פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3535/11
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד המשנה-לנשיא (בדימ') א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
המוסד לביטוח לאומי
נ ג ד
המשיבות:
1. איילון חברה לביטוח בע"מ
2. "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב
בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
24.3.11 בע"א 42220-08-10 שניתן על-ידי סגן-הנשיא י' גריל והשופטים ע'
גרשון וי' וילנר
בשם המבקש:
עו"ד עדנה אוריון
בשם המשיבות:
עו"ד קייס נאשף
פסק דין
המשנה-לנשיא (בדימ') א' ריבלין
:
1.
זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים
י'
גריל, ע' גרשון וי' וילנר
), במסגרתו
נדחה ערעור המבקש – המוסד לביטוח לאומי (להלן גם:
המוסד
) על פסק
דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט
א' רובס
), אשר דחה
מצידו את תביעת המוסד על הסף.
2.
ביום 1.2.2002 נפגעה הגברת רינה איבגי (להלן:
הנפגעת
) בתאונת דרכים, בעת שהייתה בדרכה למקום עבודתה. הנפגעת פנתה אל ענף
נפגעי העבודה של המוסד לביטוח לאומי, בתביעה לקבלת תגמולי נכות מעבודה. הוועדה
הרפואית של המוסד (נכות מעבודה) וכך גם ועדות רפואיות לעררים (נכות מעבודה), אשר
דנו בתביעתה של הנפגעת, קבעו שלא נותרה לה נכות הקשורה לתאונה.
בהמשך הגישה הנפגעת תביעה לענף נכות כללית, וביום 13.12.05
קבעה ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) את נכותה של הנפגעת בשיעור של 73%. בגין
נכות זו זכאית הנפגעת לקצבת נכות.
3.
המוסד הגיש נגד המשיבות – איילון חברה לביטוח בע"מ ואבנר –
איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן:
המבטחות
) תביעה,
במסגרתה עתר לחייבן לשלם לו סכום המהווה 80% מכלל הקצבאות ששולמו וישולמו לנפגעת
במסגרת ענף נכות כללית, וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין חברות הביטוח לבין המוסד, אשר נועד
להסדיר את השבת התגמולים שמשולמים על ידי המוסד לניזוק בשל תאונת דרכים (להלן:
ההסכם
).
4.
בית משפט השלום דחה את תביעת המוסד על הסף. בית המשפט עמד על כך
שהמוסד לביטוח לאומי עצמו קבע – באמצעות ועדות רפואיות של המוסד ומומחים מטעמו
בענף נכות מעבודה, אשר בדקו את הנפגעת ונתנו חוות דעת בעניינה – כי לא קיים קשר
סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין תאונת הדרכים. נוכח קביעות אלה, לפיהן לא
נותרה לנפגעת נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, פסק בית המשפט כי המוסד אינו רשאי
להעלות במסגרת תביעת השיבוב טענה הפוכה, לפיה הנכויות שנקבעו על-ידי ענף נכות
כללית, כולן או חלקן, נובעות מהתאונה. בית משפט השלום קבע כי ניתן להחיל את הכלל
בדבר
השתק שיפוטי
על מצב בו
הליך אחד מתנהל בפני טריבונאל מעין שיפוטי של המוסד לביטוח לאומי (הוועדות
הרפואיות) והשני – בפני בית משפט. דרישת תום הלב וההגינות, כך נפסק, חלה בראש
ובראשונה על המוסד לביטוח לאומי עצמו, המושתק מלטעון טענות סותרות בהליכים השונים.
"לפיכך, משעה שהמוסד לביטוח לאומי קבע כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי
של הנפגעת לתאונה, הוא מושתק מלהעלות טענה הפוכה בהליך בו פתח כנגד הנתבעות [המבטחות]
בבית המשפט". פועל יוצא מכך שלא קיים קשר סיבתי בין הנכויות שנקבעו לנפגעת
במוסד לביטוח לאומי (ענף נכות כללית) לבין התאונה – כך נפסק – הוא שהמוסד אינו
זכאי לשיפוי מהמבטחות בגין כספים ששילם או ישלם לנפגעת עקב הנכות שנקבעה לה בענף
נכות כללית.
5.
המוסד ערער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה. בית
המשפט המחוזי אישר את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, לרבות החלת דוקטרינת ההשתק
השיפוטי על הסיטואציה הנדונה. בית המשפט הפנה להלכה שנפסקה בת.א. (מחוזי חיפה)
1072/07
פרחאן זיאד נ' הדר
חברה לביטוח בע"מ
(טרם פורסם, 10.1.201) – לפיה
ניתן להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים בהם "הגרסה הראשונה נמסרה על
ידי בעל הדין בהליך מנהלי/ציבורי, המקנה לו טובת הנאה מכספי ציבור, והגרסה המאוחרת
נטענה על ידו בבית המשפט". נפסק כי דברים אלה נכונים וישימים, על דרך של קל
וחומר, גם במקרה שבו בעל הדין הטוען את הטענות הסותרות הוא רשות ציבורית כמו המוסד
לביטוח לאומי, עליו מוטלת חובה מוגברת של תום לב. ערעורו של המוסד נדחה, כאמור,
ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
6.
המוסד טוען כי הערכאות הקודמות שגו בכך שראו אותו ואת הוועדות הרפואיות
כגוף אחד. המוסד מדגיש כי הוועדות הרפואיות הן גופים עצמאיים מעין שיפוטיים. ועדות
המוסד, כך נטען, מופעלות אמנם על-ידי המוסד מן הבחינה הארגונית והתקציבית, אך הן
נהנות משיקול דעת עצמאי, והמוסד הוא צד להחלטותיהן בדיוק כמו הנפגע, ואף רשאי
לערער על ההחלטות כצד לדיון. משכך, כך סבור המוסד, רשאי הוא לטעון בפני בית המשפט
טענות שונות מאלה שנקבעו על ידי הוועדות הרפואיות של ענף נפגעי עבודה. המוסד מוסיף
ומדגיש כי לנפגע עומדת, לפי סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]
התשנ"ה-1995 (להלן:
חוק
הביטוח הלאומי
), הזכות להגיש תביעות למוסד
בענפים שונים במקביל ולבחור בגמלה הנוחה לו. משבחר הנפגע לקבל את גמלת הנכות
הכללית והמוסד משלמה לו – זכאי הוא, לטענתו, לתבוע השבתה מן המבטחות על-פי ההסכם
עימן.
7.
המבטחות מצידן סומכות ידיהן על פסקי-הדין שניתנו על-ידי הערכאה
המבררת ועל-ידי ערכאת הערעור, וסבורות כי המוסד מושתק מלדבר "בשני
קולות" וכי אין לאפשר לו להעלות טענה הסותרת את קביעתה של וועדה בענף נפגעי
עבודה, אשר שללה קיומה של זיקה סיבתית בין נכותה הרפואית של הנפגעת לבין תאונת
הדרכים. המבטחות מציינות כי תביעת הפיצויים שהגישה הנפגעת לבית המשפט השלום בתל
אביב, מתנהלת על בסיס העובדה שלא נותרה לנפגעת נכות רפואית בעקבות אירוע התאונה, וזאת
בהסתמך על הקביעה שניתנה במסגרת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,
התשל"ה-1975. משכך, סבורות המבטחות כי הכרה בזכותו של המוסד לתבוע אותן בתביעת
שיבוב, כשמדובר בנכות שלא הוכרה בתביעת הפיצויים של הנפגעת ולא נוכתה ממנה – תפגע
פגיעה חמורה במשולש העדין של יחסי הניזוק, המבטחות והמוסד לביטוח לאומי. לבסוף,
טוענות המבטחות כי למקרא דו"ח הוועדה הרפואית שפעלה במסגרת ענף נכות כללית,
עולה ספק אם וועדה זו עצמה סברה כי מתקיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין נכותה
של הנפגעת.
8.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את הדברים גם לגופם הגענו
למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
סעיף 3 להסכם שבין המוסד לבין חברות הביטוח, קובע כי חברות
הביטוח יפצו את המוסד, מקום בו "שילם או משלם המוסד – על פי הוראות החוק –
גמלאות לנפגע בתאונת דרכים... והחברה אחראית – על פי הוראות הדין לרבות חוק
הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב
שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע...".
חובת השיפוי של חברות הביטוח קמה בין אם שילם המוסד גמלאות
לנפגע מכוח החלטה
של ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה ובין אם שולמו הגמלאות בענף נכות כללית. ככלל, "עצם העובדה שהנפגע הוכר כזכאי לקבלת תגמולים בענף נכות עבודה, אינה שוללת מהמוסד את האפשרות לתבוע שיבוב בגין תגמולים ששילם בפועל בענף נכות כללית" (רע"א 7025/10 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 21.8.2011), פס' 4). עם זאת, במקרה שלפנינו כלל לא מתעוררת שאלת הבחירה בין הגמלאות בענפים השונים, שהרי הנפגעת לא הוכרה כזכאית לקבלת תגמולים בענף נכות עבודה, והסכומים שהמוסד "שילם או משלם" לה בפועל, שולמו רק במסגרת ענף נכות כללית.
9.
אין חולק כי המוסד יכול לתבוע רק את החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה, וזאת בין אם שתביעתו מוגשת מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ובין אם מוגשת היא מכוח ההסכם (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 587 (מהדורה רביעית, 2012)). כבר נפסק ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (טרם פורסם, 29.3.2006) כי:
החבות לפי ההסכם היא בגין גמלאות המשולמות לנפגע בתאונת דרכים, וזאת במקום שבו חברת הביטוח אחראית לפי הדין לפצות את הנפגע "מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים
בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע ..." (סעיף 3 להסכם; ההדגשות הוספו). והדברים ברורים: ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 ל חוק הביטוח לאומי , אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח – למעין "מוסד לביטוח לאומי", קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת-הדרכים (למשל, נכות קודמת מלידה או מחמת מחלה). לשון ההסכם והגיונו מחייבים להותיר על כנה את דרישת הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלה לבין תאונת הדרכים, ואין כל מקום לפרש את ההסכם אחרת...
כאשר מדובר בגמלת הנכות הכללית, מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגמלה לבין התאונה, שהרי במסגרת ענף זה (להבדיל מענף נכות בעבודה), נדרשת הוועדה הרפואית של המוסד לכלל הנכויות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהיה. בית המשפט נדרש, אפוא, לבודד מן הנכות הכוללת את אותן נכויות, שהוסבו לנפגע כתוצאה מן התאונה
(רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נז(4) 350 (2003); רע"א 805/06 הנ"ל).
10.
ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 21.8.12) (להלן: הלכת זטולובסקי ) עמדנו על הדרך בה יקבע בית המשפט, הדן בתביעת המוסד, את שיעור הנכויות הנובעות מן התאונה, כמו גם את שיעור הנכות הכוללת. הבחנו בין מקרים בהם נדונה תביעת הפיצויים של הניזוק ראשונה, ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית בדבר יחס הנכויות, לבין מקרים בהם טרם נקבע יחס הנכויות על ידי בית המשפט. במקרה שלפנינו נטען אמנם מפי המבטחות כי תביעת הפיצויים של הנפגעת מתנהלת על בסיס העובדה שלא נותרה לנפגעת נכות רפואית בעקבות אירוע התאונה, בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים; ספק אם מדובר בקביעה שיפוטית קודם שבא ההליך אל סיומו. אולם, מכל מקום, גם פסיעה בנתיב האחר שהותווה בהלכת זטולובסקי
– המתייחס למקרה בו טרם נקבע יחס הנכויות על-ידי בית המשפט – תובילנו אל אותה תוצאה ממש.
11.
במקרה שלפנינו, הסתמכות על קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי מובילה למסקנה כי לא ניתן לקשור בין נכותה הכללית של הנפגעת לבין תאונת הדרכים בה הייתה מעורבת. "בבוא בית המשפט לחלץ את הנתונים הרלבנטיים מקביעות ועדות המוסד" – כך הובהר בהלכת זטולובסקי – "יוכל הוא – מן הבחינה הפרקטית – להסיק את קיומו של קשר סיבתי גם מן הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות, לרבות מסמכי הוועדה שדנה בפגיעה בעבודה , מקום בו נתקיים גם הליך כזה" (שם, בפס' 20) [הדגשה הוספה]. במקרה זה, נדרשו הוועדות הרפואיות השונות של המוסד במסגרת ענף נפגעי עבודה לעמוד על הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה, כמצוות סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי. הוועדות קבעו כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה שאירעה ביום 1.2.2002 וכי לא נותרה לנפגעת נכות כלשהי בגין התאונה. יצוין כי גם ועדות רפואיות מאוחרות שבדקו את הנפגעת, במסגרת ענף נכות כללית, אינן מזכירות את אירוע התאונה, אינן כוללות כל קביעה של קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הממצאים שנקבעו ואף נמנעו מלציין את יום התאונה כמועד תחילת הנכות. לאור האמור, המסקנה אליה הגיעו הערכאות הקודמות, לפיה לא ניתן לקשור בין המגבלות השונות שהוכרו על-ידי ענף נכות כללית של המוסד לבין אירוע התאונה, היא המסקנה המתבקשת ואין מקום להתערב בה.
בשולי הדברים יוער כי אין לשלול מניה וביה את טענת המוסד לביטוח לאומי כי לא נתקיים כאן השתק שיפוטי, שכן אין לזהות את המוסד עם הוועדות הרפואיות המתקיימות במסגרתו, שעה שהוא משמש כאחד מן הצדדים להתדיינות שבפניהן; אלא שבכך אין צורך להכריע שכן, כאמור, דין הבקשה להידחות גם לגופה.
אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המוסד לביטוח לאומי ישא בהוצאות המשיבות בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ד' באלול התשע"ב (22.8.2012).
ה נ ש י א
המשנה-לנשיא (בדימ')
ש ו פ ט