רע"א 3613/05 דוד צבי נ. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

1.במסגרת תביעה נזיקית שהגיש המבקש, בגין פגיעות שנגרמו לו, לטענתו, במהלך משחק כדורגל ושוב במהלך פריקת סחורה, הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, ואז מינה בית המשפט את פרופ' סודרי כמומחה מטעמו, בתחום האורטופדי; בתקופה שבין מינויו לבין הגשת חוות דעתו, שינה המומחה מטעם בית המשפט את מקום עבודתו, והחל לשמש כמנהל המערך האורטופדי של בית החולים רמב"ם, שם עובד, כסגן באחת המחלקות האורטופדיות, גם המומחה מטעם המשיבות. המומחה מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו ובמהלך חקירתו, עתר המבקש לבטל את מינויו ולמנות מומחה אחר תחתיו, זאת בגין הקשר המקצועי האמור עם המומחה מטעם המשיבות. בית משפט השלום נעתר לבקשה, מן הטעם של "מראית פני הצדק בלבד", אך ציין כי גם המבקש עצמו "לא הטיל ספק בכך שפרופ' סודרי נתן חוו"ד שהיא נכונה, מקצועית ומצפונית מבחינתו הוא". על החלטה זו קבלו המשיבות בפני בית המשפט המחוזי, ועמדתן נתקבלה. בית המשפט המחוזי ציין כי "הטענה לביטול המינוי באה בשלב מאוחר" וכי "לא עלה ספק במקצועיות של פרופ' סודרי, ביסודיות בדיקתו וביושרתו וכאמור לא נטען שחוות הדעת אינה נכונה". בית המשפט הטעים כי לא הרי מקרה שבו ממונה מומחה הכפוף למומחה אחר שהגיש חוות דעת בתיק, כהרי מקרה שבו ממונה מומחה בכיר יותר.

2.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ב"גלגול שלישי". אדגיש רק את אלה: סבורני, כי בכגון דא אין בהכרח החלטה סבירה אחת, וכל מקרה ראוי לו שייבחן על-פי נסיבותיו ויוכרע על-פי שיקול דעתו של בית המשפט. מראית פני הצדק היא שיקול חשוב בהקשר הנדון – אך לא תמיד היא שיקול מכריע, שהרי בצדה שיקולים נוספים כגון יעילות ההליכים וכן עצמאותה, מקצועיותה ומהימנותה של חוות הדעת המוגשת לבית המשפט. אכן, רק באותם מקרים שבהם קיים חשש ממשי לפגיעה בזכויותיו של בעל דין, יאות בית המשפט להשיב את הגלגל אחור ולפסול חוות דעת (ראו למשל רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' רוז'ה חלפון , תק-על 99(2) 920). במקרה זה סבר בית המשפט המחוזי, בסופו של יום, כי לא קם חשש כזה, ולפיכך הורה על הותרת חוות הדעת בעינה. במסקנה זו אין להתערב במקרה זה.

3.בבקשת רשות הערעור נטען כי מלכתחילה הסכימו הצדדים וביקשו כי המומחה מטעם בית המשפט לא יהיה מקורב בעבודתו למי ממומחי הצדדים. המבקש מפנה לדברי בא-כוחו בפרוטוקול, בזו הלשון: "אנו מבקשים שבית המשפט ימנה מומחה מבית החולים הדסה בירושלים, שיהיה רחוק". אלא שהמשיב בתשובתו מבהיר שאין המדובר כאן בבקשה מוסכמת של הצדדים, אלא בדברים שבאו מפי בא-כוח המבקש בלבד. יצוין, כי פרופ' סודרי, בעת שמונה, לא עבד בבית החולים הדסה, כי אם בבית החולים בילינסון. מכל מקום, המבחן הוא האם הקרבה המקצועית בין המומחים אמנם מעיבה על חוות הדעת, במידה המצדיקה את פסילתה, ובנסיבות המקרה השיב בית המשפט לשאלה זו בשלילה.

4.לבסוף – ולכך חשיבות רבה – הן בית משפט השלום, הן בית המשפט המחוזי, הדגישו שאיש – גם לא המבקש – אינו חולק על כך שחוות הדעת שהוגשה משקפת אל נכון את עמדתו המקצועית של פרופ' סודרי. ואכן, כך עולה מטענות המבקש בפני בית משפט השלום. היום, בבקשת רשות הערעור, משמיע המבקש קולות אחרים, אך לא מצאתי באלה עילה מספקת כדי לשנות מן התוצאה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.