פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3626/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
רמי יובל
נ ג ד
המשיב:
אלרן רחמני
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(השופטת
ש'
דותן
)
בע"א
7585-07-19 מיום 18.5.2020
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' דותן ) מיום 18.5.2020 ב ע"א 7585-07-19 , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' דפדי ) מיום 30.5.2019, בו נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש המבקש נגד המשיב.
2.
בית המשפט המחוזי אישר את הקביעה כי "הפרסומים מושא התביעה [אשר נשלחו ללשכת עורכי הדין ולבית המשפט המחוזי] מהווים המשך לדין ודברים אשר התקיים בלשכת עורכי הדין" בעקבות תלונה שהגיש המשיב נגד המבקש לוועדת האתיקה של הלשכה. לפיכך, כך נקבע, חוסים פרסומים אלו תחת החיסיון של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, הקובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי "פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או בפרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". לאור זאת, ובהתאם לרוחב ההגנה שניתן לסעיף 13(5) האמור בפסק הדין ברע"א 1104/07 חיר נ' גיל
(19.8.2009), לפיו זו תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם בית המשפט, אלא על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט ומשמשו להלכה" - נקבע כי אין מנוס מדחיית התביעה.
3.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
המבקש יישא בהוצאות בסך 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.
ניתנה
היום, י"ד באב התש"ף (4.8.2020).
ש ו פ ט