רע"א 3593/15 גבי מיכאלי -עו"ד נ. סעדיה חתוכה

1.

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו נדונה תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין ופינוי מושכר. המבקש, שייצג את התובעת בהליך זה, מונה על-ידי בית המשפט ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין. המשיב 1 (להלן: המשיב ) שהחזיק במחצית מזכויות המקרקעין, היה בין הצדדים הנתבעים בתובענה האמורה, ובסופו של יום הוא רכש את יתרת הזכויות במקרקעין בהסכם שאושר בבית המשפט, ואחר כך העבירן לחברה קבלנית.

2.

בית משפט השלום פסק כי שכר הטרחה של הכונס יעמוד על סכום של 500,000 ₪, כ- 6% מהשווי הכולל של המקרקעין, שמתוכם ישלם המשיב מחצית, היינו סכום של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ. על החלטה זו השיג המשיב לפני בית המשפט המחוזי ובמקביל עתר לעיכוב ביצועה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי וקבע כי על המשיב להפקיד בקופת בית המשפט מחצית מהסכום שנפסק לחובת המשיב כשכר טרחה למבקש. על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

בבקשה נטען כי לא היה מקום להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה, שכן לא הוכחו התנאים בדבר סיכויי ערעור ומאזן הנוחות. הודגש כי המשיב לא טען שיהיה קושי להיפרע מן המבקש אם השגתו תתקבל, וכי ממילא מצבו הכלכלי של המבקש הוא איתן. כן נטען, כי בהתאם להצהרת המשיב לפיה אין לו די כסף לשלם את שכר הטרחה ובמקביל לנהל את ההליך, קיים חשש שאם שכר הטרחה לא ישולם כעת, המבקש לא יוכל לקבל את כספו בעתיד. בהקשר זה אף נטען, כי המשיב הסתיר מבית המשפט שעל פי הסכם המכר בינו לבין החברה הקבלנית צריכה היא לשאת בנטל תשלום שכר הטרחה למבקש, ועל כן אין הצדקה לעיכוב הביצוע. לבסוף, נטען כי בית המשפט לא נימק את החלטתו כלל.

4.

דין הבקשה להידחות. אכן החלטתו של בית המשפט המחוזי איננה מנומקת די הצורך, וטוב היה עושה בית המשפט אם היה פורש - ולו בתמצית - את השיקולים שהביאוהו להחלטה. אף על פי כן, בנסיבות הענין אין באמור כדי להוביל לקבלת הבקשה, שכן בחינת טענות הצדדים בבית המשפט המחוזי, בעיקר במישור מאזן הנוחות, מלמדת כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא אינה מצדיקה התערבות. בפרט אמורים הדברים באשר לטענת המשיב לפיה תשלום שכר הטרחה בטרם תישמע ההשגה על החלטת בית המשפט יסב לו ולרעייתו, המשיבה 2, נזק כבד עד מאוד, טענה שעל בסיסה יכול היה בית המשפט להגיע למסקנה שאליה הגיע (ראו ע"א 6146/00 עיריית תל אביב-יפו נ' בצלאל , פסקה 9 (19.11.2000)).

5.

לכך יש להוסיף, כי לבית המשפט שדן בבקשות לסעדים זמניים מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי , פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 5208/14 קלינמן נ' נדב , פסקה 14 (29.7.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 223-221 (מהדורה שלישית, 2012)). כאמור, מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

6.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.