רע"א 8130/98 י.מושקוביץ חברה לבניין בע"מ נ. אוחיון אברהם

על פי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שקול דעתו, להורות על איחודם של עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה. בענייננו דחה בית המשפט את הבקשה לאיחוד הדיון.

אין מחלוקת שבסמכותו לעשות כן ואין מחלוקת שבשקול דעתו שלא לעשות כן. השאלה היא אם שקול הדעת של בית המשפט היה שגוי בכלל ועד כדי מתן רשות ערעור להתערב בהחלטתו בפרט. נראה לי שאין הדבר כך.

מדובר בשתי תביעות: האחת, תביעה לפיצויים של 47 דיירים נגד חברה קבלנית שבנתה את בתיהם, שהוגשה ביום 22.12.97 (ת.א. 1656/97) השניה, תביעתה של החברה הקבלנית נגד הדיירים, לפיצויים, שהוגשה ביום 20.8.98 על ידי החברה הקבלנית נגד הדיירים שהגישו את תביעתם נגדה אשר - לפי הטענה - היו מאוגדים בשתי עמותות, שולחותיהן של הדיירים. בתביעת הדיירים טוענים הם כי החברה הקבלנית אחראית לפגמים, לקויים, אחור במסירה ועוד כיוצא באלה טענות שלפיהן נגרמו להם נזקים. בתביעת החברה הקבלנית טוענת היא לנזקים שנגרמו לה על ידי הדיירים באופן ישיר או באמצעות העמותות. לכאורה יש הרבה מן המשותף בין התביעות אלא שבית המשפט אמץ את נימוקי המשיבים שהתנגדו לבקשת האיחוד (גם אם לא פרטם ורק הפנה אליהם) שציינו את השלב בו הוגשה תביעת החברה הקבלנית, הטענה בדבר העדר יריבות בין הדיירים לבין החברה הקבלנית בעילת תביעתה, שאלת צרוף צדדים נוספים חברי העמותות הצורך במשלוח הודעות צד שלישי ועוד.

כל אלה ועוד היו בפני בית המשפט ואין החלטתו לאורם, מצדיקה התערבות בית משפט זה, מה עוד שהמבקשת תוכל להביא כל ראיה שתמצא לנכון כדי להתגונן בתביעת הדיירים, לאישוש טענותיה בכתב ההגנה ולדחיית הטענות המטילות עליה אחריות כנטען בתביעה. מובן שלתביעת החברה הקבלנית חיים משלה והיא תבורר בבוא העת, אם החברה תסבור שיש צורך בכך.

לפיכך אינני מוצאת ליתן רשות ערעור, מה עוד שנושא דיוני מהסוג הנדון אינו עונה על הקריטריונים למתן רשות ערעור הנקוטים בידינו, ואי אחוד הדיון איננו עלול לגרום לעוות דין.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.