רע"א 360/20 גד פרנקל נ. עו"ד יניב אינסל , בתפקידו כנאמן לנכסי החייב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יסכה רוטנברג ) בפש"ר 37473-06-18 מיום 16.12.2019, במסגרתה הוחלט להגדיל את צו התשלומים החודשי שנקבע למבקש ולהעמידו על סכום של 7,000 ש"ח.

1.

המבקש הוא עורך-דין לשעבר אשר הורשע בשנת 2010 בביצוע מעילה בכספים במסגרת תפקידו ככונס נכסים, ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי. בנוסף, רישיונו נשלל ממנו והוא הוצא מלשכת עורכי הדין. בעקבות אירועים אלו, נקלע המבקש לחובות, שהובילו את נושיו לפתוח נגדו בהליך פשיטת רגל. ביום 9.8.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש (להלן: " החייב "), ונקבע לו צו תשלומים ראשוני בסך של 500 ש"ח (להלן: " צו התשלומים הראשוני "). ביום 7.4.2019 הוכרז החייב כפושט רגל, והמשיב 1, עו"ד יניב אינסל, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: " הנאמן ").

2.

ביום 3.4.2019 הגיש הנאמן דו"ח ראשון לעניין החייב, בו ציין כי נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של כ-4.9 מיליון ש"ח (להלן: " דו"ח הנאמן "). במסגרת אותו דו"ח, טען הנאמן כי חקירתו של החייב הובילה למסקנה כי סך ההכנסות החודשיות של התא המשפחתי שלו עומד על סכום של כ-33,000 ש"ח (להלן: " ההכנסות החודשיות "). באשר להוצאות, ציין הנאמן כי החייב לא גיבה את הנתונים שמסר בחקירה במסמכים, וכן נמנע מלהגיש דו"חות חודשיים, ולכן קיים קושי לקבוע את היקף ההוצאות. בחלקו האחרון של הדו"ח, המליץ הנאמן על הגדלת צו התשלומים החודשי שנקבע לחייב לסך של 7,500 ש"ח, וזאת בהתחשב בגובה ההכנסות החודשיות.

3.

ביום 29.4.2019 הגיש החייב את תגובתו לדו"ח הנאמן (להלן: " תגובת החייב "), במסגרתה טען כי התשלום החודשי שנדרש על ידי הנאמן " הוא חריג וגבוה לכל הדעות " וכן "[] איננו תואם את רמת המחייה של החייב והתא המשפחתי שלו " (סעיף 3 לתגובת החייב). לטענת החייב, אמנם גובה ההכנסות החודשיות שצוין בדו"ח הנאמן הוא נכון, ואולם החייב ורעייתו נושאים בהוצאות חודשיות בסך של כ-18,000 ש"ח בגין הלוואות שנלקחו לאורך השנים, הוצאות משכנתא בסך של 3,900 ש"ח, הוצאות רפואיות בסך של כ-2,000 ש"ח, והוצאות בגין ביטוח רפואי וסיעודי. משכך, ביקש החייב כי גובה צו התשלומים יוותר בעינו, או לחילופין יועמד על סך של 1,000 ש"ח למשך 4 חודשים, ולאחר מכן יעלה לסך של 2,000 ש"ח.

4.

ביום 15.5.2019 הגיש הנאמן את תשובתו לתגובת החייב. לשיטתו, היות שמתגובת החייב עולה כי היקף הוצאותיו החודשיות עומד על סך של כ-24,000 ש"ח (בעוד שהיקף ההכנסות עומד על כ-33,000 ש"ח), הרי שזה מותיר לו הכנסה חודשית פנויה בסך של כ-9,000 ש"ח. משכך, חזר הנאמן על בקשתו להגדיל את צו התשלומים לסך של 7,500 ש"ח.

5.

ביום 18.6.2019 הגיש הכונס הרשמי (להלן: " הכנ"ר ") את התייחסותו לבקשת הנאמן להגדלת צו התשלומים. הכנ"ר הביע עמדתו כי היות שאין חולק שההכנסות החודשיות עומדות על סך של כ-33,000 ש"ח, בעוד שההוצאות החודשיות עומדות על סך של כ-24,000 ש"ח, הרי שהעודף בין ההכנסות להוצאות מקים עילה להעלאה משמעותית של צו התשלומים. משכך, הציע הכנ"ר להעמיד את צו התשלומים על סך 7,000 ש"ח. למחרת, הגיש החייב התייחסות קצרה לעמדת הכנ"ר, במסגרתה טען כי כפי שפירט בדו"חות שהגיש לנאמן ביום 6.6.2019, הוצאותיו החודשיות אינן עומדות על 24,000 ש"ח אלא עולות על סכום של 32,000 ש"ח (להלן: " ההוצאות החודשיות ").

6.

עקב כך, ביום 8.7.2019 הגיש הנאמן תגובה משלימה, בה טען כי אמנם מן הדו"חות שהגיש החייב עולה כי ההוצאות החודשיות עומדות על למעלה מ-32,000 ש"ח, ואולם מדובר בהיקף הוצאות מופרז, הנובע מכך שהחייב מתגורר בבית מגורים פרטי רחב ידיים הגורר אחריו הוצאות גבוהות, וכן מכך שעל אף הימצאותו בהליך פשיטת רגל, ממשיך החייב " להוציא הוצאות בזבזניות שהינן בגדר מותרות " (ראו הקדמה לתגובת הנאמן). משכך, עמד הנאמן על בקשתו להגדיל את צו התשלומים ל-7,500 ש"ח. ביום 2.12.2019 הגיש גם הכנ"ר התייחסות משלימה, במסגרתה ציין כי חלקם הארי של ההוצאות החודשיות נובע מהחזר הלוואות של רעייתו, העומד על סך חודשי של כ-17,200 ש"ח, וכי אין להעדיף את נושיה של הרעייה על פני נושי החייב. כן ציין הכנ"ר כי אף לדעתו, היקף ההוצאות החודשיות מופרז, ועל החייב לפעול לצמצומו. משכך, חזר הכנ"ר על עמדתו כי יש להעמיד את צו התשלומים על סך של 7,000 ש"ח.

7.

ביום 9.12.2019 הגיש החייב את התייחסותו לאמור. החייב טען כי ההוצאות החודשיות אינן כוללות מותרות אלא הוצאות מחייה בלבד, לרבות הוצאות רפואיות גבוהות עקב בעיות בריאותיות מהן הוא סובל. כן ציין החייב כי בשל אותן בעיות בריאותיות הוא נזקק לתזונה מיוחדת ומוגבלת שעלותה גבוהה. באשר להלוואות המשולמות על ידי רעייתו, טען החייב כי מרביתן נלקחו זמן רב טרם כניסתו להליכי פשיטת רגל, כתוצאה מהמצב הכלכלי אליו נקלעו הוא ורעייתו.

8.

ביום 16.12.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה המורה על הגדלת צו התשלומים שנקבע לחייב לסכום של 7,000 ש"ח, בהציגו מספר טעמים מצטברים: ראשית , היקף ההוצאות החודשיות אינו הולם חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל ועליו לנהוג בצניעות לשם תשלום חובותיו; שנית , צדק הכנ"ר בטענה כי חלק ניכר מההוצאות נובע מתשלום חובותיה של רעיית החייב, ואכן אין הצדקה להעדיף את נושיה שלה על פני נושי החייב; שלישית , לא ניתן לקבל את טענתו של החייב בדבר היעדר יכולת תשלום, שעה שהוא אינו משתף פעולה כראוי עם הליך פשיטת הרגל ומשתהה בהגשת הדו"חות והמסמכים אותם הוא נדרש להמציא; רביעית , לא ניתן לקבל מצב בו החייב יתגורר בבית פרטי רחב ידיים ויוציא בגין כך הוצאות גבוהות, ובאותה עת יטען כי אין בידו לפרוע את החובות לנושיו; חמישית , אין להתעלם מהנסיבות שהובילו את החייב למצב הכלכלי בו הוא מצוי, הכוללות מעילה בכספי לקוחותיו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

9.

בבקשתו, טוען החייב כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. באשר לקביעה כי אין הצדקה להעדיף את נושיה של רעייתו על נושיו שלו, הרי שלשיטת החייב לא ניתן מחד גיסא לקחת בחשבון את הכנסותיה של רעייתו במסגרת ההכנסות החודשיות, ומאידך גיסא לקבוע כי יש "לנטרל" את החזר ההלוואות שנטלה מן ההוצאות החודשיות. בנוסף, טוען החייב כי בניגוד להחלטת בית המשפט, הוא המציא לנאמן את כל הדו"חות והמסמכים הנדרשים. עוד נטען כי עברו הפלילי של החייב איננו רלוונטי לקביעת גובה צו התשלומים. לבסוף, טוען החייב כי משמעותה הפרקטית של החלטת בית המשפט היא שעליו להקטין את הוצאותיו בסכום של כ-6,500 ש"ח, ואולם מאחר שמדובר בהוצאות הכרחיות (לרבות, תשלומי משכנתא והוצאות רפואיות), אין ביכולתו לעמוד בכך. בשולי הדברים, מציין החייב כי לאחר החלטת בית המשפט, צומצמו שעות עבודתו וכתוצאה מכך הופחת שכרו לסך של כ-7,500 ש"ח (לעומת 10,000 ש"ח שהשתכר עד כה).

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים. כפי שקבע בית משפט זה לא פעם, קביעותיו של בית המשפט של פשיטת רגל בדבר כושר החזר החייב בהליכי הכינוס, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים החודשי, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפניו. מכאן שמדובר בקביעות עובדתיות שבית משפט של הערעור אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי בית המשפט של פשיטת רגל לא איזן כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו למשל: רע"א 1665/19 בורשטיין נ' קריסטל (7.4.2019) (להלן: " עניין בורשטיין "); רע"א 4699/19 כהן נ' הכונס הרשמי , פסקה 5 (11.7.2019) (להלן: " עניין כהן ")). אין זה המקרה שלפניי.

11.

אכן קיים פער משמעותי בין הסכום שנקבע במסגרת צו התשלומים הראשוני (500 ש"ח) לבין הסכום שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא (7,000 ש"ח). ואולם, הסכום שנקבע בצו התשלומים הראשוני נקבע בשלב מקדמי של ההליך, בו טרם היה בידי בית המשפט מידע מלא ביחס לנתוניו האישיים של החייב, לרבות היקף הכנסותיו והוצאותיו, וכן גובה חובותיו. לאחר שהובא בפניו מלוא המידע ביחס לחייב, והוגשו התייחסויות הצדדים והמלצת הכנ"ר, שקל בית המשפט קמא את מכלול הנסיבות והחליט כחוכמתו. היות שאינני סבור כי הסכום שנקבע חורג מהסביר בהתחשב בנתוניו של החייב, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

12.

באשר לטענתו של החייב כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט קמא חלה ירידה בשכרו, הרי שמדובר בטענה עובדתית לשינוי נסיבות, אשר האכסניה המתאימה לבחינתה היא בית משפט לפשיטת רגל. כידוע, סכום התשלום החודשי שנקבע בצו התשלומים היא קביעה בעלת אופי זמני העשויה להשתנות בהתאם לשינוי נסיבות (ראו: עניין בורשטיין ; עניין כהן , בפסקה 5). משכך, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, ככל שסבור החייב כי קיימות נסיבות חדשות המצדיקות את הפחתת סכום צו התשלומים, פתוחה בפניו האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לבית המשפט קמא.

13.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. עם זאת, מפאת התחשבות בחייב וברעייתו, הריני לקבוע כי החלטת בית המשפט קמא תיושם באופן מדורג, כך שבגין החודשים ינואר עד אפריל 2020 יועמד צו התשלומים על סך של 4,000 ש"ח, והחל מחודש מאי 2020 ואילך יועמד צו התשלומים על סך של 7,000 ש"ח. ככל שבחודשים ינואר ופברואר 2020 העביר החייב סכום העולה על האמור לעיל לקופת הכינוס, יקוזז ההפרש בין הסכומים מן התשלומים בחודשים מרץ ואפריל 2020 בחלקים שווים.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.