רע"א 3593/06 יהושע רוזנצוויג נ. אהרון חיים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2835/00 וע"א 1133/04 (השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין וי' שנלר), מיום 19.3.06, לפיו התקבל ע"א 2835/00 ונדחה ע"א 1133/04, על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת א' שטמר) מיום 13.7.00, ב-3 תביעות שהדיון בהם אוחד: ת.א. 732/96, ת.א. 1465/96 ו- 4666/96. התביעה הראשונה, שהיא תביעה כספית, הוגשה על ידי המשיבים ושתי התביעות האחרות, שהן תביעה בנוגע לחילוט שטר ותביעה כספית, הוגשו על ידי המבקשים. בבסיס התביעות עומדים שני חוזי מכר השלובים זה בזה, שנחתמו על ידי הצדדים.

2.בית משפט השלום קבע את סדרי הדין בתביעות בנוגע לסדר הגשת התצהירים ומאוחר יותר, בנוגע להגשת סיכומי הצדדים. המבקשים לא הגישו תצהיריהם במועד שנקבע. ניסיונותיהם לדחות את מועד הגשת התצהירים ולשנות את סדר הגשתם נדחו על ידי בית המשפט. המשיבים אף לא הגישו את סיכומיהם במועד שנקבע. התנגדות המבקשים לבקשה למתן פסק דין בהעדר התייצבות נדחתה ולכן שתי התביעות שהגישו נדחו, ואילו תביעת המשיבים התקבלה. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי ואף המשיבים הגישו ערעור מצידם.

3.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים. בית המשפט קבע כי המבקשים הגישו לפחות שלושים בקשות שונות במהלך שמיעת התיקים, וכי לאחר שגילה בית משפט השלום אורך רוח וסבלנות כלפי המבקשים, לאור העובדה שלא היו מיוצגים, נקט בגישה נוקשה יותר במטרה להביא את ההתדיינות לקיצה. עוד קבע כי הזכות לקבוע ולנהל את הדיון שמורה לשופט ולכן לא מצא בית המשפט מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בעניין זה, הן בנוגע להגשת התצהירים והן בנוגע להגשת הסיכומים. לפיכך, כאמור, דחה את ערעור המבקשים. מכאן הבקשה שבפניי.

4.המבקשים מעלים בבקשתם המפורטת טענות שכבר העלו בעבר, בנוגע לסדר הגשת התצהירים, הראיות והסיכומים כפי שקבע בית משפט השלום. לטענתם, נמנעה מהם הזכות להליך הוגן בשל סדרי הדין שקבע. המבקשים טוענים גם, כפי שטענו בפני בית המשפט המחוזי, כי יש מקום לקבוע שמניין הימים לביצוע ההחלטה בדבר הארכת המועד שניתנה להם להגשת התצהירים, בבקשת רשות ערעור שהגישו, היה אמור להתחיל רק עם המצאת ההחלטה. המבקשים מעלים טענות נגד דחיית תביעותיהם תחת מחיקתן. לדעתם פסק הדין ניתן תוך אפלייתם לרעה לעומת המשיבים שאף הם לא הגישו סיכומים. המבקשים מעלים גם טענות לגופן של העסקאות נשוא הדיונים.

5.עיינתי בבקשה על כל נספחיה, כולל תיק המוצגים שהוגש כנספח, וכן עיינתי בפסקי הדין של הערכאות דלמטה ובהחלטות הביניים של בית משפט השלום ובהחלטת בית המשפט המחוזי שנזכרה לעיל. לאחר העיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כדי להצדיק מתן רשות ערעור על המבקשים היה להצביע על קיומה של שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית בעלת חשיבות, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, ואולם הם לא עשו כן. די בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה (רע"א 4628/05 בית אוצר צפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור (2001) בע"מ (לא פורסם).

6.אולם גם לגופה של הבקשה, דינה להידחות. ככלל, אופן ניהול הדיון נתון לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, וערכאת הערעור תתערב בו במקרים חריגים בלבד (רע"א 9783/05 עו"ד סימה מירסקי נ' מילר יעקב ופאינה ואח' (לא פורסם); רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ נ' עו"ד נסים בר חן (לא פורסם). קל וחומר כאשר מדובר בגלגול שלישי של עניין מסוג זה. כאמור, בית משפט השלום נדרש לא אחת לטענות המבקשים בעניין סדרי הדין שהתווה ולא ראה מקום לשנות את החלטתו המקורית. בית המשפט נימק את קביעתו כי המבקשים יהיו הראשונים להגיש תצהירים (בהחלטה מיום 12.10.99), בכך ששלוש התביעות נובעות ממערכת עובדתית אחת ולכן יעילות הדיון דורשת את שמיעתן יחד. עוד קבע כי אין מקום לפצל את שמיעת העדויות לפי סדר הגשת התיקים, כשבכל פעם נשמע צד אחר תחילה, כך שההליך השיפוטי יוארך ללא כל צורך. בית המשפט המחוזי (השופטת חיות), בהחלטה בבקשת רשות לערער שהגישו המבקשים, נתן להם אורכה להגיש את התצהירים תוך 10 ימים מיום מתן ההחלטה, לאחר שתצהירי המשיבים כבר הוגשו, ולמעשה נעתר בכך לבקשתם המקורית של המבקשים. אולם גם בכך לא עמדו המבקשים, אלא ביקשו להאריך את המועד להגשת התצהירים, ובקשתם נדחתה. בנסיבות אלה אין למבקשים אלא להלין על עצמם. משלא פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי שניתנה לאור מועדי ההוכחות שהיו קבועים אז בבית משפט השלום.

7.אף אין ממש בטענה כי לא היה מקום לדחות את התביעות אלא למוחקן, וכי מדובר באפליית המבקשים לרעה לעומת המשיבים. בית משפט השלום שקל את האפשרות למחוק את התביעות, אך נמנע מכך לאור השלב הסופי כמעט אליו הגיע בירור התביעות. העובדה שהמשיבים לא הגישו סיכומים היתה פועל יוצא של מחדל המבקשים בעניין זה, ולכן לא היה מקום לגזור דין שווה גם בקשר למשיבים בעניין זה. אף לא מצאתי לנכון להידרש לטענות המבקשים בנוגע ליישום העסקאות גופן. טענות אלה נדונו בשתי הערכאות דלמטה ואין בפי המבקשים כל טענה שיש בה כדי להצדיק שמיעתן בגלגול נוסף. בשולי הדברים אציין כי אף אני, כמו הערכאות דלמטה, מתרשמת כי המבקשים עשו כל שביכולתם כדי לעכב ולהאריך את בירור הדיון וכי לא היתה הצדקה לעשות כן לאור מהות התביעות.

נוכח כל האמור דין הבקשה להידחות.