בע"מ 9899/16 פלוני נ. פלוני

1.

בין המבקשת לגרושהּ (להלן: האיש ), שאינו צד להליך שלפני, ניטש סכסוך שבמסגרתו קבע בית הדין הרבני האזורי בחיפה בהחלטה מיום 5.11.2014 כי האיש ביצע "מניפולציה כספית" שבגדרה הבריח כספים השייכים לו ולמבקשת, והורה לו להעביר לה סכום של 408,878 ש"ח. ביום 21.12.2014 קבע בית הדין הרבני כי יהיו חייבים בסכום זה, יחד ולחוד, האיש והמשיבה, שהינה חברה המצויה בבעלות אחיו של האיש ושאליה הבריח האחרון את הכספים האמורים.

המבקשת תבעה מן המשיבה את הסכום שפסק לטובתה בית הדין הרבני, בתוספת פיצוי עונשי בסך 100,000 ש"ח, בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 52296-02-16). במסגרת ההליך ביקשה המבקשת כי יוטל על המשיבה עיקול זמני להבטחת הסכום הנתבע, וביום 26.2.2016 הטיל בית המשפט לענייני משפחה צו עיקול כמבוקש. הואיל וביום 7.4.2016 הפחית בית הדין הרבני הגדול בירושלים את הסכום שעל האיש להעביר למבקשת, בהחלטות מימים 31.7.2016 ו- 1.8.2016 הפחית בית המשפט לענייני משפחה את סכום התביעה, ובהתאם את הסכום שעליו חל צו העיקול, כך שהועמד על 174,422 ש"ח.

ביום 5.12.2016 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיבה לבטל כליל את צו העיקול הזמני שהוטל על הסכום שעליה לשלם למבקשת.

2.

על החלטה אחרונה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ובצידה בקשה לעיכוב ביצועה (רמ"ש 21336-12-16). ביום 12.12.2016 הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להגיב לבקשת עיכוב הביצוע בתוך 14 ימים, וקבע כי עד להחלטה אחרת יעוכב הביצוע, בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ש"ח על ידי המבקשת, עד ליום 15.12.2016. ביום 13.12.2016 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת כי תופקד ערבות צד ג' חלף ערובה שתפקיד היא בעצמה, בקבעו כי " יש לעמוד בהחלטת ההפקדה ככתבה וכלשונה ". המבקשת פנתה שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה כי ההחלטה המורה על ההפקדה תעוכב על מנת שתוכל לערער עליה לבית המשפט העליון, וביום 15.12.2016 החליט בית המשפט המחוזי כי המועד להפקדה יוארך עד ליום 22.12.2016 ו" מעבר לכך לא אעכב הפקדת הסכום ".

3.

על החלטת בית המשפט המחוזי (מיום 12.12.2016) להתנות את עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה (מיום 5.12.2016) בהפקדה של 10,000 ש"ח, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפני. לצד בקשת הרשות לערער הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 15.12.2016, בגדרה כאמור הורה בית המשפט המחוזי כי ההפקדה תיעשה עד ליום 22.12.2016.

4.

בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי התנהלותו הכספית של גרושהּ הותירה אותה נטולת אמצעים, כך שאין ביכולתה לממן עירבון בסך 10,000 ש"ח, וכי מאמציה לאסוף סכום זה מאחרים הושבו ריקם. המבקשת טוענת כי בהחלטה מושא בקשתה יש משום חסימת גישתה לערכאות מחמת עוני, וכי משמעות ההחלטה היא שיוסר העיקול מעל הכספים שחבה לה המשיבה. כך, טוענת המבקשת, היא תישאר בלא בטוחה למול המשיבה, אשר אפשר שתבריח נכסים למניעת ביצוע פסק הדין העתידי נגדה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, ובכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.12.2016 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

לבית המשפט שדן בבקשות לסעדים זמניים מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בעניינים אלה (רע"א 3851/11 נדב נ' לוי , פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 3593/15 מיכאלי נ' חתוכה , פסקה 5 (3.8.2015)). אינני סבור שהמקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

בבקשה שלפני המבקשת אמנם טוענת כי ידה אינה משגת את סכום העירבון שהוטל עליה להפקיד, אך טענה זו אינה מפורטת ואף אינה מגובה בתצהיר או בכל מסמך אחר שיכול היה לתמוך בה. כמו כן, המבקשת העלתה את אותה הטענה (בלא גיבוי) לפני בית משפט קמא רק בגדרי בקשתה להארכת המועד להפקדת העירבון, ולא במסגרת בקשתה להמרת ההפקדה האמורה בהפקדת ערבות על ידי צד שלישי. במצב זה, איני סבור כי ראוי שאתערב בקביעות בית משפט קמא. יחד עם זאת, פתוחה הדלת בפני המבקשת להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט המחוזי מימים 12.12.2016 ו- 13.12.2016, בגדרה תטען כי אין בכוחה לשלם את הסכום הנדרש ושאליה יצורפו המסמכים הרלוונטיים.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.