רע"א 3642/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. אורי זקס

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' יפרח) מיום 12.4.2010 בה נתקבלה בקשת המשיב למתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב הליכים למימוש נכס מקרקעין בהם נקט המבקש, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ), וזאת עד להכרעה בהמרצת הפתיחה שהגיש המשיב נגד הבנק.

1.

העובדות העיקריות הצריכות לעניין הן אלה: בשנת 2007 נכרת בין המשיב (שהוא תושב חוץ) ובין הבנק הסכם אשראי על פיו הקצה הבנק למשיב מסגרת אשראי של כעשרה מליון דולר ארה"ב לרכישת ניירות ערך (להלן: הסכם האשראי ). להבטחת קיום התחייבויותיו על פי ההסכם העמיד המשיב לבנק מספר בטוחות ובהן משכנתא על דירה בבעלותו בנתניה הידועה כחלקה 38/8 בגוש 8258 (להלן, בהתאמה: המשכנתא ו- הדירה ). בשנת 2009 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה בסדר דין מקוצר נגד המשיב לתשלום חוב בסכום של כ- 9.2 מליון ש"ח, בה טען כי המשיב לא עמד בתנאי הסכם האשראי בכך שלא פעל לצמצום הפער בין שיעור החוב ובין שווי הבטוחות נשוא ההסכם (להלן: תובענת הבנק ). בד בבד עם הגשת התובענה, נקט הבנק בהליך למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: הליך המימוש ) בגדרו הומצאה למשיב הודעה המורה לו לפנות את הדירה עד ליום 2.3.2010. ביני לביני קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב למתן רשות להגן כנגד תובענת הבנק. הדיון בתובענה טרם החל.

2.

בחודש ינואר 2010, חודשים מספר לאחר שהבנק נקט בהליכים הנ"ל, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המרצת פתיחה לסעד הצהרתי הקובע כי הבנק אינו רשאי לאכוף את המשכנתא משום שטרם בשלו לכך התנאים על פי הסכם האשראי (להלן: תובענת המשיב ). טענתו העיקרית של המשיב בהקשר זה היתה כי לפני נקיטת הליכים למימוש המשכנתא היה על הבנק לפעול למכירת תיק ההשקעות נשוא ההסכם בדרך של הפעלת המנגנונים שנקבעו לשם כך בהסכם האשראי. בד בבד עם הגשת התובענה הגיש המשיב בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המימוש בלשכת ההוצאה לפועל ולמתן צו מניעה זמני האוסר על הבנק לממש את המשכנתא עד למתן פסק הדין בתובענה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' יפרח) נעתר ביום 12.4.2010 לבקשה בקובעו כי נוכח העובדה שעסקינן במשכנתא על דירת מגורים המשמשת למגורי המשיב בביקוריו בישראל נוטה מאזן הנוחות לטובת עיכוב הליכי המימוש עד להכרעה בתובענה. לצד זאת קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם לבנק סכום של 320,000 ש"ח עד ליום 12.5.2010 (על חשבון החוב הנטען), וזאת כתנאי לעיכוב הליכי פינוי הדירה ומימוש המשכנתא. בית המשפט הוסיף וקבע כי היה ולא ישולם הסכום האמור עד ליום 12.5.2010 תפונה הדירה ביום 13.5.2010.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור בה טוען הבנק כי שגה בית משפט קמא משנעתר לבקשה לסעדים זמניים. לטענת הבנק היה על בית משפט קמא ליתן משקל לכך שרשם ההוצאה לפועל דחה מספר בקשות שהגיש המשיב לדחיית הליכי המימוש בלא שהוגשו ערעורים על החלטותיו. הבנק סבור כי בכך מיצה המשיב את ההליכים שעמדו לרשותו לשם עיכוב הליכי המימוש ובנוסף הוא סבור כי הבקשה למתן סעדים זמניים הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה. בנוסף טוען הבנק כי החלטתו של בית המשפט המחוזי גרמה לפגיעה לא מידתית בזכות הקניין שלו כנושה מובטח המחזיק במשכנתא על הדירה. יצוין כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הגיש הבנק במסגרת ההליך שבכאן בקשה למתן סעד זמני לפיו יקבע מועד לפינוי הדירה עוד לפני ההכרעה בבקשת רשות הערעור ובבקשה זו מציין הבנק כי המשיב שילם במועד את הסכום שקבע בית משפט קמא כתנאי לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי (320,000 ש"ח).

4.

דין הבקשה להידחות שכן המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בעניין מתן סעדים זמניים (ראו למשל רע"א 10227/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים , פיסקה 8 (טרם פורסם, 12.3.2009); רע"א 8843/09 סטרוד נ' אשכנזי , פיסקה 4 (טרם פורסם, 5.11.2009)). הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה הבנק מחויב מכוח הסכם האשראי לפעול למכירת תיק ההשקעות נשוא ההסכם לפני שהחל בפעולות למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. סוגיה זו ראוי שתתלבן ותוכרע במסגרת התובענה שהגיש המשיב נגד הבנק וכן במסגרת תובענת הבנק בה ניתנה למשיב רשות להגן. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי ראוי לעכב את ביצוע הליכי המימוש בלשכת ההוצאה לפועל עד שתוכרע המחלוקת בין הצדדים בעניין הסעדים העומדים לבנק מכוח הסכם האשראי. על כך יש להוסיף כי עסקינן בנכס מקרקעין המשמש את המשיב כמקום מגורים בעת ביקוריו בישראל ובנסיבות אלה נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיב בייחוד בהתחשב באיזון שבו נקט בית המשפט המחוזי בהתנותו את עיכוב הביצוע בתשלום סך של 320,000 ש"ח על חשבון החוב, שאכן שולם.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בלא שנתבקשה תשובה, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. אין צו להוצאות.