רע"א 3619/07מוחמד אל הייב נ. משרד הבטחון

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון), בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט ק' ורדי), שדחה על הסף את תביעת המבקש נגד המשיב.

וזו תמצית העובדות הצריכה לעניין: המבקש נולד בשנת 1942. בהיותו כבן שש נפל אביו כחלל צה"ל במלחמת השחרור. בשנת 1950 נחקק חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 ( להלן: חוק התגמולים ), אשר זיכה את בני משפחות חללי צה"ל בתגמולים ובהטבות הקבועים בו. רק בשנת 1965 פנתה אמו של המבקש בבקשה לקצין התגמולים להכיר בה כאלמנת המנוח. אותה שעה היה המבקש כבן עשרים וחמש. בקשת האלמנה התקבלה, והיא הוכרה כאלמנת חייל שנפל במערכה.

המבקש עצמו לא פנה בבקשה כלשהי לעניין זה עד לשנת 2000. אותה שנה, והוא כבן חמישים ושמונה, פנה הוא בבקשה למשיבה להכיר בו כבן משפחתו של חלל צה"ל, וזאת רטרואקטיבית מאז היותו בן שש, עת נפל אביו במערכה. המשיבה דחתה את בקשתו, שכן על פי חוק התגמולים פגה זכותו לתגמולים כ"בן משפחה" מזה עשרות רבות בשנים.

נוכח זאת הגיש המבקש תביעת נזיקין לבית משפט השלום נגד המדינה. בתביעתו טען, כי לא היה מודע כל אותן עשרות השנים לזכויותיו על פי חוק התגמולים. כשנפל אביו במערכה הוא היה ילד בן שש, והמדינה חייבת היתה להעמידו מאז ואילך על זכויותיו לפי החוק. היא לא עשתה כך סמוך לחקיקת החוק וגם לא כעבור שבע עשרה שנים – בשנת 1964 – שעה שהתקבלה בקשת אמו להכיר בה כאלמנת חלל צה"ל.

מחדליה אלה של המדינה, כך נטען בתביעה, עולים כדי רשלנות המזכה את המבקש בפיצוי כשיעור המצטבר של סכום התמלוגים שנמנע מלתובעם עקב אותה רשלנות נטענת. לצורכי אגרה, הועמדה תביעתו בסכום של 500,000 ש"ח.

2.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה למחיקת התביעה על הסף. נפסק, כי אחריות המדינה לשיקום ולתגמולים לבני משפחות חללים שנפלו במערכה הינה זו הקבועה במסגרת חוק התגמולים, ובמסגרת זו בלבד. עילת תביעה נזיקית נשללת בהקשר זה, כמפורש בסעיף 7 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952.

אין חולק כי המבקש איחר, בעשרות שנים, את המועדים הקבועים בחוק התגמולים לקביעת זכויות מכוחו. אין גם חולק, כי דרכי בירור תביעות על פי חוק התגמולים וסמכויות הבירור וההכרעה הינן לקצין התגמולים, לועדת הערר ולבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על ועדת הערר. גם המבקש אינו חולק כי זכויות התביעה ועילות התביעה על פי חוק התגמולים ננעלו בפניו.

לאור כל זאת מצא בית משפט השלום כי אין מנוס ממחיקת תביעת הנזיקין שהגיש המבקש על הסף.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ועל כך מבקש הוא רשות לערער בבית משפט זה.

3.

טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי עילת תביעת הנזיקין שהגיש נגד המדינה אינה בשל אחריות המדינה בנזיקין למות אביו במערכה, אלא בשל אחריותה בנזיקין בגין התרשלותה הנטענת בהעמדתו על זכויותיו על פי חוק התגמולים.

המבקש מסכים כי ככל שהדברים אמורים בזכאות בני משפחתם של חללי צה"ל לתגמולי חוק התגמולים – יוחדה העילה לעניין זה במסגרת הוראות חוק התגמולים. הוא גם אינו חולק, כי

בנסיבות המועדים ועשרות השנים שחלפו אין הוא זכאי לזכויות על פי חוק התגמולים במסגרות הדיון וסמכויות ההכרעה והשיפוט שנקבעו בו.

על אף זאת – כך טענתו – זכאי הוא לפיצוי מהמדינה בשל הרשלנות שהתרשלה באי העמדתו על זכויותיו, וזאת בגובה ההטבות והתגמולים שנמנעו ממנו עקב כך. לטענתו, אילו היתה המדינה עומדת בחובתה הנטענת ומבהירה לו – או לבני משפחתו – את זכותם לפנות בתביעות על פי חוק התגמולים, ודאי שהיו הוא ובני משפחתו ממצים הליכים אלה.

עילת הרשלנות הנטענת על ידו כנגד המדינה אינה נסמכת, לטענתו, על עילות התביעה והזכות שעל פי חוק התגמולים, ועל כן לא היה מקום למחיקת תביעתו על הסף.

4.

לאחר בחינת הבקשה ותגובת המשיבה על נספחיהן – לא מצאתי לצערי מקום להעתר לבקשה.

תביעת המבקש במהותה הינה לפיצויו בשיעור התגמולים שהיה זכאי להם על פי חוק התגמולים, אילו הגיש תביעות אלה במועד ובמסגרות הסמכות והדיון הקבועות באותו החוק.

גרעין ומהות עילת התביעה הינם איפוא בזכויות הקבועות בחוק התגמולים לבן משפחה של חלל צה"ל.

"עילת הרשלנות" לה טוען המבקש איננה עילה עצמאית העומדת במנותק מעילת היסוד של תביעתו – לאמור, הזכויות הקבועות בחוק התגמולים.

הערכאות קמא קבעו – ובדין – כי בהינתן מהותה זו של תביעת המבקש נשמטת עילתה על הסף. זאת, מתוך כך שעל פי הוראות חוק התגמולים הוגבלה זכות התביעה של "בן משפחה" למועדים שנקבעו בו ויוחדה הסמכות לדון בתביעות שכאלה – לרשות ולערכאות הערר והערעור הקבועות בו.

קביעותיהן אלה של הערכאות קמא מעוגנות כדבעי בהוראות החוק ובהלכות הפסוקות של בית משפט זה בדבר יחודיות העילה הקבועה בחוקי התגמולים והעדר הבסיס לנסיונות לעקיפה אותה הייחודיות בדרך של תביעת נזיקין (ראו, לדוגמה, ע"א 5164/91 מדינת ישראל נ' עזרא , פ"ד מח(2) 446, 453; ע"א 507/79 מי ראונדאף נ' א' חכים , פ"ד לו(2) 757, 790; ע"א 6812/94 אברהם שמעון נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

פסקי הדין של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי לא חידשו איפוא הלכה ואין הם מעוררים שאלה או סוגיה עקרונית המצדיקה בחינה ערעורית נוספת בבית משפט זה בגלגול שלישי של ההליך (ראו רע"א 385/93 בית נח, בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(3) 221; רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

לאור כל זאת – אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.