פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3559/13 - ז'
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשות:
1. איילון חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר-איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מיחאי קרפ
2. המוסד לביטוח לאומי
3. מג'יק פאוור שירותי כוח אדם בע"מ
4. בן-עד עבודות בע"מ
5. מנורה חברה לביטוח בע"מ
6. שירון (1989) יבוא ושיווק צמיגים בע"מ
7. הראל חברה לביטוח בע"מ
8. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשת המשיבה 3 להבהרת נושא ההוצאות
בפסק דין
בשם
המבקשות:
עו"ד ח'
מאיר
בשם
המשיבה 3:
עו"ד ד'
טייכמן-מלול
החלטה
בפניי בקשת המשיבה 3 להבהרת פסק הדין שניתן על-ידי בתיק זה ביום 12.9.2013. בפסק הדין התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.4.2013, ונקבע כי לא היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור שהמבקשות הגישו לבית משפט קמא ללא שהתקיים בה דיון לגופה, כפי שהוחלט בבית משפט קמא. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שידון בבקשת רשות הערעור לגופה.
בדחותו את בקשת רשות הערעור חייב בית המשפט המחוזי את המבקשות לשלם למשיבה 3 (ולאחרים) הוצאות בסך 2,000 ש"ח. עמדת המשיבה 3 היא, כי על אף תוצאת פסק הדין בתיק דנא אין עליה להשיב סכום זה למבקשות. מכאן "בקשת ההבהרה", אשר המבקשות הגיבו לה.
אין כל בסיס לעמדת המשיבה 3. מפסק הדין עולה בבירור, כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נותרה על כנה והלכה למעשה היא בוטלה. בנסיבות אלה פשיטא שגם הוראת ההוצאות שנכללה בהחלטה זו אינה עוד בתוקף, שכן היא נסמכה על תוצאה אופרטיבית שבוטלה. האפשרות שהמשיבה 3 תוסיף להיות זכאית להוצאות שנפסקו לזכותה בבית המשפט המחוזי, אינה מתיישבת עם תוצאת פסק הדין בתיק דנא.
בנסיבות אלה ברי כי ככל שהמבקשות שילמו למשיבה 3 את ההוצאות בהן חויבו על-ידי בית משפט קמא, על המשיבה 3 להחזירן להן. לטעמי לא היה מקום להטריח בעניין זה את המבקשות ואת בית המשפט ולא היה צורך בהבהרת המובן מאליו. לפיכך אני מחייב את המשיבה 3 לשאת בהוצאות המבקשות בגין בקשה זו בסך 1,200 ש"ח.
ניתנה היום, ז' בכסלו התשע"ד (10.11.2013).
ש ו פ ט