רע"א 3514/05 מועצה מקומית יאנוח-ג'ת נ. עאמר יוסף

לפני בקשה לפסיקת הוצאות משפט.

1.בהחלטת כב' השופטת ע' ארבל מיום 9.5.06 נדחתה בקשתה של המבקשת למתן רשות לערעור. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-דינו של המשיב בסך של 5,000 ₪ וכן בהוצאות משפט. המשיב הגיש בקשה לקביעת הוצאות. בבקשה נטען כי "מטבע הדברים לצורך ניהול התיק דנא נאלץ המבקש להוציא כספים עבור צילומים, שליחים, הקלדה, דואר ועוד". המשיב העריך את סכום ההוצאות שמגיע לו לסך של 15,000 ש"ח. המבקשת התנגדה לבקשה. לטענתה, המשיב לא צירף כל מסמך או קבלה על כך שכספים כאמור אכן הוצאו בפועל והבקשה אף לא נתמכה בתצהיר אשר יתמוך בטענותיו.

2.בהחלטתי מיום 6.9.06 אפשרתי למשיב להשיב לתגובת המבקשת ולפרט את הוצאותיו הנטענות בהליך שבכותרת. בתשובתו, טען המשיב כי בהתאם להסכם שכר הטרחה אשר התחייב לשלם למשרדו של בא-כוחו, הוא התחייב לשלם סך של 22,500 ₪ בתוספת מע"מ. לעניין יתר הוצאותיו חזר המשיב על טענותיו במסגרת בקשתו לפסיקת הוצאות משפט.

3.נקודת המוצא לבקשה שלפני מצויה בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנת משנה (1) דנה בהוצאות העומדות לחישוב טכני בידי מזכיר בית המשפט או הרשם. תקנת משנה (2) דנה בהוצאות ששם הרשם לפי שיקול דעתו לפי בקשה המונחת ולאחר ששמע את טענות הצדדים. בענייננו, אין כל הוצאה הרשומה כדין בתיק, ולפיכך תקנת משנה (1) אינה רלוונטית. נותר, אפוא, לבחון האם זכאי המשיב להשבת הוצאות משפט מכוח בקשתו. כמובהר לעיל, המשיב טען טענות כלליות ביותר בנוגע להוצאות שנגרמו לו בניהול ההליך. הוא לא פירט מהם הסכומים שהוציא בגין הוצאות אלה ואף לא צירף כל אסמכתא התומכת בכך, וזאת למרות שאפשרתי לו לעשות כן בהחלטתי מיום 6.9.06. אוסיף, כי המשיב צירף העתק מהסכם שכר ששולם על-ידו לבא-כוחו, אולם לא ניתן לדלות מההסכם מהו החלק, אם בכלל, ששולם בגין הוצאות המשפט, להבדיל משכר טרחת עורך-דין. בהיעדר אומדן מפורט לגבי סכום ההוצאות ואסמכתאות רלוונטיות, אין בידי הנתונים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה לפסיקת הוצאות. התוצאה היא, שהבקשה נדחית.