בתחום.

מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה

10.בעניין זה אכן מתעורר קושי בקביעה האם המסמכים הרפואיים שהציג המבקש מצביעים על קיומה של ראשית ראיה לנכות נוירולוגית, או לקשר סיבתי בין נכות זו לבין התאונה. מכל מקום, אף אם ייתכן כי יש במסמכים הרפואיים שהוצגו ראשית ראיה לנכות נוירולוגית, אין להוציא מכלל אפשרות שמקור הבעיות הנוירולוגיות להן טוען המבקש (בעיקרן, אבדן זיכרון ותחושת נימול באזורים שונים בגופו אשר חוו פגיעות בתאונה) הוא אורתופדי או נפשי (כפי שאף עלה מאישורה של ד"ר צ'סניק מיום 30.8.2015). לפיכך, דומני כי לא היה מקום לדחות את בקשתו של המבקש למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, כי אם להפנות את שאלת הצורך במינויו של זה האחרון למומחים שמונו בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה, ורק עם קבלת עמדתם בסוגיה, כאשר תמונה מלאה יותר עומדת בפני בית המשפט המחוזי, להחליט בבקשה. כל זאת, בהתאם לדברים שהובאו בפסקה 7 לעיל.

11.סוף דבר , הוחלט

לדון

בבקשה

כאילו

ניתנה

רשות

ערעור

והוגש

ערעור על - פיה. הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שמבוטלת ההחלטה מושא ההליך דנא. בית המשפט המחוזי ימנה מומחים רפואיים בתחומים א.א.ג. וגסטרואנטרולוגיה, ויורה למומחים שמינה בתחום הפסיכיאטריה ובתחום האורתופדיה לחוות דעתם האם יש מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה במסגרת ההליך המתנהל בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי אף יקבע, בהתחשב במכלול הנסיבות, מי מהצדדים יישא בשכר טרחת המומחים שימונו. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בהליך הנוכחי בסך של 5,000 ש"ח.