רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ. מעצ החב

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' טובי) מיום 11.1.2013 לפיה נדחתה בקשת המבקשים לחדש את ההליכים בהמרצת הפתיחה שהגישה וכן לאחדה עם תביעה אחרת שהגישו לבית המשפט המחוזי.

1.

על-פי המתואר בבקשה, האגודה שיתופית חקלאית כפר שמריהו (להלן: האגודה ) חוכרת שטח מקרקעין מכוח הסכם משבצת שערכה עם מנהל מקרקעי ישראל המתחדש אחת לשלוש שנים (להלן: המקרקעין ). ביום 16.4.2007 הפקיעה המשיבה 130 דונם מתוך מקרקעין אלה, ובעקבות זאת שילמה פיצויים שאינם שנויים במחלוקת, לפי כ-20 ש"ח למ"ר. האגודה וחבריה (להלן:

המבקשים ) חלקו על גובה הפיצוי ולכן ביום 3.9.2008 הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות למשיבה להקצות להם קרקע חדשה תחת הקרקע שהופקעה ולחלופין להגדיל את סכום הפיצוי ששולם או למנות שמאי מכריע שישום את שווי זכויותיהם במקרקעין ויכריע במחלוקות העולות מכתב התביעה (להלן: המרצת הפתיחה ).

2.

כארבע שנים לאחר הגשתה ובעודה תלויה ועומדת, הגישו המבקשים לבית המשפט ביום 15.11.2012 בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון שנקבע בהמרצת הפתיחה מן הטעם שהאגודה עתידה להגיש תביעה להכרה ב"זכויות היסטוריות" במקרקעין בציינם כי לזכויות אלה משמעות רבה גם בהיבט של פיצויי ההפקעה. בהחלטתו מאותו היום נעתר בית המשפט קמא לבקשה וקבע כי הדיון " נדחה ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקסד"א .". ובחודש דצמבר 2012 אכן הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל ונגד הקרן הקיימת לישראל, שעניינה הכרה בזכויותיהם של חברי האגודה במקרקעין נוכח השתתפותם ההיסטורית ברכישתם לפני קום המדינה (להלן: התביעה האזרחית ). לאחר הגשת תביעה זו, הגישו המבקשים ביום 9.1.2013 לבית המשפט קמא בקשה לחידוש ההליכים בהמרצת הפתיחה ולאיחוד הדיון בה עם התביעה האזרחית, בהתאם לתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בקשה זו נומקה בהשפעה שיש לזכויות שבהן התבקש בית המשפט להכיר בתביעה האזרחית על פיצויי ההפקעה המתבקשים במסגרת המרצת הפתיחה.

בהחלטתו מיום 11.1.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה בקובעו כי אין טעם "להחיות" את המרצת הפתיחה ולאחדה עם התביעה האזרחית

" ...שכן אין לערב מין (ה.פ) בשאינו מינו (ת.א). ". כמו כן קבע בית המשפט כי רק לאחר שתוכרענה זכויות הבעלות במקרקעין תקום שאלת זכותם של המבקשים לקבל את פיצויי ההפקעה ולכן אין לדון בעניין זה טרם שהוכרעה שאלת הבעלות. בית המשפט הוסיף והציע לבא-כוח המבקשים למחוק את המרצת הפתיחה ולהגישה לאחר ההכרעה בשאלת הבעלות.

3.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט לדון בשתי התביעות יחדיו באופן שבו תוכרע תחילה שאלת הזכויות במקרקעין ולאחר מכן, ככל שיידרש, תידון שאלת גובה פיצויי ההפקעה. נוסף על כך טוענים המבקשים כי אפילו סבר בית המשפט קמא שאין צורך לאחד את הדיון בתובענות, הוא שגה בקובעו כי יש לדון בשאלת הפיצויים רק לאחר סיום בירור שאלת הזכויות. יתר על כן מעלים המבקשים את החשש שאם תימחק כעת המרצת הפתיחה, עלולה עילת התובענה להתיישן במועד שבו יבקשו לחדשה. המבקשים מוסיפים כי הם פנו אל המשיבה בבקשה כי תימנע מלטעון להתיישנות אם וככל שתוגש בעתיד תביעה חדשה לפיצויי הפקעה, אך המשיבה סירבה. לגישתם, סירוב זה הוא שמונע מהם להשלים עם החלטתו של בית המשפט קמא, ובהקשר זה נטען כי המשיבה הסכימה להסדר דומה במסגרת תביעה שהגיש נגדה מושב רישפון. נוכח האמור, עותרים המבקשים להורות על איחודן של שתי התביעות ולחלופין לקבוע כי זכותם להגיש תביעה חדשה לפיצויים לאחר בירור התביעה הנוגעת לזכויות במקרקעין תישמר להם וכי המשיבה תהא מנועה מלטעון להתיישנות התביעה או לחייב את המשיבה לחתום על הסדר דיוני זהה להסדר שחתמה עם מושב רישפון.

4.

דין הבקשה להידחות. תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי, על פי שיקול דעתו, לאחד עניינים התלויים ועומדים שבהם כרוכות שאלות דומות של משפט או עובדה. נפסק כי שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת בגדר התקנה רחב ולכן, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בו. גישה זו נגזרת מן ההלכה הכללית לפיה ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה המבררת הנוגעות לאופן ניהול ההליך, להוציא מקרים חריגים בהם החלטתה עומדת בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום עיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 2741/99 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' שר הפנים , פיסקה 2 (16.5.1999); רע"א 8130/98 י. מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ' אוחיון (26.8.1999); רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פיסקה 6 (25.7.2011); כן השוו רע"א 3533/12 לוי נ' רביבי , פיסקה 5 (12.7.2012)). החלטתו של בית המשפט קמא במקרה שלפניי אינה נמנית עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. ראשית, שני ההליכים שאיחודם מתבקש הוגשו על ידי המבקשים במסלולים שונים – האחד בדרך של המרצת פתיחה והאחר כתביעה אזרחית ועובדה זו נושאת משקל בבוא בית המשפט להחליט בבקשה לאיחוד הדיון בהליכים. שנית, המבקשים עצמם הם אלה שפיצלו בין התובענות ואף עתרו תחילה לדחות את מועד הדיון באחת מהן בשל הגשת האחרת. שלישית, מדובר לכאורה בסוגיות שונות ובעילות המופנות כנגד בעלי דין שונים. רביעית, השגתם המרכזית של המבקשים על החלטת בית המשפט קמא נוגעת לחשש כי אם לא יאוחד הדיון עילתה של המרצת הפתיחה תתיישן טרם שתוכרע התביעה האזרחית. חשש זה לבדו אינו יכול להצדיק את איחוד הדיון ועל כל פנים אין לו מקום לעת הזו שכן בית המשפט קמא דחה אמנם את הבקשה לאיחוד התובענות אך לא הורה על מחיקתה של המרצת הפתיחה והסתפק בקביעה כי הדיון בה יידחה ללא מועד. על כן, היא עדיין תלויה ועומדת. למותר לציין כי אם וככל שבעתיד תידון שאלת מחיקתה של המרצת הפתיחה, טענות המבקשים בעניין זה שמורות להם.

הבקשה נדחית.

לא התבקשה תגובה ולכן אין צו להוצאות.