רע"א 2292/11 אורי זקס נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' ברנר) מיום 15.2.2011, לפיה נדחתה בקשת המבקש לאחד את הדיון בהמרצת הפתיחה שהגיש נגד המשיב (ה.פ. 32279-01-10) עם הדיון בתובענה הכספית שהגיש המשיב נגדו (ת.א. 1229/09).

ואלה העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין, שעל חלקן עמדתי בהחלטה קודמת ברע"א 3642/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זקס (לא פורסם, 6.6.2010):

1.

במהלך שנת 2007 נכרת בין המשיב – בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ) למבקש (שהינו תושב חוץ) הסכם אשראי, לפיו הוקצתה למבקש מסגרת אשראי של כעשרה מליון דולר לצורך רכישת ניירות ערך (להלן: הסכם האשראי או ההסכם ). לשם הבטחת קיום התחייבויותיו על פי הסכם האשראי העמיד המבקש לבנק בטוחות שונות ובהן משכנתא על דירה בבעלותו, הידועה כחלקה 38/8 בגוש 8258 והמצויה ברחוב ברוך רם 19 בנתניה (להלן: הדירה או דירת המבקש ). במהלך שנת 2009, הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה בסדר דין מקוצר נגד המבקש, בסכום של

כ – 9.2 מליון ש"ח, בה נטען כי המבקש הפר את התחייבויותיו לפי הסכם האשראי בכך שלא פעל לצמצום הפער בין שיעור החוב לשווי הביטחונות נשוא ההסכם (להלן: תובענת הבנק ). כמו כן, פתח הבנק בהליך למימוש המשכנתא על דירת המבקש בלשכת ההוצאה לפועל.

2.

בחודש ינואר 2010, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו המרצת פתיחה, בה עתר למתן פסק-דין הצהרתי לפיו לא התקיימו התנאים בשטר המשכנתא המאפשרים לבנק לפעול למימושה (להלן:

המרצת הפתיחה ). בעניין זה טען המבקש, בין היתר, כי טרם נקיטת ההליכים למימוש המשכנתא היה על הבנק לפעול למכירת תיק ההשקעות נשוא הסכם האשראי באמצעות המנגנונים שנקבעו לשם כך בהסכם. במסגרת המרצת הפתיחה עתר המבקש לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל ולצו מניעה זמני שיאסור על הבנק לממש את המשכנתא עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. ביום 12.4.2010 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' יפרח) לבקשה זו, בכפוף לחיובו של המבקש בתשלום סכום של 320,000 ש"ח לידי הבנק (על חשבון החוב הנטען). על החלטה זו הגיש הבנק בקשת רשות ערעור לבית משפט זה וביום 6.6.2010 דחיתי את הבקשה וקבעתי, בין היתר, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה מן הראוי לעכב את הליכי המימוש בהם פתח הבנק עד להכרעה במחלוקת הקיימת בין הצדדים בשאלת הסעדים העומדים לזכותו של הבנק מכוח הסכם האשראי. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת תובענת הבנק הגיש המבקש בקשה למתן רשות להתגונן ובית המשפט המחוזי נעתר לה. כן הגיש המבקש תביעה שכנגד באותו הליך בה תבע מן הבנק סכום של 3,000,000 ש"ח.

3.

בקשת רשות הערעור דנן נסובה על בקשה שהגיש המבקש במסגרת המרצת הפתיחה לאיחוד הדיון בה עם הדיון בתביעת הבנק (להלן: בקשת איחוד הדיון ). ביסוד בקשה זו עמדה טענתו של המבקש, לפיה המרצת הפתיחה ותביעת הבנק נסמכות שתיהן על מערכת עובדתית זהה וכרוכות בהן שאלות דומות של משפט ועובדה ולפיכך איחוד הדיון המבוקש יש בו כדי לייעל את ההליכים והוא ימנע מתן הכרעות נפרדות וסותרות. הבנק, מצידו, התנגד לאיחוד המבוקש. ביום 16.9.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' ברנר) את הבקשה בקובעו כי איחוד הדיון עלול לעכב את ההכרעה בהליכי מימוש הדירה. עוד נקבע כי לא קיימת זהות בין כלל השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים ואף מטעם זה אין להורות על איחוד הדיון בהם.

4.

המבקש לא השלים עם החלטה זו והעלה באותו שלב את הטענה כי תשובת הבנק לבקשת איחוד הדיון מעולם לא הומצאה לידיו ולפיכך לא היה באפשרותו להגיב לה. לפיכך, עתר המבקש כי יתאפשר לו להגיב לתשובת הבנק וכי בית המשפט ישוב וידון בבקשתו לאיחוד הדיון. באותה בקשה הפנה המבקש לדברים שקבעתי בהחלטתי מיום 6.6.2010 כי: "הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה הבנק מחויב מכוח הסכם האשראי לפעול למכירת תיק ההשקעות נשוא ההסכם לפני שהחל בפעולות למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. סוגיה זו ראוי שתתלבן ותוכרע במסגרת התובענה שהגיש המשיב (הוא המבקש בבקשה דנן – א' ח') נגד הבנק וכן במסגרת תובענת הבנק בה ניתנה למשיב רשות להתגונן". המבקש טען כי דברים אלה יש בהם כדי לתמוך בנימוקיו לאיחוד הדיון בשני התיקים.

ביום 21.12.2010 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' ברנר) לבקשת המבקש להגשת תגובה לתשובת הבנק וביום 15.2.2011, אך לאחר בחינת העניין פעם נוספת שב ודחה את הבקשה לאיחוד הדיון בקובעו כי כל החלטה שתתקבל בהמרצת הפתיחה שהגיש המבקש תיצור ממילא השתק פלוגתא בתובענתו הכספית של הבנק. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט, אין מקום להורות על איחוד הדיון בשתי התובענות שכן איחוד כזה יהא בו כדי להאריך שלא לצורך את הדיון בתובענת המבקש עצמו לעניין מימוש הדירה. בית המשפט הוסיף וציין כי קיימת אמנם סוגיה אחת המשותפת לשני ההליכים – היא השאלה אם היה הבנק מחויב לפעול למכירת תיק ההשקעות. אולם לצד סוגיה זו, כך הדגיש, ישנן סוגיות בתביעתו הכספית של הבנק שאינן משותפות לתובענת המבקש בעניין מימוש הדירה וגם משום כך אין לאחד את הדיון ביניהן.

5.

מכאן, כאמור, בקשת רשות הערעור שבפני. לגישת המבקש, מדובר בשתי תובענות המעוררות שאלות דומות של משפט ועובדה ומשכך ובהתאם להוראת תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות ) היה על בית המשפט להורות על איחודן. עוד טוען המבקש כי הדברים שצוטטו מהחלטתי הקודמת מהווים, הלכה למעשה, הכרעה בשאלת הצורך באיחוד התובענות והחלטתו של בית משפט קמא השוללת את האיחוד עומדת בניגוד להחלטה זו. המבקש מוסיף וטוען כי איחוד התובענות דרוש על מנת למנוע מצב אבסורדי, כך בלשונו, לפיו בסופו של יום ייקבע כי הבנק כשל במילוי חובותיו כלפי המבקש דבר שיוביל לדחיית תובענת הבנק, אך בינתיים תמומש דירת המבקש. לדידו של המבקש, הואיל וכל אחת מן התובענות כרוכה בבחינת עדויות וראיות רבות, ניהול שני הליכים נפרדים אינו יעיל ויגרום לבזבוז זמן יקר של בית המשפט ושל הצדדים ועלול, בסופו של יום, להוביל לקבלת הכרעות סותרות. לבסוף, טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא בדחותו את בקשת איחוד הדיון בהסתמך על הנימוק לפיו ישנן סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים שאינן משותפות לשני ההליכים. זאת באשר לשם איחוד הדיון אין נדרשת זהות מלאה בין כלל השאלות השנויות במחלוקת בכל אחד מן ההליכים ודי בקיומן של נקודות השקה ביניהם.

6.

דין הבקשה להידחות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול הדיון שבפניה גם אם היא סבורה שהיה מקום לנקוט בדרך דיונית אחרת. זאת להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין למי מן המתדיינים (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 210 (1990)). באופן דומה, כבר נפסק בעבר כי החלטת הערכאה הדיונית בסוגיית איחוד הדיון נמנית עם אותן החלטות דיוניות אשר לגביהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ובו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב (רע"א 2741/99 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם, 16.5.1999); רע"א 8130/98 מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ' אברהם ואח' (לא פורסם, 26.8.1999)). פסיקה אחרונה זו נסמכת, בין היתר, על הוראת תקנה 520 לתקנות הקובעת מפורשות כי בית המשפט או הרשם רשאי להורות על איחודם של עניינים שונים התלויים ועומדים בפניו " לפי שיקול דעתו ". בענייננו, סבר בית המשפט כי איחוד הדיון בשתי התובענות יסרבל את הדיון ויעכב שלא לצורך את ההכרעה בהמרצת הפתיחה (השוו: רע"א 210/00 שלומוביץ ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ , פ"ד נד (2) 69, 71 (2000)). החלטה זו של בית משפט קמא אינה גורמת עיוות דין למבקש וכפי שציין בית משפט קמא בצדק הכרעה בתביעה האחת עשויה ליצור השתק פלוגתא ביחס לתביעה האחרת באופן שיתרום להחשת הדיונים בפרשה. החששות שמעלה המבקש בקשר עם מימוש הדירה כמפורט לעיל אף הם אינם מצדיקים את התערבותי בהחלטה. הליכי מכר הדירה עוכבו עד להכרעה בהמרצת הפתיחה וככל שתוצאות ההתדיינות באיזה מן ההליכים תצריך ותצדיק את עיכוב הביצוע עד להכרעה בהליך האחר, פתוחה בפני המבקש הדרך לנקוט לעניין זה בהליך מתאים.

סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת הבנק-המשיב, איני עושה צו להוצאות.