פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3653/11
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
רמי דבורי
נ ג ד
המשיבה:
החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז בת"א 5587-03-10 שניתנה ביום 4.4.2011 על ידי כבוד השופט
א' יעקב
בשם המבקש:
עו"ד ענת זהבי
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב) מיום 4.4.2011, אשר דחתה את בקשת המבקש לזימון עדים מטעמו.
אלה העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מן הבקשה ונספחיה:
1.
ביום 16.12.2010 ניתנה החלטת בית משפט קמא המורה למבקש על הגשת תצהירי העדות מטעמו עד ליום 1.3.2011. בנוסף וככל שישנם עדים שלא ניתן היה לגבות מהם תצהירי עדות, נדרש המבקש להגיש בקשה לזימונם בד בבד עם הגשת תצהירי העדות מטעמו. בהסכמת המשיבה, הוארך המועד להגשת תצהירי העדות ולהגשת בקשה לזימון עדים מטעם המבקש עד ליום 15.3.2011 ובאותו מועד הגיש המבקש את תצהיר עדותו וכן בקשה לזימון שבעה עדים (להלן: הבקשה הראשונה לזימון עדים ). במסגרת בקשה זו ציין המבקש, בין היתר, כי מדובר בעדים אשר "היוו ו/או מהווים אורגנים במשיבה ו/או מצויים בקשרי עבודה עם המשיבה" – כך בלשונו. המשיבה, מצידה, התנגדה לבקשה, בין היתר, מן הטעם שלא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בה ואף לא נשמע מפי המבקש כל טעם שיש בו כדי להסביר מדוע נמנע ממנו לגבות את תצהירי העדות מטעם העדים שזימונם התבקש. בעניין אחרון זה הדגישה המשיבה כי אין בבקשת זימון העדים כל ביטוי לכך שהמבקש אכן פנה לאותם עדים בניסיון לגבות מהם תצהיר עדות.
ביום 4.4.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' יעקב) את הבקשה הראשונה לזימון עדים מן הטעמים שפירטה המשיבה. בעקבות כך פנה המבקש ביום 26.4.2011 אל בית משפט קמא בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לזימון עדים, אליה צירף את הבקשה לזימון עדים ותצהיר מטעמו לתמיכה בה (להלן: בקשת הזימון השניה ). בתצהירו פירט המבקש כי מדובר בעדים אשר שימשו בעבר או משמשים בהווה אורגנים של המשיבה או מצויים בקשרי עבודה עמה וכפופים למרותה. המשיבה, מצידה, שבה והתנגדה גם לבקשת הזימון השניה וביום 1.5.2011 דחה בית המשפט את הבקשה הנוספת בקובעו כי החלטתו בסוגיה זו ניתנה זה מכבר וכי לא היה כל שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק את שינוי ההחלטה.
2.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו לזימון עדים עקב אי צירוף תצהיר לתמיכה בה וכי מדובר בפגם טכני בלבד אותו תיקן בבקשת הזימון השניה. כמו כן שב המבקש ומציין כי מדובר בעדים שאינם בשליטתו אשר בהכרח
יסרבו ליתן תצהיר לבקשתו והוא מפנה בהקשר זה לאמור בתצהיר שצורף לבקשת הזימון השניה כי עשה "ניסיונות הידברות עם מי מן העדים שזימונם מבוקש ומהם עולה כי אכן – אין ולא היה כל טעם לבקש את חתימתם על תצהירי עדות ראשית, כאשר סירובם הינו וודאי
בנסיבות המתוארות " (ההדגשה הוספה).
3.
דין הבקשה להידחות. אכן, החלטה בדבר אי זימון עדים בניגוד להחלטה בדבר זימונם לא הוצאו מכלל העניינים שבגינם תינתן רשות ערעור (ראו סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009). אולם, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת ככלל להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך שבפניה (רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום
(לא פורסם, 10.6.2009); רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין
(לא פורסם, 6.4.2009)), ולא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטיה מהלכה זו. עיון בבקשות לזימון העדים שהגיש המבקש מעלה כי טענותיו לעניין הצורך בזימונם של העדים הנדונים בלא תצהיר נוסחו באופן כללי ובלתי מספק. כך, בין היתר, עולה מתגובות המשיבה בבית משפט קמא כי קיים שוני מהותי במעמדם של כל אחד מן העדים שזימונם מבוקש וכי רק שניים מהם עובדים כיום אצל המשיבה, שלושה אחרים היו עובדיה בעבר ושני העדים הנותרים לא עבדו אצלה מעולם. אף על פי כן, לא הבחין המבקש בין העדים השונים והתייחס אליהם כמכלול אחד בטענה כי הם כפופים למרותה של המשיבה. המבקש אף לא פירט כנדרש האם פנה לכל אחד מן העדים והאם ומדוע סירבו ליתן תצהיר עדות. בנסיבות אלה, ההנחה בלבד שהניח המבקש כי העדים שאת זימונם ביקש בהכרח יסרבו ליתן תצהירים במשפט אינה מספקת, ומשכך אין למצוא
פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שדחה את בקשות הזימון.
סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ט בתמוז, תשע"א (21.7.2011).
ש ו פ ט ת